לקדוש ברוך הוא שמות רבים, ביניהם שמות סודיים אשר רק יחידי סגולה מכירים. אותם יחידי סגולה המכירים את השמות הסודיים, נקראו “בעלי שם”. שמות סודיים אלו העניקו להם יכולות על אנושיות. הבעל שם הגדול והמפורסם ביותר, האיש ששינה לחלוטין את פני היהדות, הלא הוא “הבעל שם טוב”, מייסד תנועת החסידות שתורתו, בפרשנויות שונות, קיימת עד עצם היום הזה.
בעל שם נוסף ומוכר הרבה פחות, שחי ונקבר בלונדון, הוא שמואל יעקב די פאלק טרדיולה לנייאדו שנולד ככל הנראה בעיירה פודהייץ שבדרום פולין בראשית המאה ה- 18. משפחתו של פאלק עברה מפולין לגרמניה והתיישבה בעיר פירט שהייתה בעלת מרכז יהודי גדול. פירט בדומה לפודהייץ נודעה כמקום מושבם של שבתאים נסתרים ופראנקיסטים, כלומר יהודים שסרו מהדרך והלכו שבי אחר משיחי שקר.
בפירט נשא פאלק אישה, אלמנה או גרושה ואימץ את בנה גדליה, בנו היחיד. בימי בחרותו נדד פאלק בין ערי גרמניה ומחוזותיה, הגיע לווסטפאליה ושם הופיע כבעל שם, מרפא חולים, מגלה אוצרות נעלמים ובעל יכולת להפוך מתכות לזהב. בשל עיסוקים אלה הואשם בכישוף ונידון על ידי בית הדין בקלן לעלות על המוקד. פאלק הצליח להינצל מהעונש וגורש מן העיר (ישנה השערה כי הישועים לחצו על המושל להעניק לפאלק חנינה מכיוון שנעזרו ביכולותיו למצוא אוצרות.)
מקצת מקורותיו בשנות השלושים של המאה השמונה עשרה, ידועים לנו מספר זכרונותיו של הרוזן הדני ראנטזו. וכך כותב הרוזן (הציטוטים ההיסטוריים לקוחים מספרה של מיכל אורון “מבעל שד לבעל שם”):
“נודע לי שאבי קיבל אצלו, לעיתים קרובות, את הנסיך המפורסם והכהן הגדול של היהודים הנקרא חיים שמואל פאלק. אבי אמר לי, כי נסיך זה רואה את עצמו כנצר למשפחת דוד המלך. אבי הוסיף וסיפר לי, כי היהודי היה זמן ממושך בגילברג אצל האדון הברון מדונופ, היועץ של האימפריה שהוא איש רוח ובעל ערך, אדם שאי אפשר להוליכו שולל על ידי מראה חיצוני. אכן, אמר אבי, יהודי זה הוחרם בארצות רבות, אך לא היה זה מכיוון שעשה דברים אשר אכזבו את אלה שפגש ולכן כדי שתבין, עליך לראותו במו עיניך. אבי הוביל אותי אל זה המתיימר להיות נסיך היהודים. בבואי לשם אמר לי הכהן החדש הזה שהוא יודע מה שיש בנפשי. “אדוני”, אמר לי, הנך בעל רגש של אי אמון, רגש שאפיין את אבותינו היהודים הקדומים שעליהם אמר ישו הנוצרי – ” הגזע הזה לא יאמין לי לעולם אם הוא לא יראה אותות ונסים”.
מציטוט זה ניתן ללמוד על פאלק עצמו, כמי שראה עצמו בעל שליחות, אשר האמין כי את מקומו בחברה יצליח לקבע רק באמצעות הדגמה של יכולותיו הפלאיות. בהמשך השיחה מצטט הרוזן את פאלק “אני עמל על מנת להוציא את כל אחי. הם מצפים שמישהו יוציא אותם מן הדיכוי והעבדות שבה הם נמצאים, הזמן לכך מתקרב, אך איני יכול לומר לך דבר נוסף על כך”.
דברים אלו מעידים על טבעה של אותה השליחות, המסתמנת כשליחות משיחית שכן, הוא זה שיוציא את עמו ממצבו הירוד.
המעבר לאנגליה
על מעברו של פאלק לאנגליה כותב הרוזן “המפורסם הידוע חיים שמואל פאלק שליט עליון של היהודים, יוצא חלציו של דוד המלך יצא לאנגליה ושם קיבלוהו היהודים הפורטוגלים כנסיכם ומושלם העליון”.
מידע זה אינו מסתדר עם ידיעותינו על עוניו ומקומו של פאלק בקהילה היהודית הלונדונית.
בשנותיו הראשונות התגורר פאלק בחלקה המזרחי של לונדון בעוני ומחסור ונאלץ למשכן כלי בית, בגדים וחפצים שונים עבור פת לחם. לאחר שנים ספורות עבר פאלק לרחוב וולקלוז, שם התאספה סביבו חבורה של יהודים שנהגו להתפלל עמו ולתת לו תרומות קטנות.
