נעל״ה עלית אקדמי –כרטיס הכניסה של בני נוער מחו״ל לחינוך ישראלי ולזהות יהודית

לאן, בגיל 14, הגעתם הכי רחוק בלי ההורים? הופעה בלי ההורים, לילה בטיול עם הצופים מקסימום. איך תגיבו אם אני אגיד לכם שיש ילדים חזקים וטובים שעוזבים את הבית בגיל הזה ועוברים למדינה אחרת ללא ההורים. הסיבה? ציונות וחיבור למדינת ישראל. הילדים האלה כמובן לא עוזבים הכל ועוברים לבד אלא דרך תוכנית נעל״ה שפועלת כבר משנות ה-90 וליוותה מעל 20,000  נערים ונערות במסע הזה. ראיינתי תלמידים והורים שהיו חלק מתוכנית נעל״ה (נוער עולה לפני הורים) כדי להבין עוד על החוויה וההזדמנות החד פעמית שהתוכנית מציעה לנוער יהודי ברחבי העולם.

קרדיט ל- ניר עברי

״החיים פה בישראל, טובים יותר מבאנגליה״

טלי שוריק, בת 17 מפנימיית מוסינזון סיפרה לי בהתלהבות על החוויה שלה. ״החיים פה (בישראל) טובים יותר״. כשאני שואלת אותה למה – היא מציינת את מזג האוויר וגם מוסיפה ״באנגליה, כשאתה הולך ברחוב כולם קרים יחסית ומרוכזים בעצמם, פה כשאני הולכת ברחוב אומרים לי מה קורה ומחייכים אליי״. היא הגיעה בעקבות שני אחיה הגדולים שעשו את התוכנית לפניה והמליצו לה מאוד.

מאמרים קשורים

קיץ מסוכן

יולי 16, 2022

אומנות משנה מציאות

ינואר 23, 2024

מה בלפור עושה לכם? הישראלים בלונדון חגגו מאה להצהרה

נובמבר 23, 2017

כל מה שצריך לדעת על השינויים המהותיים בחוקי ההגירה לבריטניה

יוני 15, 2022

אני מופתעת לגלות שהיא בסך הכל שנתיים בישראל אחרי שהגיעה מאנגליה. המבטא כמעט ולא מורגש ורק כאשר היא שוכחת מילה מסוימת ועוברת לאנגלית – אני שומעת את המבטא הבריטי שלה. היא מספרת שכשהגיעה לישראל, לא ידעה כמעט לדבר בעברית והתוכנית עזרה לה מאוד והיא למדה מהר.

מה היו החששות שלך לפני התוכנית ואיך את מרגישה עכשיו אחרי שנתיים בפנימייה?

״לפני התוכנית חששתי בעיקר מהקטע החברתי וממחסום השפה כי לא ידעתי כמעט לדבר בעברית. גם היה לי קשה לעזוב את המשפחה מאחור כי הייתי רגילה לראות אותם כל יום אחרי הלימודים. בסופו של דבר הכרתי חברים לחיים בפנימייה. יש לי חברים מברזיל, ארה״ב ויפן לדוגמה. למדתי על תרבויות אחרות וזה משהו ממש מיוחד. לפעמים היה יותר קשה להתחבר עם ישראלים בגלל פערי התרבויות אבל עכשיו אני מרגישה הרבה יותר ישראלית מאנגליה.״

והבנתי שהיום ההורים שלך גם עלו לישראל בעקבות הילדים שלהם?

״כן, היום ההורים שלנו גרים בקצרין. הם עלו לפני שנה בערך מאנגליה. הם תמיד רצו אבל ברגע ששלושתנו הגענו לארץ, הם רצו להיות קרובים אלינו והחליטו לעבור. עכשיו זה ממש כיף שהם גרים בארץ ואנחנו יכולים לטייל ביחד ולבלות הרבה זמן ביחד.״

כשאני שואלת אם היא הייתה ממליצה על התוכנית לתלמידים אחרים היא עונה ללא היסוס – ״במאה אחוז הייתי ממליצה. זו תוכנית מעולה, הם דואגים לך להכל, מלווים אותך בכל רגע. בהתחלה לקח לי זמן להתרגל לחוקים ולסדר יום אבל אחרי תקופה מסוימת התרגלתי והבנתי מה מצפים ממני. המדריכים ממש עוזרים לנו, לדוגמה עכשיו קיבלתי צו ראשון והם עוזרים לנו למלא טפסים כקבוצה. אני רוצה ללכת למשהו קרבי.״

מה ההיילייטס שלך מהחוויה עד כה?

