סירוב ויזות לבריטניה, לצערי, הוא דבר שכיח. הסיבות הן שונות וניתן לחלק אותן לארבע עיקריות:
1. מגיש הבקשה ומצבו האישי אינם ממלאים אחרי דרישות הוויזה.
2. סיבת הסירוב נמנית עם הסיבות הכלליות לסירוב ויזה על פי חוקי ההגירה הבריטיים (General Grounds of Refusal).
3. מגיש הבקשה לא הגיש את המסמכים הנכונים/הראיות הנכונות.
4. סירוב ללא סיבה מוצדקת של משרד הפנים הבריטי.
דרך הטיפול בסירוב תלוי בקטגוריית הוויזה שסורבה וסיבת הסירוב עצמה. ייתכן שכדאי להגיש ערעור או מועמדות חדשה או לחכות עד שתקופת הצינון הנדרשת על פי החוק תעבור. במקרים מסוימים, ניתן גם להגיש Judicial Review, שהוא סוג של עתירה נגד החלטה בלתי חוקית של משרד הפנים.
בכל ארבעת הסיבות שמניתי לעיל, מגיש המועמדות שסורב ויזה בתוך בריטניה אינו יכול פשוט להישאר בבריטניה ללא אישור. זוהי הפרה ברורה של חוקי ההגירה של בריטניה וזו נחשבת לעבירה חמורה שעלולה להשפיע על כל הגשת מועמדות לוויזה לבריטניה או למדינות אחרות בעתיד.
מגיש הבקשה ומצבו האישי אינם ממלאים אחרי דרישות הוויזה
בחירת הקטגוריה והמסלול הנכונים להגשת המועמדות לוויזה לבריטניה היא הצעד הראשון והחשוב בכל תהליך הגירה. הבחירה תביא לקביעת התהליך, הדרישות הספציפיות והלו”ז.
תחילה יש לבדוק איזו אזרחות מחזיק מגיש הבקשה ואם הוא נופל תחת חוקי ההגירה של אנגליה (UK Immigration Rules) או תחת חוקי ההגירה של אירופה (EEA Regulations). לאחר מכן, צריך לבדוק אם מגיש הבקשה רוצה להתאחד עם קרוב משפחה בריטי. אם התשובה היא לא, אז בודקים אם מגיש הבקשה מבקש להיכנס כיזם, כעובד, כסטודנט, כמשקיע, או כמשהו אחר.
השלב הבא מחייב את מגיש הבקשה לבדוק אם הוא ממלא אחר דרישות הוויזה. במקרה של ויזת בן-זוג, למשל, בודקים אם הספונסר האנגלי יכול להוכיח את הדרישות הכלכליות, למשל שהוא מרוויח לפחות 18,600 פאונד בשנה. דברים אחרים שנבדקים הם: אם יש מספיק ראיות להוכיח שמערכת היחסים היא אמיתית, אם יש תעודת נישואין תקפה, ואם יש תרגום חוקי.
אם מגיש הבקשה לא ממלא אחר הדרישות של הוויזה, הוויזה כנראה תסורב. התשלום לוויזה עצמה לא יוחזר ומגיש הבקשה בזבז זמן ויצטרך להתחיל את התהליך מהתחלה ולהמציא מסמכים מעודכנים. במקרים כאלה, בדרך כלל לא מומלץ להגיש ערעור אלא להגיש מועמדות חדשה כשמגיש הבקשה עונה על הקריטריונים ומחזיק בכל הראיות הנדרשות.
סיבת הסירוב נמנית עם הסיבות הכלליות לסירוב ויזה על פי חוקי ההגירה הבריטיים
הסיבות הכלליות לסירוב ויזה מפורטות בחוקי ההגירה הבריטיים (Immigration Rules) ואלו הן סיבות כלליות שבגללן מגיש הבקשה לוויזה (מתוך או מחוץ לבריטניה) עלול להיות מסורב. זאת, בנוסף לסיבות הספציפיות המפורטות בכל קטגוריית הגירה.
הסיבות הכלליות לסירוב מתחלקות לשניים: סיבות שבגללן חייבים לסרב ויזה וסיבות שבגללן ניתן לסרב ויזה. הנה כמה דוגמאות:
– היסטוריית הגירה שלילית. אם מגיש הבקשה נכנס בעבר לבריטניה בצורה לא חוקית, השתמש במסמכים מזויפים, הפר תנאי של ויזה וכיוצא בזה.
– התנהגות בעייתית: אם למגיש הבקשה יש רישום פלילי.
– בעיה רפואית חמורה: אם למגיש הבקשה יש מחלה מדבקת חמורה שעלולה לסכן את החברה הבריטית.
רוב הסיבות הכלליות לסירוב אינן חלות כשמגיש הבקשה מבקש להיכנס או להישאר בבריטניה כבן זוג או בן משפחה. אם הגשת מועמדות מסורבת בשל אחת מהסיבות הכלליות לסירוב, מגיש הבקשה יכול להגיש ערעור אם יש לו ראיות שסותרות את הסיבה לסירוב, או לחכות את תקופת הצינון הנקובה בחוקי ההגירה. במקרה של סירוב שכזה, אני ממליצה להתייעץ עם עורך דין מוסמך.
