תכירו את ישי עוליאל (12), שחקן טניס שזכה לאחרונה בתחרות אליפות העולם אורנג’ בול עד גיל 12, ומאז הפך ל”כוכב עולה” בתקשורת הישראלית. עוליאל מתגורר ברחוב הסמוך למרכז הטניס ברמלה ולומד בכיתה ז’ בחטיבת הביניים, ”נווה יונתן”. הצטרפותו לספורט הלבן הייתה לגמרי במקרה, כשבגיל חמש הגיע עם אחותו לאחד ממבצעי הגיוס לחוגים המקומיים ומאז לא עזב את מועדון הטניס.
המועדון נמצא בפריפריה ולאורך השנים גידל המון כישרונות שנאלצו לפרוש בגיל צעיר מדי בשל חוסר מימון. אבל עוליאל מקבל חסות מנבחרת דוד – עמותה עצמאית ללא מטרות רווח המחוייבת לקידום שחקני טניס ישראלים בסטנדרטים בינלאומיים גבוהים. את הנבחרת הקים הפילנתרופ ואיש העסקים הבריטי, דיוויד קופר, שחיפש דרך לתרום לטניס הישראלי.
בתחילה נתן קופר חסות ליוליה גלושקו (כיום מדורגת 160 בעולם) ומשם זיהה את החוסר המהותי בתנאים לילדים הצעירים. את נבחרת דוד הוא הקים בשנת 2005, שמאז התפתחה לתכנית הכשרה עילית לטניס, וכוללת מרכז מציונות בעל מתקנים ומאמנים ממדרגה ראשונה. אחד מהם הוא אנדי זינגמן, מחלוצי הפרוייקט.
כל ההתקשרות שלנו עם עוליאל התחילה בגיל תשע, אחרי שעקבנו אחריו לפרק זמן ממושך, מספר זינגמן. בינתיים לגילו הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים ביותר שיש, אבל צריך לזכור שעד גיל 18 הרבה דברים יכולים להשתנות. בינתיים אנחנו מאוד מאמינים בפוטנציאל שלו ומנסים להביא אותו לרמה המקצוענית הכי גבוהה שאפשר.
אנחנו מנסים למצוא כישרונות צעירים בתחילת דרכם, ממשיך זינגמן. השחקנים מקבלים תנאים מיוחדים, שכוללים בין היתר פסיכולוג, מאמני כושר ועזרה רפואית. לצד ישי עוליאל, נמצאים בפרוייקט גם טליה זנדברג (16), קרן רוזן (14) ומאיה קמחי (14), שמדורגים ראשונים בארץ לקבוצת גילם.
התרומה והתמורה
יוזם נבחרת דוד, דיוויד קופר, מאוד גאה על זכייתו של עוליאל. הוא ילד מאוד אינטליגנטי ממשפחה מאוד טובה, מעיד קופר, אנחנו שמחים שגילינו את הפוטנציאל שלו מוקדם, כדי לעזור לו להגיע לרמות הכי גבוהות. התקשורת בישראל ללא ספק הגזימה בסיקור אחרי הזכייה שלו, אבל מהר מאוד הוא חזר לקרקע והמשיך לעבוד קשה לקראת הטורנירים הקרובים שלו.
תרומתי למדינה, שאני כל כך אוהב, בשילוב טניס וצעירים, הוא מספר. הם שלושת המרכיבים המאפשרים עשייה ללא הבדלי לאום. מטרתי להנחיל את יסודות הטניס מגיל צעיר. החלום שלי הוא לראות מישהו מ’נבחרת דוד’ מגיע לווימבלדון וזוכה בגרנד-סלאם. לאנשים מסביבי זה נשמע לא מציאותי, אבל אני מאמין בפרוייקט שלי.
