התפקיד שלי ב’ריקוד מושחת’…
זמר. זה מחזמר שהוא יותר הצגה עם שירים, ודי מציאותי במובן שאם מישהו שר, זה בגלל שהוא זמר במקצועו או נמצא במסיבה, ואותו הדבר גם לגבי הריקוד. השירים שאני שר הם שיר הממבו ועוד שיר סמבה שלא הופיע בסרט. אני גם משתתף בחלק מקטעי הריקודים ומשחק את אחד האורחים, מיסטר קריימר. בנוסף, אני מחליף ראשון לתפקיד של רובי, ולתפקיד אביה של בייבי.
לעבוד ב’ווסט-אנד’…
עם ‘ריקוד מושחת’ החוזה הוא לשנה הופעות – כל יום משני עד שבת, חודשיים חזרות ויש ארבעה שבועות חופשה. אבל אתה לא יכול לקחת אותן בתקופת החזרות, וגם לא בזמן הפריוויו, תקופת הכריסטמס או שבועיים לפני הסוף. הווסט-אנד זה כמו לעבוד במשרד, פחות או יותר. מתקתק שעות.
בלונדון כשאני רוצה להרגיש ישראלי, אני…
אוכל פלאפל או חומוס ומקשיב למוזיקה ישראלית. לפני טיסה חזרה לאנגליה אני תמיד הולך לחנויות מוזיקה בבן-גוריון לקנות דיסקים ישראלים; יש כל הזמן אומנים חדשים ואני מנסה להישאר מעודכן. המוזיקה עוזרת לי להרגיש בבית ומעלה זכרונות נעימים מהארץ.
עיתון אנגלי שאני בדרכ קורא…
אני מנוי למגזין העיצוב, Living Etc. אני חושב שאם לא הייתי שחקן, אז אולי הייתי עוסק בעיצוב פנים.
פאשלה שקרתה לי על הבמה…
כשעשיתי את התפקיד הראשי ב’בומביי דרימז’ בפעם הראשונה, הייתה סצנה אחרי שימוש במזרקות מים שהבמה הייתה מוצפת לחלוטין. הייתי אמור בשביל זה ללבוש סנדלים מיוחדים עם סוליה מגומי, אבל לא הספקתי לנעול אותם ונשארתי יחף. באיזשהו שלב הייתי אמור לרוץ מצד אחד של הבמה לצד השני, לבחורה מולה שיחקתי. רצתי והחלקתי על התחת, כשאני ממשיך ישוב על הרצפה כל הדרך אליה. היא עצרה אותי, אבל לא יכלה להפסיק לצחוק עד סוף הסצנה הקהל מסתבר חשב שזה היה מתוכנן.
סוג הבילוי המועדף עלי בלונדון…
ללכת לסוהו, או לווסט-אנד ולעבור מבר לבר, לפגוש חברים או אנשים חדשים, ואז יותר מאוחר לצאת למועדוני הריקודים.
אני גר ב…
פינסברי פארק. זה אחד האיזורים היחידים שיכולתי להרשות לעצמי לקנות בהם דירה (צוחק…). יש לי דירה מקסימה שצופה על הפארק. אבל, לא הייתי בוחר לגר שם אם הייתה לי האופציה.
חוויה סוריאליסטית שקרתה לי בתור שחקן…
לשחק ב’שיקאגו’ את מרי סאנשיין (כמחליף), מול ברוק שילדס. אני זוכר את הפעם הראשונה שעליתי מולה ועמדנו פנים מול פנים; חשבתי לעצמי, אני לא מאמין שאני משחק מול ברוק שילדס. היא גם כל כך יפה, שבאותה פעם לא זכרתי מה אני צריך להגיד. עמדנו ככה עשר שניות שנראו לי כעשר שנים, ובסוף היא לחשה לי את הטקסט.
הייתי רוצה להכין כוס קפה ל…
ברברה סטרייסנד. אני מעריץ את העבודה שלה, את האופן בו היא מופיעה ושרה. יש לה שירים שפעם אחר אחר פעם מצליחים לרגש אותי. אני גם מזדהה עם היותה כה יהודייה בארץ לא יהודית.
אני מתכנן להישאר כאן…
להרבה זמן. אני רוצה לחיות פה תקופה ארוכה. לא יודע אם לנצח, אבל לפחות עד גיל 40.
