אירוע יוצא דופן בנושא המלחמה בלבנון נערך במועדון ‘ספיירו ארק’ במרכז לונדון ביום א’ 30/7 בערב, ובו השתתפו כ-100 איש ורבים נותרו בחוץ מפאת חוסר מקום. הכוונה הייתה לתת במה להבעת דעות משני הצדדים לא רק על הגורמים למלחמה או הוצאת כעסים ותסכולים אלא כדי לנסות ולמצוא דרך לצאת מהמצב, למרות שבקהל לא נכחו מקבלי החלטות. אך במהלך הערב הועלו שאלות והוטחו ביקורות קשות משני הצדדים ללא נוסחת פלאים לפתרון אפשרי באופק. את הדיון יזם והנחה דר שאול צדקא, כשבפאנל השתתפו: יוסי מקלברג, אקדמאי ישראלי, ראש המחלקה ליחסים בינלאומיים בריג’נט קולג’ ודר נאדים שהאדי עד לאחרונה ראש המחלקה ללימודי לבנון באונ’ אוקספורד – שניהם חברים בצ’טהאם האוז. בין הדוברים עיתונאית רדיו צעירה מלבנון ואמה – שתיהן ברחו ללונדון בעקבות ההפצצה. הערב נפתח בדקת דומיה לזכר הנופלים משני צידי הגבול.
חיה אל קובייסי, לבנונית שיעית, פליטה שהגיעה ללונדון בעקבות המלחמה, זכתה לאהדה רבה כשסיפרה בעזרת מתורגמן, כי בנה, כלתה ונכדתה עדיין שם. היא קראה לישראל להפסיק את המלחמה בה נהרגים כל יום חפים מפשע: ילדים, אמהות וזקנים. הם אינם טרוריסטים. המראות משם קשים, אנשים בלי בתים וילדים רעבים וחולים. אנחנו הלבנונים אוהבים את כולם הצהירה, ונרצה לחיות בשלום. אם גם אתם אוהבי שלום אז תפסיקו את המלחמה בשם ילדיכם ובשם ילדי כל הדתות… שימו עצמכם במצבם של הלבנונים, מה הייתם עושים?
נאדים, שניסה שלא להשתמש בטרגדיה שארעה באותו יום בכפר כנא, טען שהדרך של ישראל, מלחמה והשפלה, היש שגרמה להידרדרות ולא הירייה הראשונה. לטענתו, לישראל יש בעיה מנטאלית והיא מנסה להתגבר על אויביה בכוח מה שמוליד אויבים קשים יותר. לדוגמא נתן את הפלישה ללבנון לחיסול ה’פתח’ שגרמה לשיעים להקים את החיזבאללה, ואת ההשפלה של הפלסטינים ברשות שהעלתה את החמאס.
יוסי, הסכים שהפתרון אינו צבאי. שמלחמה היא לא הדרך להביס את החיזבאללה. הוא טען שישראל ידעה במשך שש שנים שהחיזבאללה הצטייד באלפי טילים והתבצר עמוק בלבנון – ולא עשתה כלום. האם הדרך להתמודד עם זה היא להיכנס למדינה ולהרוס אותה? שאל. מצד שני, הוא הסביר, כל אחד שמשרת בצבא יודע שהוא יכול לסמוך על המדינה שתדאג להחזיר אותו במקרה כמו חטיפה. זה חוזה סמוי בין החיילים למדינה, אמר.
מרגרט עלי, לבנונית ממוצא ארמני ספרה כי לבנון העניקה בית חם לארמנים. זו מדינה בה כל אחד יכול לחיות את חייו ולהצליח, כמו היהודים שהתעשרו בעולם. אבל לינה, עיתונאית לבנונית שיעית צעירה בלבוש אירופאי מתירני, זעקה שהיא שונאת את הדור הזקן, הדור שגרם למצב בו לה ולבני דורה אין עתיד. נולדתי ב-80′, כל מה שהכרתי היה הרס. ואני רוצה חיים! היא הזמינה ישראלים להצטרף אליה ולהקים קבוצת תמיכה משותפת שתהווה בסיס לדו-קיום. את הכפפה הרימה יעל, צעירה ישראלית שהודתה כי מאז פרוץ המלחמה התקשרה למשרד הפנים הבריטי כדי להציע את דירתה לפליטים. גם היא, כמו לינה, מוכנה לעבוד יחד למען עתיד טוב יותר.
אבל לא כולם הפנו אצבע לישראל למעשה רוב הדרמה התחוללה דווקא מצד דוברים רבים שהאשימו את לבנון בחולשה, באי מניעת המצב, באנטישמיות הגלובאלית ובהשתלטות האיסלאם. לילי כעסה על אל קובייסי שבין השורות חזרה על המילים ‘ישראל האגרסיבית’. אם יש לכם צרות, לכו לנסראללה שיפתור אותם זרקה. גארי, יוצר סרטים דוקומנטאריים (הערב ישודר שוב סרטו ‘יהודה ומוחמד’ בצ’אנל 4 בשעה 20:00) אמר שבגלל המנטאליות שלהם, כל הפסקת אש כעת בלבנון תתפרש כניצחון של החיזבאללה מה שיסכן את האזור אף יותר, ועלול לגרום למלחמת עולם שלישית.
למרות שהוזכרו בקהל מלחמות היסטוריות שהסתיימו בחוזי שלום ויחסים נורמטיביים טענה מנגד שרון, שנולדה בעיראק והתגוררה שבע שנים בישראל, שכאן מדובר באנשים בעלי אידיאולוגיה של ימי הביניים. אנחנו צריכים לבנות סביב ישראל חומה ולהשאיר את החיות האלה בחוץ. זעקה למחאת המשתתפים הלבנוניים.
בנג’מין, שטען כי הוא מומחה לאסלאם, הזכיר לנוכחים שיהודי הוא מי שמוצאו מיהודה, ולאו דווקא מינוח דתי, מאחר והדת היהודית מתבסס על תורת משה כמו גם דתות אחרות. הוא מאמין שאי אפשר לעשות שלום עם הערבים. משתתף איראני שטען כי ברח משם עם עליית חומייני הסביר כי כוונת איראן היא להשמיד את ישראל. אבל, אידיאולוגיה לא תמות בנשק אמר, אל תשכחו שגם האמריקאים לא ניצחו את הגרילה בוייטנאם. דוד ששון, שנולד בעיראק, וחי בישראל ובאיראן טען כי הוא מתכוון להגיע לישראל ולנסות לדבר עם גורמים צבאיים ועם העיתונות שיפסיקו את המלחמה וינסו לנהל מהלכים דיפלומטיים. סטפן הוסיף משל: הזרעים שלכם ינבטו כפי שזרעתם אותם, מי באהבה, מי בשנאה… לסיום, טענו הפאנליסטים, שאפשר לראות קשת באופק, גם אם ישראל תצטרך סוף סוף להתחיל לדבר עם הסורים.
ברית שלום לא נחתמה שם, אבל הוסכם על שביתת נשק לצרכי הפוגה – שכללה אוכל ושתייה.
