הייתם מאמינים? ישראל מכרה ציוד ביטחוני לפקיסטן, מדינה שמעולם לא הכירה אפילו בזכותה להתקיים. וגם לאלג’יריה, שלא לדבר על מצרים, מרוקו ואיחוד האמירויות. נתונים אלה סופקו על ידי ממשלת בריטניה עצמה, שהייתה צריכה לאשר עסקאות ביטחוניות של ציוד בו יש רכיבים בריטים. בין השנים 2008-2012 טיפלו הרשויות הבריטיות במאות בקשות ישראליות לייצוא פריטים צבאיים למדינות רבות, שכללו: מערכות מכם וציוד לטייסים לפקיסטן, מערכות לוחמה אלקטרוניים למרוקו ולמצרים ומערכות ירי לשיבוש טילים לארצות המפרץ. באופן אירוני, לא אישרו הבריטים ייצוא ישראלי למדינות עמן יש לה יחסים, כמו סרי לנקה ואזרבייג’ן (מנועי מטוסים), רוסיה (מערכות אופטיות), טורקמניסטן (עמדות ירי) והודו (מכם ללוויינים). ממשלת בריטניה גם מגלה כי בין לקוחותיה האחרים של התעשייה היו, בין היתר, אירלנד, אקוודור, ארגנטינה, טורקיה ודרום קוריאה. גם בריטניה מקבלת את שלה, וכן, ישראל היא יצואנית המזלטים הגדולה בעולם.
שער ניצחון בחיפה
משב קל של קורת רוח סיפק לנו בחודש החולף הסופר הבריטי, ג’ייק ווליס סימונס, מחבר רב-המכר, נערה מברלין. סימונס הוא שחקן בנבחרת הסופרים בכדורגל של בריטניה, שאמורה הייתה להשתתף באליפות נבחרות הסופרים שהתקיימה השנה בחיפה. בטורניר הייתה אמורה ליטול חלק גם הנבחרת הטורקית, אולם זו החליטה להחרים את האירוע, אלא שהיא לא הסתפקה רק בחרם וגררה אחריה את הנבחרת הבריטית. כך אירע, שביום פתיחת האליפות החליטו הסופרים הטורקים והבריטים להתמודד אלה מול אלה הרחק מישראל ואת הזירה הם הותירו לישראל עצמה, לגרמניה, לשוודיה ולאיטליה. סימונס, קפטן הנבחרת, חטף בחילה מהחלטת עמיתיו והחליט להחרים את המחרימים. הוא הצטרף לנבחרת הישראלית ושיחק עמה נגד יריבותיה. את מדי הכחול-לבן לבש גם הסופר ההונגרי, פיטר זילאהי.
ההשתתפות השוודית במפעל גררה תגובות זועמות במדינה, ואחד מבעלי הטורים כתב כי בהתחשב במציאות הכיבוש אני מציע לכם להמשיך לכתוב במקום לבעוט בכדור. הוא טען כי השחקנים-סופרים השוודים נמצאים בעמדת נבדל ברורה, ואלה השיבו כי החרם הוא מקל הנתקע על ידי הדוגלים בו – בגלגל תהליך השלום. האירוע התקיים בשולי אליפות אירופה לנבחרות צעירות שהתקיימה בארץ, ובמסגרתה ניצחה הנבחרת הישראלית את אנגליה. ג’ייק עצמו הביע את אהבתו לישראל וציין את חשיבות השיח הספרותי המתקיים בין המשחקים.
באופן מעניין, עלילת נערה מברלין מגולל את סיפור חייה של רוזה קליין הנמלטת ברגע האחרון מאימת השואה, מגיעה ללונדון ומנסה להציל את בני משפחתה שנותרו מאחור.
פליטת הפה של פטריק מרסר
נכנסתי למתקן מודיעין במהלך ביקור שקיימתי לאחרונה בישראל ונתקלתי במאבטחת בת 18 במדים עם צמה, תכשיטים מטורפים וסנדלים – ורובה צמוד לאף שלי. כאשר שאלתי אותה, מי את לעזאזל, היא ענתה כי היא חיילת. באמת?, השבתי, את לא נראית כמו חיילת. את נראית דווקא כמו יהודייה מזו***ת. אבל ברור לי שאם אני אתן לך תשובה לא נכונה, את תפוצצי את הראש שלי. המונולוג הזה שייך לחבר הפרלמנט השמרני, פטריק מרסר, והוא הוקלט בסתר על ידי תכנית פנורמה, שלכדה אותו מביע נכונות לפעול למען השבתם של איי פיג’י לחיק חבר העמים הבריטי, תמורת כסף כמובן. יור הכנסת, יורי אדלשטיין, נחרד ממה שכינה התבטאות אנטישמית גסה ואפילה וביקש מעמיתו, ג’ון ברקו, לנזוף בפוליטיקאי. אבל אותי, משום מה, המונולוג הזה דווקא שעשע. כבוגר האוניברסיטה ששמה צהל, אני מתאר בדמיוני את הסצנה בה אותה חיילת מגרדת את אפו של הנל באמצעות הרובה האישי שלה, תוך צפצוף מוחלט על מעמדו ולבושו המעונב. מלבד זאת, מרסר הוא ידיד ותיק של ישראל והביע צער על טיפשותו והמשך תמיכה במדינה בפרלמנט. אנטישמיות? הבה ניתן לו ליהנות מן הספק ונעניק מחמאות לחיילת.
