בשנת 1980 הגה פיטר גבריאל את פסטיבל וומאד (WOMAD, ר”ת של World of music, art and dance) בכוונה להביא את תרבויות העולם הגדול למרחב אחד ולמשך סוף שבוע אחד. גבריאל השקיע הרבה בהרמת האירוע הראשון מסוגו, ומשהבין שהוא הולך להפסיד הרבה כסף, גייס ברגע האחרון את חברי להקתו המיתולוגית ג’נסיס להופעת איחוד חד-פעמית בהחלט, שעזרה לגבריאל בכיסוי ההוצאות. ההופעה הזו, שהתקיימה בפסטיבל הראשון של וומאד ב-1982, לא תועדה וגבריאל לא שיתף פעולה עם ג’נסיס מאז. אבל הוא לא היה צריך. בהמשך שנות ה-80′ גבריאל ייסד את Real World – חברת תקליטים מצליחה שהקליטה מוזיקאים מתרבויות שונות, רבים מהם הופיעו גם בפסטיבל וומאד במרוצת השנים, והביאה אותם לתודעת הקהל הרחב. במקביל, גם וומאד התפתח והפך לאירוע שנתי משמעותי לכל מי שהמושג “מוזיקת עולם” עושה לו משהו.
וומאד נדד ברחבי העולם בעשור הראשון שלו. בשנות ה-90′ הפסטיבל הראשי התקיים ברדינג, ומאז 2007, פארק צ’רלטון שבווילטשייר מארח אותו מדי קיץ. כמו כן, וומאד ממשיך לרוץ גם בארצות אחרות: ספרד, איטליה, צ’ילה, אוסטרליה וניו זילנד. עשרות האלפים שמאכלסים את הכפר הגלובלי הזה כל סוף יולי הם חובבי מוזיקה מכל הסוגים ובני כל הגילים. הקלישאה של “משהו לכל אחד” לא יכולה להיות יותר נכונה כאן: יש אזורים של לייפסטייל, אוהלי תרפיה, פארק שעשועים, מתקנים לילדים, מקום שבו בני נוער יכולים לנגן יחד בג’ם סשן, במת בישול שבה אמנים מכינים את המתכונים האהובים עליהם, וכמובן העיקר – במות, הופעות וסדנאות.
האמנים שמופיעים בוומאד מקבלים הזדמנות ובמה לשיר בשפת אימם, והקהל הוא זה שצריך לעשות את הדרך אליהם, לא להיפך. זהו המקום שבו תרבויות מגוונות נוכחות. אין זרות, אלא אפשרות לקירוב ולשיתוף. אתה חווה את האמן באופן הכי קרוב לאופן שבו הוא יוצר מהבית – ללא מחיצות. כך ניתן לראות נשים מניגריה מתופפות על תוף שבנו בעצמן ושרות בסגנון השמור לכפר שלהם בסהרה, מקהלת גברים גיאורגית, פולק מפינלנד או בני שבט אבוריג’יני מאוסטרליה.
אבל לא רק מוזיקה עממית/אזוטרית אפשר למצוא בוומאד. בין האמנים הידועים השנה, הופיעו כוכבים ידועים כמו זמרת האר-אן-בי והסול האמריקאית מייסי גריי; נושא דגל הרגאיי ולנצח “הבן של”, זיגי מארלי; חלוצי הדאנס “אורביטל” ואפילו אגדת הרוק וסולן לד זפלין לשעבר רוברט פלאנט.
הנה כמה מההיילייטים שהיו בפסטיבל וומאד 2019:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
“פחות מ-500 אנשים דוברי דרום-סאמית. לכן כל כך חשוב לי להפיץ את זה!”
לפעמים נתקלים גם בתרבויות שלא רבים יודעים על קיומן: כך במקרה של מריה מורטנסן, המייצגת חבל ארץ קטן בצפון נורווגיה בשם דרום סאמי, הנפרד מהעם הסאמי, הידוע גם כלפלנדי. היא שרה בדיאלקט לא מוכר, בקול דק וגבוה שלעיתים מזכיר מעט את ביורק האיסלנדית ומלווים אותה נגן פלוגלהורן וטובה, ונגן כלי הקשה. הסקרנות הניעה אותי לגשת אל מורטנסן עם סיום ההופעה שלה והיא הסכימה לתת לי כמה דקות מזמנה.
ספרי לי מעט על השפה והתרבות שממנה את באה…
“אני בת העם הסאמי, שבעבר התגורר, גיאוגרפית, בפינלנד, נורווגיה, שוודיה וחלק מרוסיה. במאה ה-17 נקבע הגבול של נורווגיה ולכן אני נושאת דרכון נורווגי, אבל אני מזדהה עם הסאמי”.
