פרוייקט נעלה (נוער עולה לפני הורים) פועל מזה שבע שנים בבריטניה וסוחף צעירים יהודים בני 14-16 להגיע לשלוש שנים כדי ללמוד בארץ. שם הם פוגשים צעירים מרחבי העולם, שבחרו כמותם לחוות את המציאות הישראלית לקראת סיום התיכון. הפרוייקט, שהחל ב-1992 בחסות הסוכנות היהודית ומשרד החינוך, פועל בארבעה בתי ספר לדוברי אנגלית, המחולקים לפי רמת דתיות: תיכון מוסינזון בהוד השרון, הישיבה התיכונית שעלבים בקיבוץ שעלבים, אולפנת אמנה לבנות דתיות בכפר סבא ובית חנה בצפת.
אנחנו מחפשים ילדים בעלי מוטיבציה להגיע לארץ ובעלי רמה אקדמית ורגשית טובה, כדי לוודא שהם יכולים להגיע ארצה לתקופה ארוכה בלי הוריהם, מספרת רכזת הפרוייקט בבריטניה וצרפת, אושרת מורד. אני מציעה למשפחות בחופשה לערוך ביקור באחד מבתי הספר כדי להתרשם מקרוב. התכנית מתחילה בכיתה י’. הילדים לומדים את כל המקצועות באנגלית. במקביל, הם לומדים עברית באופן אינטנסיבי, כך שבסוף השנה הזו הם מסוגלים לדבר, לכתוב ולקרוא בעברית, גם אם הגיעו ללא כל רקע. בשנתיים הבאות (יא’-יב’), הם לומדים בעברית, משתלבים בכיתות ישראליות, וניגשים לבחינת הבגרות הישראלית. חשוב לציין שהילדים שומרים על הסטטוס שאיתו הגיעו לארץ במשך שנות הלימודים, ובגיל 18 הם יכולים לבחור אם לחזור למדינת האם או להישאר.
כיצד מתנהל תהליך הקבלה לפרוייקט?
אני נפגשת עם ההורים והילדים כדי להכיר אותם, לספר להם על התכנית ולהציג את האופציות השונות. באתר שלנו יש אפשרות להירשם למבחני הקבלה לתכנית.
ההשתתפות בפרוייקט כרוכה בתשלום?
ההרשמה עולה כסף, סכום סמלי, בהתחשב בעובדה שהתכנית כולה – שלוש שנים של לימודים ומגורים – ממומנת על ידי ממשלת ישראל.
הלבטים של ההורים
נתי וריקי גל ער, תושבי לונדון, שלחו בחודש ספטמבר האחרון את בנם, רוי, לפרוייקט נעלה בתיכון מוסינזון. הוא מאוד אוהב את הארץ מכל הבחינות – מזג האוויר, המנטליות, התחושה של המשפחתיות…, מספרת ריקי, עבורו זו היתה הזדמנות לחוות ישראל אחרת, לא רק מביקורים משפחתיים קצרים.
לא חששתם מהמצב הביטחוני?
ריקי: חששתי, אבל הילד מוקף במערכת תומכת של אנשי חינוך, מדריכים ומטפלים, כך שאני פחות דואגת. אין תחליף לזה שאת רואה את הילד שלך מאושר ועצמאי. חוץ מזה, המרחק בין לונדון וישראל כל כך קצר, שאם אני רוצה, אני פשוט נוסעת לראות אותו.
נתי: כשרוי נסע לארץ, נסעתי איתו. כשנחתנו ויצאנו החוצה משדה התעופה, רוי פתאום עצר, הסתכל עליי ואמר: ‘אתה יודע, אבא, אני מרגיש שהגענו הביתה’, וזה חיזק את הביטחון בהחלטתו. בשלב מסוים הורים צריכים לתת לילד להחליט בעצמו ולשחרר.
ריקי: מדובר בבן יחיד ולי היה קשה לשחרר, אבל אתה רואה שהילד מקבל אנרגיות אחרות וכל כך בריאות. הוא פוגש ילדים מכל העולם, ולומד מהי עצמאות בכל המובנים.
מרוסיה לישראל ועכשיו בבריטניה
מרינה למברג (בתמונה הקטנה למעלה) סיימה לפני מספר שנים את פרוייקט נעלה, וכיום היא דוקטורנטית בלונדון בנושא אנרגיות ירוקות. שמעתי על נעלה בגיל 14, במרכז הסוכנות היהודית, שבה השתתפתי בפעילויות לנוער בליפצק ברוסיה, מספרת למברג, אחד החברים שלי כבר היה בנעלה ואני זוכרת שהוא והוריו היו מרוצים. אחרי מבחני מיון במוסקווה, התקבלתי למוסד החינוכי של השומר הצעיר, ‘גלבוע’, שבקיבוץ בית אלפא.
מה זכור לך מהחוויה?
אני זוכרת שהתאקלמתי מהר, מצאתי חברים ומאוד נהניתי מהחיים בפנימייה ובקיבוץ. בתקופה הראשונה, רוב הלימודים התרכזו סביב עברית ומתמטיקה. ברוסיה למדתי בבית ספר למוזיקה ובקיבוץ הייתה לי אפשרות להמשיך לנגן בחוג פסנתר. מעבר לזה, יצאנו לטיולים בכל רחבי ישראל, מה שגרם לי להכיר את ישראל לאורכה.
כיצד הפרוייקט השפיע עלייך?
הפרוייקט עיצב אותי מבחינה אישית, ולמעשה הפך אותי למה שאני עכשיו. הפרוייקט העניק לי את היכולת להשתלב בחברה הישראלית, גרם לי להאמין בכוחות של עצמי ואפשר לי להיות בוגרת ועצמאית ולהתמודד עם מצבים שונים בחיים. אין ספק שהתקופה בנעלה הייתה אחת המדהימות בחיי! אחרי התכנית הייתי מדריכה בשירות הלאומי. לאחר מכן, סיימתי תואר ראשון ושני באוניברסיטת בן גוריון בהנדסת חומרים והיום אני מתגוררת בלונדון ולומדת באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם להנדסה.
* אתר התכנית: www.elite-academy.org
