כשאירוע שלא ניתן היה לתיאור מתרחש, הקולות השקטים של מי שדמיינו אותו נשמעים לפתע והפכפוך הופך לשקט מהמם. כך קרה בשבועות הראשונים של ספטמבר, כש’ליהמן ברדרס’ הגיש בקשה ל’צ’פטר 11′- מעשה השקול לבריטניה שבוקר אחד מחליקה בשקט מתחת לים הצפוני.
הסימנים המוקדמים נראו כבר באופן חמור נראו באביב של השנה שעברה, כשחברת משכנתאות נדלן אמריקנית קטנה יחסית, בשם New Century Financial פנתה אף היא להגנה תחת ‘צ’פטר 11′, אותו חוק אהוב על המערכת המסחרית התמיד אופטימית של אמריקה. חדרי הנהלות של בנקים ברחבי העולם המערבי לא החמיצו את משב הרוח הקל, של מה שלימים יהפוך ל’סערה מושלמת’.
במשך שנים, המוחות הכי טובים והכי מבריקים ב’סיטי’ של לונדון וב’וול סטריט’ המציאו כלים להפיכת השקעות בסיסיות מהמזרח הרחוק, המפרץ ופנסיות של דור ה’בייבי בומרס’ – לזהב נוצץ המוכפל מרבעון לרבעון. זה סיפק את המנוע שאיפשר לרכבת ה’דוט.קום’ שירדה מהפסים, לחזור אליהם באמצעות יצירת דיווידנד קבוע. מרבית המכשירים הפיננסיים שנמצאו בתנועה נצחית, נדרשו להגדלת היקף ההלוואות לשם הגדלת מזומנים להשקעות אצל הבנקאים דמויי הקוסמים ובאופן בלתי נמנע הביקוש להלוואות עתידיות המשיך לגדול מההיצע הזמין. היכולת של הבנקאים לתת כסף לכל מי שייקח אותו, ללא התחשבות ביכולת ההחזר בעתיד, הייתה המדד להצלחה.
הסיכון הגדל נארז ונארז מחדש, נמכר ונמכר מחדש והתפזר במהירות ברחבי עולם הבנקאות וההשקעות מזרחה, מערבה, צפונה ודרומה ולכל מרחק שהאינטרנט לקח אותו. ככל שעבר הזמן, גדל החלק ה’רעיל’ לרמה שנדרש רק ילד קטן בקהל שיצעק הביטו, המלך הוא עירום! כדי שהפירמידה הריקה תקרוס במהירות של עיסקה אלקטרונית, ביחד עם האמון ההדדי שדרוש במערכת קפיטליסטית גדולה כקטנה, כדי שתעבוד.
חבל החירום נמשך והרכבת התנדנדה לעצירה בארץ חשוכה ולא נודעת, כשנוסעיה משתטחים על הריצפה פזורי אברים. אבל רק כשנתרומם ונבחן את פצעינו ואת הפצעים של מי שסביבנו, נחפש באופן בלתי נמנע את האשמים וננסה להבין מה גרם לנו להגיע לכך.
בהתחשב בכך שבמשך אלפי שנים תאוות הבצע והגאווה האנושית לא השתנו, יש לקחת בחשבון שהונאה עצמית הטבועה בכל אדם, מתוחכם ככל שיהיה, היא שאפשרה זאת. המסחר מנצל ומתעל את הטבע האנושי ליצירת עושר למשקיעים בישות תאגידית. משקיעים אלה, בסופו של דבר, הם כולנו, אם באמצעות קרנות הפנסיה או מענקי רווחה שממומנים ממסים.
האסון שנוצר עי אותם בנקאים צעירים ופיקחים היה בסופו של דבר מוצר של תרבות ומערכת שטיפחה ועודדה את ההתנהגות המסוכנת שלהם, הן בנקים והן ברשויות הרגולטריות של הסקטור הפיננסי.
יתכן שנחוש בטעם של הסביבה שבה נוצר האסון הזה כשהוכחות ייחשפו בהליכים משפטיים בבתי משפט באמריקה עי משקיעים שיתבעו בנקים.
יתכן שזה יחשוף, כפי שתביעה אחת שכבר מתנהלת נגד בנק בריטי מעידה, שרבות מהחבילות הפיננסיות הרעילות, מהדמיוניות והמזיקות ביותר, נוצרו כאן, ב’סיטי’ של לונדון. בשנים האחרונות העסקות שנרקמו ב’סיטי’, נרקמו תחת פיקוח קל ביותר עי הגוף המפקח החדש FSA, שנותר במבוכה אודות תפקידו בבנקאות, ולא היה מסוגל להבין דבר לבד מהמוצרים הפיננסיים הפשוטים ביותר. ל’בנק אוף אינגלנד’, שלרשותו עמדו המומחיות והקשרים, לא היו המנדט או הכוח לפעול. בהתחשב בוואקום הרגולטורי בבריטניה, אין זה מפתיע שהמוחות המבריקים ביותר של הבנקים המציאו וייצאו, מהמזחים לשעבר של לונדון, מוצר שהביא את עולמנו לעצירה פיננסית רועשת, אפקטיבית יותר מפעולת טרור דמיונית.
הכותב משמש מפיק כלכלי בכיר בבי.בי.סי.