מגיש הבקשה לא הגיש את המסמכים הנכונים/הראיות הנכונות
הגשת מועמדות לכל ויזה לבריטניה דורשת הגשת מסמכים וראיות רבים. המסמכים מפורטים בחוקי ההגירה, באפנדיקסים ובמסמכי ההנחיה של משרד הפנים הבריטי. לצערי, אין מקום אחד ויחיד שבו ניתן למצוא את רשימות המסמכים הנדרשים.
כשמסמך מפורט בחוקי ההגירה הוא נחשב חובה (Specified Evidence). לכן, אם הוא לא מצורף לבקשת המועמדות – הבקשה כנראה תסורב. למשל, הגשת מועמדות לוויזת בן-זוג (כשמסתמכים על העסקה) דורשת הגשת פירוט חשבון בנקאי של שישה חודשים. אם חודש אחד חסר – הבקשה כנראה תסורב. אם הוגש מסמך בעברית ללא תרגום חוקי (Certified Translation) – הבקשה כנראה תסורב.
במצב כזה, מומלץ פשוט להגיש בקשת מועמדות חדשה. בחלק מהמקרים, המועמד ייאלץ לעזוב את בריטניה ולהגיש בקשה מבחוץ, ושעון הזמן לקראת תושבות הקבע יחל מחדש. שוב, במצב כזה מומלץ להתייעץ עם עורך דין מוסמך.
סירוב ללא סיבה מוצדקת של משרד הפנים הבריטי
לצערי, משרד הפנים עושה טעויות ומסרב ויזות ללא סיבה מוצדקת בחוק. למשל: התעלמות ממסמך שהוגש, מסמכים שלא נסרקו ולא הגיעו למקבל ההחלטות, שקילת ראיות וקריטריונים שהם לא חלק מחוקי ההגירה לקטגוריה הספציפית וכיוצא בזה.
במקרה כזה, ניתן להגיש ערעור (אם סוג הוויזה הזו כוללת זכות ערעור), אבל התהליך הוא ארוך (יותר מ-12 חודשים). ניתן גם להגיש מועמדות חדשה ולשלם את כל התשלומים בשנית. בשני במקרים, התהליך יעלה כסף וייקח זמן. גם במקרים שבהם משרד הפנים הבריטי עושה טעות – לא ניתן לקבל את תשלום הוויזה שסורבה בחזרה.
מאמרים קשורים
במקרים מסוימים, משרד הפנים הבריטי יבדוק את הגשת הוויזה הראשונית לפני הערעור ויכול לשנות את החלטתו לפני הדיון בבית במשפט. עורך הדין של מגיש הבקשה או חבר פרלמנט האזורי (Local MP) של מגיש הבקשה או בן זוגו יכולים לסייע וללחוץ על משרד הפנים הבריטי לבדוק את החלטתם כדי לראות אם ההחלטה שהתקבלה מוטעית בצורה קיצונית.
זכות הערעור
לא כל סירוב של בקשה לוויזה נותן זכות ערעור. תהיה זכות ערעור רק כשיש אלמנט של זכויות אדם. ויזת בן-זוג, למשל, כוללת בתוכה את הזכות לחיי משפחה, ולכן בדרך כלל, סירוב יכלול זכות ערעור. סרוב של ויזת משקיע, לעומת זאת, בדרך כלל לא תכלול זכות ערעור.
אם ניתנת זכות ערעור (זה יופיע במכתב הסירוב שנשלח על ידי משרד הפנים הבריטי), יש להגיש ערעור בתוך 28 ימים אם בקשת הוויזה הוגשה מחוץ לבריטניה, או תוך 14 ימים אם בקשת הוויזה הוגשה בתוך בריטניה. גם כשלא ניתנת זכות ערעור, ניתן לבקשה או להגיש ערעור ולקוות שבית המשפט יקבל על עצמו את הסמכות השיפוטית.
חשוב ביותר לדעת שאם יש ערעור עומד ותלוי – למגיש הבקשה שסורב אסור להיכנס לבריטניה (אם הערעור הוגש מחוץ לבריטניה) ואסור לו לצאת מבריטניה (אם הערעור הוגש מתוך בריטניה). מה גם שבדרך כלל הדרכון של המסורב יישאר בידי משרד הפנים הבריטי עד לסיום הערעור. כניסה או יציאה לבריטניה עלולה לגרום למצב שבו הערעור נחשב כנטוש. בנוסף, המסורב יכול להיות מתוחקר שעות בגבול ולהיות מסורב כניסה לבריטניה והעניין יפגע בהיסטוריית ההגירה של המסורב וייתכן שלא יוכל להיכנס לבריטניה בעתיד.
בכל מקרה של סירוב ויזה לבריטניה, אני ממליצה להתייעץ ללא דיווחי עם עורך דין מוסמך לענייני הגירה. איחור יכול לגרור הפסד של זכות ערעור או צעדים משפטיים אחרים שניתן לבצע אחרי סירוב.