בין בני החבורה נמנה יהודי בשם קושמן אשר היה יוצא לשליחויות שונות, סייע לפאלק ביחסיו הבינלאומיים, ומילא תפקיד מרכזי ביחסים שבין פאלק לבונים החופשיים. בתקופה זו נודע פאלק בעולם כעושה מעשים מופלאים וביתו היווה מוקד עלייה לרגל לאריסטוקרטים נוצרים. על קשריו עם בני המעמד העליון ניתן ללמוד מדברי משרתו ומסיפוריו של החיד”א (ר’ חיים יוסף דוד אזולאי) שפגש במרקיזה דה קרואה בפריז אשר הזכירה בעל שם מלונדון ואמרה שנתן לה ספר קבלה ועל פי עדותה של המרקיזה לימד גם אותה פאלק קבלה.
בתקופה זו עולה ההתעניינות במיסטיקה וספרי קבלה מיתרגמים לשפות שונות. אנשים מחוגים שונים לומדים קבלה ובין המתעניינים גם “הבונים החופשיים” שמנהיגיהם בארצות שונות סיפרו שלמדו או קראו בספרי קבלה. בינואר 1749, בחצות הלילה, הגיע לביתו של פאלק “שר גדול”, (דוד כהנא מזהה אותו כברון הגרמני תיאודור סטפן דה שטיין מנויהוף, מלך קורסיקה), שנודע כהרפתקן ונוכל בינלאומי אשר פיתה את אנשי קורסיקה למרוד בשלטון הקיים ולהמליכו למלך עליהם. בשנת 1736 עלה לכס המלוכה אך גורש מן האי על ידי השליטים הקודמים אשר השתלטו מחדש על האי בעזרת הצרפתים, זמן קצר לאחר מכן. הברון נדד בין ארצות בחיפוש אחר עזרה כדי שיוכל למלוך שוב בקורסיקה. בהגיעו ללונדון פנה לפאלק אשר נודע כמוצא אוצרות בתקווה שהבעל שם יעזור לו להשיג זהב. צבי הירש, משרתו של פאלק מספר על ביקוריו הרבים של הברון אותו מכנה “השררה” בביתו של פאלק, ועל סכומי הכסף הגדולים אשר השאיר אחרי כל ביקור אך למרות ניסיונותיו לא הצליח פאלק לעזור לברון אשר נשלח לכלא בשל חוב כספי.
בעל צפון- שבתאי נסתר ואיש כשפים
למרות פרסומו של פאלק בעולם וקשריו עם אצילים אירופאים, מעמדו בחברה היהודית היה שנוי במחלוקת שכן לצד אוהדיו ומעריציו עמדו גם אנשים שראו בו שבתאי נסתר ואיש כשפים אשר דמותו יוצאת הדופן והפרסום לו זכה היו עדות לכך. הירש מספר על בית הכנסת שהקים פאלק בביתו שם התקבצו בני חבורתו. מעשה זה היה בעייתי בעיני ראשי הקהילה היהודית משתי סיבות: האחת, תקנות הקהילה אוסרות על הקמת בתי כנסת נוספים על אלה הקיימים בתחומי לונדון. הסיבה השנייה, החשש מהשפעתו של פאלק על בני הקהילה. כתגובה הוכרזה בציבור אזהרה האוסרת את השתתפותם של בני הקהילה במניינו של פאלק שכונה בפי מתנגדיו “בעל צפון”, (“צד צפון” מופיע בקבלה כסמל לרוע).
עד סוף ימיו חי פאלק בלונדון- מוכר ומכובד כאיש קדוש ע”י הנוצרים בעוד יחסיו עם הקהילה היהודית נותרו בעיתיים ולמרות זאת בצוואתו הורה כי סכום של 20 לי”ש יועבר לקהילה היהודית בפירט, העיר בה קבורה אמו, כל שנה ושנה לדורות עולם ואת רב רכושו הותיר למוסדות הקהילה היהודית בלונדון.
אפילוג
שמואל ‘שמילי’ גראד, בחור צעיר מחסידי סאטמר, אשר הגיע לבית הקברות (או בית החיים בשפתו) במייל אנד, איסט לונדון, לשם יארצייט של בעל חופת חתנים, פגש בחסידים אשר סיפרו לו אודות צדיק הקבור במקום, הוא שמואל פאלק, ולאחר בירור פקד גראד את הקבר לראשונה. לאחר ביקורו בקבר, החליט לשפצו. גראד מספר:
“הגעתי בפעם הראשונה בי”ט סיון תש”פ לבית החיים באלדרני רוד (Alderney Road), והדלת הייתה פתוחה. היה שם איש יהודי מקומי עם מפתח שעמד לסגור את המקום, שאלנו אותו איפה נקבר הבעל שם מלונדון. הוא הראה לנו קבר עתיק מתחת לעץ תאנה. המקום נראה מאד מרשים ומקסים. הדלקנו נרות, שרנו והתפללנו ליד הקבר והייתה אווירת התעוררות. אז ראינו שהמצבה נפגמה עם השנים ואני קיבלתי על עצמי לחדש אותה בדיוק כמו שהייתה פעם”.
וכך אחרי שנים של הזנחה ולאחר שהכתובת על הקבר נמחקה לגמרי עם השנים, חודשה המצבה ממש באחרונה על ידי גראד הצעיר והנמרץ. גילוי המצבה יתקיים במהלך חודש אלול בבית הקברות (בית החיים) שבמייל אנד, איסט לונדון.