״דבר ראשון החברים שהכרתי שיש לי חיבור איתם לכל החיים. בנוסף לזה, אני מרגישה עצמאית ובוגרת מאוד לעומת נערים אחרים בגיל שלי.״

מעניין אותי לדעת, האם את מתגעגעת לחיים שהשארת מאחור באנגליה? ״אני מתגעגעת לחברים ולמשפחה אבל לא לאנשים שם. בישראל כולם נחמדים אליי.״

אחרי שדיברתי עם טלי, שמחתי לשוחח גם עם עדיאלה, גם בת 17 מאולפנת ״אמנה״ ליד כפר סבא. עדיאלה גם הגיעה מאנגליה לפני שנתיים. לפני נעל”ה היא גרה במנצ׳סטר עם עוד ארבעה אחים. כשאני שואלת מה הביא אותה לעשות את ההחלטה האמיצה להגיע לישראל היא מספרת ש״תמיד רציתי לגור בישראל וגם ההורים שלי. אמא שלי מצאה את התוכנית ואני עשיתי את ההחלטה האמיצה להגיע לישראל דרך תוכנית נעל״ה״.

ספרי לי על החוויה שלך עד כה בתוכנית נעל״ה.

״הגעתי לישראל בלי משפחה קרובה פה ורציתי מאוד לחיות בישראל. חששתי שאני אתגעגע מאוד הביתה וגם זה קרה אבל הצוות שיש סביבנו תומך בנו באופן מלא. כל דבר שאנחנו צריכים, מתי שקשה לנו הם שם בשבילנו ומעודדים אותנו. המדריכות מבינות אותנו מאוד כי הן קרובות לגילנו (אלה בנות שירות לאומי) אז זה גם עוזר כי הן עברו דברים דומים לנו לא מזמן. אני מרגישה שהרווחתי חוויה מדהימה וייחודית ופגשתי אנשים חדשים וחברים לכל החיים.״

מה ציפית לפני שהגעת לפנימייה?

״לא ידעתי למה לצפות האמת, אני חושבת שזה חשוב להגיע לישראל ולפנימייה בראש פתוח. התברר שהחיים בנעל״ה הם יותר כיפיים ממה שחשבתי. אני ממש נהנית בפנימייה – לעשות ארוחות שבת, לחגוג חגים, לטייל בישראל. הצוות ממש מתאמץ לתת לנו את הטוב ביותר ונהנה מכל רגע.״

את יכולה לספר לי על חוויה שזכורה לך מהתוכנית?

״עכשיו נסענו לטיול בפולין וזה היה טיול מאוד משמעותי עבורי כי המשפחה שלי הייתה בשואה. הצוות דאג לכל פרט ודאג שנפיק את המירב מהטיול הזה. הם הציעו עזרה ותמיכה בכל נקודה ועטפו אותנו.״

מה את מרגישה שהרווחת מהחוויה עד כה?

״קודם כל, יש לי חברים לכל החיים. יש לי חברה מגרמניה שנסעתי איתה אליה הביתה באחד החופשים וחברה אחרת שהייתי איתה בארה״ב. יש גם תלמידות ישראליות בבית ספר שהן מאוד חמות ומזמינות אותנו מעבר לזה, אני מרגישה שהתבגרתי, למדתי איך להביע את דעתי, הכרתי את ישראל. מעבר לזה, למדתי איך להתחשב באחרים כי אתה חי עם אנשים אחרים וצריך להתגמש עבורם.״

האם תמליצי לאנשים על התוכנית?