נועם חומסקי – מאחוריך!
ראו מי הגיע בחודש החולף לדמשק – ניק גריפין (בתמונה למעלה), מנהיגו של הימין הקיצוני הבריטי. והוא עשה זאת לא רק כדי לבדוק את המצב הפוליטי בסוריה לאשורו, כחבר הפרלמנט האירופאי, אלא כדי להביע תמיכה בבשאר אל אסד ולגנות את התמיכה של דיוויד קמרון במורדים. מדמשק הוא הספיק לצייץ כי העיר שקטה, עד שפיגוע התאבדות שקטל 14 אנשים אירע ביום בו הגיע ושינה את תיאורו. או אז הוא שרבט וויליאם הייג רוצה לחמש את האנשים האלה מהמיסים שאתם משלמים. השלטונות הסוריים נטלו אותו למקום הפיגוע, אותו היא כינה בית מטבחיים והוא הזדרז לערוך השוואה בין מכונית התופת לבין הרג החייל לי ריגבי בלונדון, תוך שהוא משווה את מלחמת האזרחים שם לתקופת המאורעות בצפון אירלנד. לדמשק הגיע ראש ה-BNP מביירות, את רחובותיה הוא תיאר כפחות זרים מלונדון. וכן, הוא התארח שם על ידי החיזבאללה, לו חלק שבחים רבים על חלקו בכיבוש העיר קוסייר. וזהו אותו גריפין שבשעתו הביע תמיכה בלתי מסוייגת בישראל. הייתכן כי אין הוא יודע שמדובר באויבים?
סתימת פיות בירושלים
שמי הוא רייצ’ל קורי – מחזה יחיד שהוצג בשעתו לראשונה בלונדון, מצדד בגרסה הפלסטינית כי המתנדבת האמריקאית המפורסמת נהרגה במתכוון על ידי נהג דחפור, שעסק בהריסת מבנים ששמשו את המחבלים כמקום מסתור ברצועת עזה. מאז עשה המחזה כברת דרך, הגיע לישראל, השתתף בפסטיבל הממומן מכספי ציבור ואפילו זכה בפרס. עתה הוא נמצא שוב בעין הסערה, לאחר שחברים במועצת עיריית ירושלים איימו לנשל את תיאטרון החאן ממענקו השנתי בסך 900,000 שח (כ-162,000 פאונד) אם זה לא יסלק אותו מבין כתליו, למרות שמדובר בהשכרת האולם להפקה חיצונית. מדובר בשונאת ישראל, כתב אחד מהם ליור ועדת ההקצבות של העירייה. ההצגה, בה מגלמת השחקנית סיוון קרצ’ר את קורי, לא הייתה ערבה לחיכו של כותב מדור זה, אולם צנזורה ואיומים בהפסקת תקציבים? מה קורה לך, ישראל?
קצרצרים
*** הארכיבישוף החדש מקנטרברי, ג’סטין וולבי, בעל השורשים היהודיים, ערך את ביקור החול הראשון שלו בארץ הקודש. אולם, לא יכול היה (דווקא למזלו) להיפגש עם שני הרבנים הראשיים. הרב האשכנזי, יונה מצגר, שהיה נתון במעצר בית והרב הספרדי, שלמה עמר, שאמור היה להשתתף בוועידה בין-דתית בספרד, בחסות המלך חואן קרלוס.
*** המטרה הבאה של תעשיית החרם האנטי-ישראלית היא הקרן הקיימת. פעילים פרו-ערביים, בתמיכת 68 חברי פרלמנט, קוראים למחוק גוף זה מרשימת ארגוני הצדקה המורשים לפעול במדינה מכוח החוק.
*** אחרי 20 שנה וכמה מיליוני פאונדים הצליחה ממשלת הוד מעלתה להיפטר ממטיף השטנה הפלסטיני, אבו קטעדה, וזאת רק לאחר שהאחרון הסכים להיות מוסגר לירדן מרצונו.
