המחזה מבוסס על סיפור חייה האמיתי של פלורנס פוסטר ג’נקינס (1868-1944), אשת חברה וזמרת הסופרן הגרועה ביותר בעולם ,שלמרות ואולי בגלל קולה המחריד,חוש הקצב הגרוע והזיופים הנוראיים שלה, הפכה לאגדה בחייה, וזכתה לקהל מעריצים גדול ,בניו יורק של שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה.
המחזה מסופר דרך עיניו של מי שהיה המלווה הנאמן שלה במשך 12 שנה, קוסמו מקמון, פסנתרן ומוזיקאי מוכשר, אשר מצא את עצמו בתחילה נבוך אל מול חוסר הכישרון המובהק של הגברת אך לאט, לאט למד לאהוב ,להוקיר ואף להעריץ את האישה חסרת המודעות הזאת שהאמינה עד יומה האחרון, שהקהל הנחנק מרוב צחוק למשמע זיופיה הנוראיים, מתמוגג משירתה. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לסלבריטי ומאוחר יותר לאגדה.
מה ש?אפשר לג’נקינס את החופש לעשות כרצונה היו לא רק הנחישות שלה לעשות זאת אלא הכסף שהיה לה הן בזכות הירושה מאביה והן בזכות הסכם גירושין מבעלה, איש עסקים עשיר מהחברה הגבוהה בניו יורק. כחלק מעיסוקיה בארגוני צדקה, ניהלה ערבי התרמה ובהם גם שרה. היא האמינה שכולם נהנים ומעריצים אותה על שירתה ושהיא מיוחדת וחד פעמית.
רמה מסינגר, בתפקיד הזמרת הגרועה בעולם, עושה תפקיד יוצא מן הכלל. כזמרת מוכשרת, מצליחה להגיע לזיופים צורמים (ואולי צורמים מדי) ורק בסוף מתוודעים ליכולות השירה היוצאות דופן שלה, שלא כמו הדמות שאותה מגלמת. היא מצליחה להעביר דמות אצילית ומכובדת שמאמינה בעצמה ושום דבר לא יפריע לאמונה זו שמדרבנת אותה ללכת קדימה ולהצליח במקום שמוכשרים ממנה לא הצליחו.
זו לא הפעם הראשונה שמסינגר מגלמת תפקיד של זמרת שהפכה לאגדה. היא נכנסה לנעליה של אדית פיאף בהצגת יחיד על חייה של הזמרת הצרפתייה. שם באו לידי ביטוי היכולות הקוליות שלה ואילו כאן, נאלצה ללמוד כיצד לזייף. לצידה, מולי שולמן כפסנתרן הנאמן שלה שפשוט לא מסוגל להגיד לה את האמת. הוא מצליח לרתק את הקהל בסיפורו. משתף אותנו בתסכולים ובתהליך התאהבותו באישה חסרת המודעות הזאת שהאמינה עד יומה האחרון שהקהל, הנחנק מרב צחוק למשמע זיופיה הנוראיים, מתמוגג משירתה. הוא מודה שעל אף הסתייגויותיו, המשיך ללוות אותה לאורך כל הדרך, גונן עליה מפני דעת הקהל ואף עיבד מחדש יצירות כדי שיפצו על ההיעדר המוחלט של כישרון זמרה. משחק מרגש על חברות שנרקמת אף שהתחילה כצורך לפרנסה.
גם הדיאלוג שלו עם הפסנתר כל כך משכנע שרק בסוף רואים שבעצם לא הוא המנגן.
המחזה עלה לראשונה בברודווי בשנת 2005 והיה להצלחה גדולה, ההצגה עולה בפעם הראשונה בישראל בתיאטרון באר שבע.
ג’נקינס היא דוגמה להצלחה בזכות האמונה בעצמה ובזכות כח הרצון והתמדה. את הביקורות הקטלניות, ייחסה לבורות ולקנאה. אנשים יכולים לומר שאני לא יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי, אמרה. זה סיפורה של אישה שהחליטה שהיא זמרת, ושכנעה גם את הקהל לרכוש כרטיסים במיטב כספו. קשה להאמין שאין זו פיקציה דמיונית אלא סיפור אמיתי.
הצוות של תיאטרון באר שבע מביא לקהל סיפור על חברות אמיצה ומיוחדת בין אישה מיוחדת ופסנתרן שאיפשר לה הגשמת חלום ובחירה בפנטזיה. זו הצגה שמעוררת השראה.
מלכת הלילה מהאופרה חליל הקסם של מוצארט בביצוע ג’נקיס בתקליט שהוציאה:
קומדיה מאת: סטפן טמפרלי. תרגום: דורי פרנס . בימוי: ניר ארז
תפאורה ותלבושות: נטע הקר, עריכה וניהול מוזיקלי: רן בגנו, הדרכה קולית: דוקי עצמון, תאורה: קרן גרנק, כוריאוגרפיה: עוז מורג. בהשתתפות: רמה מסינגר, מולי שולמן והפסנתרן אלעד אדר
תיאטרון באר-שבע
רח’ שדרות רגר 41, באר-שבע.
טלפון: 08-6266444