הוויכוח פה, אחיי היושבים בנכר, הוא נוראי ועצום. אלה שמתנגדים לעסקה מדברים נורא במשפחת שליט ובאסון שהם מביאים עלינו, לדבריהם כמובן. אני באופן אישי החלטתי שכנראה לא ארצה לחיות במדינה שלא תפדה את שבוייה, יהיה המחיר אשר יהיה, ואני במתח רב לקראת העסקה המתגבשת.
מנגד, האלימות משתוללת פה כאילו אין מחר והתחושה היא באמת שאין מחר. חתן שעמד להתחתן החליט, לכאורה, ברגע האחרון לאנוס, לכאורה, בחורה שעברה לידו, לכאורה, בירקון. הוא היה נורא שיכור, הרגע יצא ממסיבת רווקים בעוד בית זונות שמתחפש למועדון חשפנות, והיא, הקורבן, הייתה שם רק במקרה. הוא, במקרה או לא, שומרו האישי של הרמטכל, מין סרן מצטיין שכזה, שרק רצה להגיע הביתה בשלום, וכנראה רצה לבלות קצת בדרך.
מהצד השני, האח של ראש הממשלה לשעבר, מר ירמי אולמרט, הכניס אגרוף לפרצופו של כתב ספורט בגלל שאלה אחת יותר מדי. יופי של משפחה האולמרטים. אחד גנב לכאורה, השני בריון לא ממש לכאורה והשלישי מזמן ברח מהארץ ולא כל כך יודעים מה יהיה עם כל הכסף שהוא חייב לכל העולם ואישתו.
ביבי לעומת זאת, אחיי הלונדונים, עושה חייל. לאחרונה הוא החליט להצטרף לשורות מפלגת מרצ והוא ראש הממשלה הראשון שמפסיק בנייה בשטחים. אשכרה באמת בלי משחקים. הימין המשוגע לא מאמין שראש הממשלה הימני שלו, זה שרק לפני עשור הסיט נגד ראש ממשלה מכהן עד שהאחרון נרצח, הוא זה שמפסיק את הבנייה המאסיבית בשטחים. הימין כל כך מוכה בהלם שהוא אפילו לא מצליח להתארגן באופן נורמלי ולצאת להפגין. אז הוא קורע את הצווים ועושה כל מיני שטויות בראשות איתמר בן גביר וכל מיני פרחי יגאל עמיר למיניהם.
מהצד השלישי, חבר כנסת נאור במיוחד בשם אלכס מילר, מ’ישראל ביתנו’ – מפלגתו של החשוד בפלילים קשים, מר ליברמן, החליט שנמאס לו מהכשלים הצורבים של ישראל באירוויזיון והוא רוצה שהכנסת תקיים דיון במיוחד בהכנות שעושה ישראל לקראת האירוויזיון. חבר הכנסת מילר לא מבין למה גם בתחרות הזמר האירופאית אנחנו צריכים להיכשל, כמו שקורה בספורט ובתחום לימודי המתמטיקה.
ואני שואל – למה רק דיון בכנסת? למה שהממשלה לא תעצור הכול, כולל המגעים בעניין גלעד שליט, ותקיים ישיבת ממשלה בענייני האירוויזיון? ולמה רק הממשלה? למה שוועדת חוץ וביטחון לא תדון בזה? למה שהנשיא פרס לא ינהל את הישיבות האלה? אני אומר לכם, יש לכם לפעמים מזל גדול שאתם לא פה. יש תקופות בהן השפיות נעדרת מכאן וכולנו מרגישים כמו עליזה בארץ הפלאות. הבעיה שחברי כנסת כמו מילר לא נעלמים, הם רק מתחלפים.
בשורה אחת טובה כן יש – המריחואנה לחולים קשים נהייתה חוקית ועכשיו הם יכולים למות עם חיוך. גם זה משהו. שתהיה לכם שנה טובה, אנחנו גם היינו שמחים לחגוג את סילבסטר בלונדון אבל יש לנו התחייבויות קודמות בשטחים הכבושים.