״האמת שעכשיו בחופשת פסח באה אליי חברה ממנצ׳סטר ושאלה אותי על נעל״ה. אני המלצתי לה ואמרתי לה שהכי חשוב לבוא עם ראש פתוח ולזכור שאם יום אחד קשה, זה בסדר ויום אחרי זה משתפר.״

״שומרים לי על יהלום״ – נקודת המבט של ההורים של נערי נעל״ה

אחרי ששמעתי את הנערות המקסימות האלה, באופן אישי כאמא היה לי ממש חשוב לשמוע את הזווית של ההורים. איך בעצם שולחים את הדבר הכי יקר לך למדינה אחרת ונשארים בחיים? דיברתי עם דניאלה שהיא אמא של עומר, בוגר התוכנית שבחר להישאר בישראל כדי לשמוע את נקודת המבט שלה על התוכנית.

אז איך מצאתם את עצמכם באנגליה? ״עומר היה בן שנה ורצינו להיות כמה חודשים מחוץ לארץ והגענו לאנגליה, שנה נהייתה חמש ואז עשרים.״

ואיך עומר הגיע לתוכנית נעל״ה?

״הוא גדל בלונדון כל החיים וכשהוא היה בן 11-12 מחופשה לחופשה הוא התחיל לשאול את עצמו מה הוא עושה באנגליה, הוא נמשך לארוחות המשפחתיות והישראליות. התחילה לו חיבור לזהות ישראלית – באחד החופשים כשהוא היה בן 14 והגענו לחופשה הוא פשוט אמר לי שהוא לא חוזר. הוא אמר – זה הבית שלי, אני רוצה להישאר פה. אמרתי לו שאני לא משאירה אותו וחשבתי שזה יעבור לו. אחרי זה חזרנו לאנגליה והוא מצא את נעל״ה באינטרנט. עשיתי בירורים והיו מיונים בברלין. לא ידענו לקראת מה אנחנו מגיעים ואז התחיל הלחץ מה יקרה אם הוא לא יתקבל. בסוף הוא כמובן התקבל.״

באילו דרכים נעל״ה הייתה חוויה חיובית עבור הילד שלך?

״לא ידענו בדיוק לאן הוא הולך, בבית באנגליה הוא היה תמיד באקסבוקס ופתאום התחילו להגיע טלפונים מהמדריכות – וואו איזה ילד, הילד פרח, היה פעיל ואני לא ראיתי את זה כשהוא היה פה. כשניסיתי להבין מה קרה שם, הבנתי שהוא התחבר לזהות הישראלית ואני חושבת שזה דבק בו והוא אהב את ההוויה של הנוער שם. המכנה המשותף שכולם נוער יהודי שעזבו משפחות ובאו לארץ. לראשונה הוא לא היה צריך להסתיר זהות ישראלית או זהות יהודית וזה הפך אותו לבלתי ניתן לעצירה. הצוות של הפנימייה הוא צוות ממש כמו ״אמא ואבא״ המדריכה היא כמו אחות ויש את המנהלת שהיא גם צריכה לנהל וגם לתת תחושה שהיא דואגת לחניכים. עומר חווה קידושים ביחד בשבתות שנשארים, באולינג, טיולים בישראל שהכניסו בו אהבה גדולה עוד יותר לישראל.

עומר אמר לי – ״אני לא יכול לתאר את החיים שלי בלי שעברתי את כל זה. הייתי רוצה להגיע יותר מוכן ולדעת יותר שירים של שבת או שירים בעברית״. הוא הרוויח חברויות לכל החיים ואני מאוד שמחה בשבילו והמסקנה שלי שלא יכולתי לגדל אותו כמו שהוא גדל שם. הם גדלים בתוך בועה מיוחדת והרגשתי באמת ששומרים לי על יהלום. הם מאוד מקפידים על חוקים והתנהגות.״

מה היה הכי מאתגר? איך התמודדת עם המרחק מהילד שלך?

״אם הילד מאוד רוצה זה נותן ביטחון להורים, יש חופשות והם באים לאנגליה, הרבה שיחות וידאו ומתרגלים לזה מהר מאוד. הצטמצמנו למשפחה של שלושה, ארוחות ערב וארוחות שישי זה לא אותו דבר. אם טוב לילד שלי אז אתה לומד לקבל את זה באהבה ואני מהר מאוד הבנתי איזה צוות מטפל בו והם יכולים לתת לו הרבה. מלמדים אותם הרבה עצמאות תוך כדי כיבוד המערכת.