כמה אנשים מונה הקהילה? כמה דוברים את השפה?
“אין נתונים מדוייקים, אבל ההערכות הן שלא יותר מ-500 אנשים דוברי דרום-סאמית. לכן כל כך חשוב לי להופיע בעולם ולשתף ולהפיץ את זה!”.
את מרגישה כשגרירת התרבות הסאאמית בעולם?
“בהחלט כן. זה בא מהבית. גם להוריי היה מאוד חשוב לשמר את זה ולחקור את המקורות”.
מתי התחלת לשיר? ספרי על הסגנון בו את שרה ועל התכנים.
“אני שרה מגיל 14 ומופיעה מקצועית מאז 2014. לסגנון השירה קוראים ג’ויקינג (Joiking) והנושאים לרוב קשורים בסיפורי אגדות ומיתולוגיות, אבל גם בטבע. מכיוון שהשפה הזאת כמעט לא מדוברת, אין בה מילים מודרניות, כמו מחשב או אינטרנט. זה מגביל אבל גם מאתגר”.
אבל השירה שלך היא לא רק מסורתית, נכון?
“זה נכון שאני מביאה שם גם את עצמי ואת ההווה, אבל זה מבוסס על המסורת העתיקה ממנה באתי. למרות שעכשיו אני מופיעה בכל העולם, אני לא רואה את עצמי גרה במקום אחר. אני מחוברת לטבע וגם צריכה לעזור למשפחה”.
עשה לכם חשק לשמוע את מריה? הנה:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
הנקודה הישראלית
בוומאד 2019 הייתה נציגות ישראלית משמעותית, בהגדרה הרחבה שלה. הראשונה הייתה ויקטוריה חנה – אמנית קול מירושלים שגדלה לרב אורתודוכסי ממוצא מצרי ולאם ממוצא פרסי. היא מופיעה כבר למעלה מ-20 שנה, אבל ב-2015 הווידאו ל”שיר האלף בית” שכתבה הועלה ליוטיוב והפך להיט ויראלי ענק. מאז היא מתאוששת ומחפשת את האיזון בין אימהות לשלושה ילדים והמשך יצירה מקורית. ויקטוריה חנה מופיעה ברחבי עולם עם המוזיקה המקורית שלה. היא שחררה רק אלבום אחד עד עכשיו, ומאמינה שמוזיקה נועדה לפני הכל להישמע חיה, ולא מוקלטת.
צפו בסרטון המעניין של השיר “אלף בית”:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
מייסא דאו: קול פלסטיני צלול
הנציגה השנייה הייתה הזמרת מייסא דאו, שאומנם באה מחיפה אבל מוצגת כנציגת פלסטין. מייסא שרה את האמת שלה בשפה הערבית, במוזיקה שהיא גם פרטית-אישית וגם, בעל כורחה, מייצגת של העם הפלסטיני. אם הקורא הישראלי-יהודי מצקצק כעת בלשונו ומגרד בפדחתו באי-נוחות, אין צורך לחשוש… מדובר באדם מקסים ומתורבת. מייסא לא מחרחרת ריב או שונאת-יהודים. היא פשוט צריכה במה כדי לומר דברים שאחרים נזהרים מלומר, ועושה את זה עם הרבה עוצמה, ישירות וגם עדינות. אני פוגש את מייסא מרוגשת למדי, אחרי הופעה היסטורית. היא עדיין די בעננים, ושמחה על קבלת הפנים החמה בפסטיבל. על הבמה היא שרה ופורטת רוק מחאה, ומלווים אותה שאדי עווידאת בבס ואיסא חורי בתופים. פנים אל פנים, היא מודה שכל זה קורה לה פתאום לגמרי ואומרת “מרגיש לי הזוי”. זו השיחה שלי עימה:
איך זה בשבילך להיות על תקן הנציגה הפוליטית מפלסטין?
“תראה, אני לא מסתירה את זה שאני בעצם מסודרת. נולדתי בחיפה ואני לא רעבה ללחם. אני לא פה כדי להרים דגל. מצד שני, זה הכרחי בגלל המצב לנצל את הפריווילגיה והבמה כדי להגיד שאני באה מפלסטין, שיש עם כזה ותרבות”.
בשיר “תעל” (“בוא”), שהיה לדעתי אחד משיאי ההופעה, את מספרת על מערכת יחסים בלתי אפשרית שהיית בה, עם גבר מבית-לחם. את יכולת לבקר אותו כי את בעלת ת”ז ישראלית, אבל לו אסור היה להיכנס לארץ.
“כן, זה המצב. בשיר אני בעצם מפנטזת על מציאות אחרת. הטקסט אומר ‘בוא ניסע מפה, לירח או למאדים, למקום רחוק מהטירוף הזה… אפילו לרגע’. מישהו אמר לי שאם אני חולמת את זה, אז אולי זה יכול להתגשם… עולם בלי גבולות או חומות”.
