צריך לראות את ‘הוויט סטרייפס’ בהופעה כדי להבין עד כמה הקונספט שלהם גאוני, פשוט ומינימליסטי כל כך – מג וויט על התופים וג’ק וויט שר ומגוון בין גיטרה חשמלית, לגיטרה אקוסטית או קלידים – אבל לחלוטין כובש. זה שבאלבומים זה עובד עוד מילא, אבל בהופעות הקסם מגיע לשיאים חדשים. הגיטרה של וויט מנסרת חזק יותר, הקול שלו – שנשמע כמו שילוב של פרנק בלאק מהפיקסיז ורוברט פלאנט מלד זפלין – אטרקטיבי לפחות כמו שני הזמרים שהוא משלב, וצבעי השחור-לבן-אדום שמעטרים את כל חמשת אלבומיהם, הם גם הצבעים היחידים שמורשים על הבמה, בין אם בבגדים, בתפאורה או בציוד. אבל שלא יהיו לכם אשליות, כל זה לא היה עובד אם המתופף היה בחור. ועוד יותר אם הוא היה מתופף כמו מיס וויט. לאף אחד לא אכפת מהעובדה שהתיפוף שלה מזעזע וטכנית נשמע כמו ילד שנוגע בפעם הראשונה בחיים שלו בתופים, כי יש משהו קסום ומהפנט בבחורה - ועוד קטנטונת כמוה – שמרביצה בכל הכח על התופים. כל השאר טוב ויפה אבל זה התבלין הסודי.
ה’וויט סטרייפס’ יופיעו בהמרסמית’ אפולו ב-5 וב-6 בנובמבר (020-8478 8660) ובאלכסנדרה פאלאס ב-8 וב-9 בנובמבר (020-8365 2121). כל הכרטיסים נמכרו? יש מלא באי-ביי ואולי אפילו זולים יותר מהמחיר הרישמי.