בשנים הראשונות הוא היה נוסע למשפחה ומהר מאוד נוצרו חברויות אז היו מתארחים והיו ישנים ביחד בכל מיני מקומות בארץ. נוצרו שם חברויות מאוד מיוחדות וכשהם סיימו את הלימודים הם נסעו לטיול של שבועיים כולם ביחד. גם היום כשהם רובם בצבא – הם שוכרים דירות ביחד. אני שמחה שהוא ספג ישראליות וקצת מרפקים בחיים לא יזיק, יספוג תרבות אחרת של פתיחות וחום. רציתי שיהיה לו עוד חלק בחיים שהוא לא אנגלי ואחר כך שהוא יבחר. שהוא יכיר משהו אחר.״

אני מבינה שעכשיו גם הבן הצעיר שלך מתמיין לתוכנית?

״אחרי שראיתי מה נעל״ה עשה עבור עומר, מאוד רציתי שגם הילד הצעיר שלי יחווה את זה. שילמד להיות עצמאי ובוגר ויספוג ישראליות. לצערי מאז ה-7 באוקטובר הוא עבר חוויות לא פשוטות בבית ספר ורציתי שהוא יוכל להיות מי שהוא.״

האם אתם חושבים לחזור לארץ בעקבות הילדים?

אני רוצה לוודא שהם במקום הנכון עבורם, סביר להניח שאנחנו נצטרף. בינתיים אני שמחה מהשילוב של החינוך האנגלי עם החספוס הישראלי שיש לילדים.״

מה היית מייעצת להורים אחרים? איזה טיפים היית נותנת?

״קודם כל, זה נראה טריוויאלי להקשיב לילד ואם הילד באמת רוצה לעבור את החוויה הזו, אז לאפשר לו ולתמוך בו. דבר שני – אמרתי לעצמי מקסימום יחזור. כדאי לתת לזה כמה חודשים לפחות כדי להתנסות. טיפ נוסף, לתת לילד לטעום את המקורות שלו ולתת לו להחליט, יש סיבה שהם רוצים לעבור את זה.

המימד של הבגרות שהם הופכים ילדים בוגרים ועצמאיים זה מתנה לכל החיים. הצוות הניהולי הוא ברמה מאוד גבוהה והם בידיים טובות.  באמת הם שמורים שם ואין מה לדאוג – אני דאגתי יותר כשהוא היה פה לידי בלונדון.

לגבי המרחק – יש הרבה חופשות ומהר מאוד מתרגלים לזה. מגיעים סרטונים ותמונות מהפנימייה, ואני אמרתי לעצמי איזה מזל שהוא שם והוא לא פה.

לגבי הבגרויות, חשוב לי להגיד שבעיינות יש להם תוכנית אחרי בית ספר שקוראים לה ״תבלין:– שיעורים פרטיים בהכל – ומחזקים אותם. בתור הורה יש לך קשר לכל המורות ויש יום הורים. מנהלת בית הספר והצוות מקסימים ואכפת להם שהם יעברו בגרות ברמה גבוהה – כשהם היו צריכים תגבור, המורה נשארה ביולי כדי שהם יעברו בגרות.״

בזמנים כמו אילו בהם הקהילה היהודית נמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים, נעל״ה מציעה לנערים ונערות אופציה להשתלב בחברה הישראלית ולהרגיש ״בבית״ אפילו כשהם רחוקים מהמשפחה שלהם. כל זה בזמן שהם לומדים, מתבגרים וחווים את כל קשת הרגשות של גיל ההתבגרות. הצוות מחויב לתת מעטפת לתלמידים כדי שיוכלו להפיק את המיטב מהשנים האלה תוך כדי שהם מתחברים לשורשים שלהם ובונים חברויות שיילכו איתם לכל החיים.

לעוד פרטים: הקליקו כאן

קרדיט ל- ניר עברי