זהו הסיפור מאחורי הקלעים של אחד הראיונות הטלוויזיוניים החדשותיים שזכו לצפיית שיא ב-1977- סדרת הראיונות שערך איש הטלוויזיה הבריטי, דייוויד פרוסט, עם הנשיא האמריקאי המתפטר ריצ’ארד ניקסון.
ב-1977 התפטר הנשיא ריצ’רד ניקסון באמצע כהונתו, כדי שלא יורחק מהבית הלבן בהחלטה של בית הנבחרים האמריקאי בשל מעילה באמון ושיבוש הליכי משפט בפרשת ווטרגייט.
במהלך ההצגה, הצופים רואים איך נולד הרעיון לראיין את ניקסון במוחו של פרוסט, כיצד הנשיא לשעבר מתפתה להצעה, איך שני הצדדים מתכוננים – ג’ק ברנר, יועצו הקרוב של ניקסון, וג’יימס רסטון, העיתונאי האמריקאי שהיה במחנה פרוסט, משמשים מנחים-מספרים – וכיצד נוצרים יחסים מורכבים בין המראיין למרואיין, שנשבר בשידור ומודה שעבר על החוק.
דייוויד פרוסט (אקי אבני) היה בסוף ה-70 מראיין פופולרי של כוכבי בידור וספורט, בעל תדמית של פלייבוי השבוי בעולם הזוהר. אלא שבאותה תקופה בוטל החוזה שלו בטלוויזיה האמריקאית, והוא היה נחוש לכבוש שוב את אמריקה. לכן לילה אחד צילצל לניקסון מאוסטרליה, שם עדיין הצליח, והציע לו סדרה של ראיונות. ניקסון, שלהרגשתו אולץ להתפטר והתנהג כאילו נעשה לו עוול, הסכים. ובנוסף הוצע גם הכסף: סוכן השחקנים אירווינג סוויפטי לזר הוציא מפרוסט הצעה של חצי מיליון דולר לסדרת הראיונות כולה. משא ומתן מנהלים בשיטת תן וקח. הם נותנים את הכסף, אתה לוקח אותו, ועוזב את העיר, נהג לומר. דיוויד פרוסט נפטר באוגוסט השנה.
ג’יימס רסטון (רן שפירא), שהפלתו של ניקסון הייתה בשבילו משימה אישית, גויס לסייע לפרוסט. מה אתה רוצה להשיג מהראיון? הוא שואל. הראיון עצמו הוא הישג: בנאום ההתפטרות של ניקסון צפו מאות מיליונים, פרוסט משיב. רסטון לא רוצה להסתפק בפחות מהודאה מלאה באשמה. יועציו של פרוסט מציעים לו להיפטר מרסטון, בגלל מעורבותו הרגשית. פרוסט מכריע שרסטון יישאר.
המחזה של מורגן מבוסס על תחקיר מעמיק ונאמן לאירועים. התוספת הדרמתית באה בשיחת הטלפון, בין ניקסון לפרוסט, בלילה שלפני ההקלטה האחרונה. ניקסון מצלצל לפרוסט בשעות הקטנות, ונשמע ידידותי שהרי שניהם באו מרקע של עוני יחסי, ובזכות אישיותם כבשו לעצמם מעמד, התמודדו והצליחו. ושניהם, נמצאים עתה בשפל שאחרי השיא. פרוסט מוכן לקבל את ההבחנה, אבל מעיר, בדרכו הבריטית, שבאור הזרקורים, בהתמודדות הנוכחית, יש מקום רק לאחד.
ואז חל המהפך. להקלטה האחרונה רסטון מביא לפרוסט את התחמושת הנחוצה. הוא עבר על תמלילי ההקלטות של הבית הלבן ומצא את מה שלא מצאו האחרים: הוכחות שניקסון ידע על הניסיונות לחפות ולהסתיר את הפרשה זמן רב לפני שטען שהדבר נודע לו. לפני ההקלטה פרוסט מנסה לדבר עם ניקסון על שיחת הטלפון שהתקיימה ביניהם. אבל ניקסון מתנהג כאילו אינו זוכר אותה. ואז בא רגע השיא, ופרוסט מציג בקור רוח את ההוכחות שבידיו. יועצו של הנשיא מפסיק את ההקלטה; יועציו של פרוסט משוכנעים שזו הפרת חוזה. פרוסט יודע שניקסון עומד להישבר. ואכן, ניקסון חוזר להקלטה, ומודה בשידור חי שעבר על החוק, כי חשב שלנשיא מותר. רסטון מודה שטעה בפרוסט: הוא עצמו הבין בעיתונות לוחמת וחוקרת, אבל פרוסט הבין בטלוויזיה.
עודד תאומי, אחרי קריירה של יותר מחמישים שנה ותפקידים ראשיים רבים, מצליח לרגש בדמותו של ניקסון ומכניס בה הרבה מאישיותו.
אקי אבני, מאד משכנע בתפקידו. ההצגה, שבה הוא משחק מראיין טלוויזיה, יוצאת זמן קצר אחרי שקיבל תכנית ראיונות יומית בערוץ 10.
שני שחקנים אלה תורמים רבות להצגה מרתקת אף שמדובר באירוע ידוע שקרה לפני קרוב לארבעים שנה. ואף על פי שהסוף ידוע, החוויה, והמעורבות הרגשית, קיימות ויש גם אמירה על עולם העיתונות כחלק מעסקי השעשועים. עודד קוטלר: המחזה על בני אדם ברגעים מכריעים וקשים בחייהם ובחיי העולם שהם אחראים לו בסביבתם…וההתניה בין פוליטיקה ותקשורת…
פרטים נוספים באתר הקאמרי:
עוד כתבות על מבחר אירועים, טיולים ובילויים, במה כדאי? וכן ב היום