קטע הראפ באנגלית, Your Body of Theirs, היה גם חזק מאוד. ספרי עוד על זה.
זה קטע שעשיתי עם הרכב שאני חברה בו שנקרא DAM, שזה בערבית ‘משהו שנשאר לנצח’. עשינו לשיר וידאו עם כתוביות באנגלית, אז החלטתי בשביל ההופעה לעשות את זה כבר באנגלית, שהמסר יהיה הכי ברור”.
צפו בקליפ לשיר Your Body of Theirs:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
גרת ביפו, נכון?
“כן, 6 שנים. זה היה די סיוט בסוף… יפו הפכה לתל אביב כבר. יש המון פוזה. אנשים בתל אביב אוהבים להגיד שהם שמאלנים, אבל זה רק מילים. הם לא באמת מוכנים להתמודד עם המציאות כמו שהיא”.
גם לא ביפו? היו לך פה ושם גם שיתופי פעולה…
“אני לא מחפשת להופיע בפני קהל ישראלי. זה פחות מעניין אותי… אם הם רוצים לבוא להופעה – סבבה. אבל יש הרבה צביעות בנסיונות לשתף פעולה ולשלב אמנים פלסטינים ובסוף משתיקים אותך. יותר חשוב לי לתת את המסר לאנשים שלי – להתבטא, לא לנסות להוכיח כלום. לא להסתכל על איך הדברים נראים מבחוץ, מהמדיה, אלא להסתכל על עצמם, בפנים”.
ויש עוד שעושים את זה, זו סצנה פלסטינית חדשה?
“יש סצנה והיא מתפתחת. הופעתי באפריל בפסטיבל שנקרא PMX (ר”ת של Palestine Music Expo) – זה משהו שאחד מהחברים שלי ללהקה היה בין היוזמים שלו וזה מתרחש כבר השנה השלישית ברמאללה, ונותן הזדמנות לאמנים פלסטינים להופיע – לא רק בפני קהל מקומי, אלא גם בפני נציגים של חברות בינלאומיות בתעשיית המוזיקה, כמו בריאן אינו, סוני וספוטיפיי”.
גילי יאלו: כוכב עולה בשמי עולם המוזיקה
הנציג השלישי, גילי יאלו, גם לא הוצג כישראלי אלא מטעם אתיופיה. לאחרונה פרסמנו כאן, באתר עלונדון, ביקורת על האי-פי החדש שלו ורצינו לראות אותו במו עינינו לייב.
אחרי הקדמה אינסטרומנטלית ארוכה, שיוצרת את האפקט הדרמטי הדרוש, עולה לבמה בריצה גילי יאלו וכובש מיד. הוא דק וגבוה, מחייך הרבה ובעיקר לא מפסיק להתנועע בסגנון ריקוד ייחודי שמשלב את התנועות האתיופיות הקלאסיות – אגן, כתפיים – במשהו יותר חופשי. הריקוד הזה הוא למעשה כמו ראי למוזיקה של גילי, שמזריקה אנרגיה חדשה ומרעננת במסורת משובחת רבת-שנים. זוהי מוזיקה אתיופית חדשה, עם המקצבים והשפה של אתיופיה, אבל מדי פעם מתגנבים לאוזן גם מוטיבים מסגנונות אחרים – נשמה, רגאיי, פאנק, בלוז ורוק – שמשתלבים בגרוב ובהרמוניות האתיופיים.
יחד עם הנוכחות הכריזמטית והאיכות הווקאלית המצויינת של יאלו על הבמה, זה הגרוב המחשמל והמדבק של אמיר שדות (בס) ויונתן גיטלמן (תופים), שמותיר את הקהל בריכוז, ומצליח להרקיד גם במקצבים לא-הכי-קלים לעכוז… השירים עצמם ארוכים, נותנים מקום לקטעי סולו של ספי ציזלינג בחצוצרה ונדב פלד בגיטרה חשמלית. בהמשך מקבלים גם מנת פסיכדליה בקלידים של נועם חבקין, בהופעתו האחרונה עם ההרכב אחרי 3 וחצי שנים. גילי מקדיש לו את השיר This is Where I’m Home ושניהם נראים נרגשים.
רוצים לקרוא את המשך הכתבה? הסקירה המלאה וראיון בלעדי עם גילי יאלו יפורסמו במגזין המודפס של עלונדון שייצא בספטמבר ולאחר מכן גם פה באתר. הירשמו לניוזלטר שלנו כדי להישאר מעודכנים.
עד אז, תיהנו מצלילי השיר Sew Lesew של גילי יאלו מהאי-פי האחרון שלו:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
