פעם בחודש עולים לרגל לשכונה שלי, צ’יזיק, בעלי דוכנים, חובבים ומקצוענים. פעם בחודש ניכנסים לתוקפם הפסים הצהובים שמסמנים את האין-חניה ברחוב שקט ליד השוק, בו עוברות בדכ רק מכוניות בודדות. והפקחים חוגגים. פעם בחודש אני מנסה להתגבר על הצורך לצאת ולפשפש בין שמונצס צבעוניים שעל-פני מאות דוכנים, הנפרשים באופן מופתי בצד מכוניות מכל הסוגים והגדלים, שממלאות את המגרשים של בית הספר התיכון המקומי
ה- Car Boot Sale המקומי שלי, הוא גם אחד הגדולים בבירה. ליתר דיוק – החמישי בגודלו, והוא מנוהל בהתנדבות עי ועד ההורים, ומגייס 25 אלף לישט לשנה עבור ביהס. ויש גם מציאות: שכנתי רכשה שם לא מכבר ארונית ארט-דקו אותנטית (הידית הייתה קצת שבורה) בחמש לישט.
פעם אחת, לפני מספר חודשים, החלטתי לנסות גם את חווית המכירה. מאחר וכמה ממכרי בסביבה עשו זאת לפני, קיבלתי מהם כמה טיפים מועילים: בגדים ישנים נמכרים פחות. בקבוקי קוסמטיקה, ליפסטיקים ולקים לציפורניים – גם אם הם ריקים למחצה – נחטפים. השוק נפתח בשעה שבע בבוקר, אך יש להקדים ולחכות בתור לפחות שעה וחצי קודם.
בחודש שלפני עשיתי סדר בית יסודי. צעצועים, תקליטים, קלטות, ספרים (גם בגדים, מה לעשות) כלי בית שכבר לא מצאתי בהם שימוש ואפילו נעליים (במצב טוב). הכל נערם בשקיות שחורות גדולות ואוחסן בגראג’. בבוקר קמנו, אני ובן זוגי מוקדם, לפני השמש. משהוא כמו חמש. הכנו תרמוסים של קפה וסנדוויצ’ים לדרך. העמסנו את המכונית והצטרפנו לתור המכונית שכבר חנו לאורך הכביש הראשי. קיבלנו מהמארגנים דף הוראות של מה כן ומה לא לעשות – ומספר: 170 (מתוך 500 המכוניות). הכל התנהל בסדר מופתי. בשש וחצי הודרכנו למיקום המיועד. בצד מכוניות אחרות פרשנו את שולחן הגינה (המשוכללים באו עם ציוד יותר מתאים), עליו ערכנו את החפצים שלא חפצנו בם יותר. עוד לפני שהספקנו לסדר את הסחורה, התחילו לפשפש בה אלו שהגיעו מוקדם כדי למצוא מציאות. התקליטים היו ה-להיט. בחצי שעה הראשונה מכרנו את מרביתם. כל אחד בשלוש לישט. אחרי זה נחטפו מגפי הרכיבה הישנים של הילדה. בסוף היום (בערך באחת בצהריים) החזרנו את כל מה שנשאר (בעיקר הבגדים) לשקיות השחורות ונסענו לדאמפ להעניק להם קבורה נאותה.
מאמרים קשורים
יש לציין כי בין הרוכלים יש גם מקצוענים שמגיעים לשוק באופן קבוע. יש המוכרים רהיטים עתיקים, ויש המוכרים בגדים חדשים סוג ב’ וחפצים שונים.
השבוע חזרתי כדי לצלם את התמונות האלה. מאחר ונשארתי עד שעת סגירה, עצרתי ליד דוכן אחד שבעליו חילק תמורת לישט אחת שקית ניילון של סופרמרקט לכל דורש, והכריז כי ניתן למלא אותה כאוות נפשינו בכל מה שנותר בדוכן ועל הרצפה. אז ככה. מלאתי את השקית בכ-20 חתיכות של סכום מכסף עם ידית שנהב (בפורטובלו דורשים 5 לישט לחתיכה), כוסות ותחתיות מפורצלן צ’כי משובח ועוד כמה כוסות זכוכית גבוהות. ממול הציעה רוכלת למי שמעוניין ספרים בחינם, וכעסה שלא לקחתי אחד. מה את לא קוראת, רטנה.
השוק מתקיים בכל יום ראשון, הראשון בכל חודש חוץ מינואר, ובכל מזג אוויר! כניסה לסוחרים: 8 לישט למכונית, או 15 לישט למסחרי. דוכנים להשכרה: 3 לישט. למבקרים: 30 פני למבוגר, ילדים – חינם. לא ניתן להכניס בעלי-חיים.
Burlington Lane, London W4. Car Boot Sale, Chiswick Community School,
