משימה בהחלט אפשרית

את בחינות הבגרות סיים גל אלון בתיכון רוטברג ברמת השרון בגיל 16, ואת התואר הראשון בתקשורת וניהול בגיל 20. התגייס לצבא ועבד בגלי צהל ככתב וכעורך חדשות. בתוך כך סיים תואר שני במדיניות ציבורית בהצטיינות יתרה. כיום הוא משלים תואר שני נוסף במדיניות חברתית, ב- London School of Economics ‘אל.אס.אי’, במימון מלגת Chevening של המועצה הבריטית ומתכנן להמשיך לדוקטורט.

בין לבין הוא מסביר את הצד הישראלי בעימות מול הפלסטינים, ומעביר הרצאות בנושאים אקטואליים בבתי-כנסת, ארגונים יהודיים ובמסגרת גופים אקדמאים.

כישראלי שאכפת לו אני שואל את עצמי מה אני יכול לעשות כאן. והתשובה שלי היא לשכנע בכל מקום שאני יכול בצידקתנו הוא אומר. בחצי השנה האחרונה הוא הספיק לתת כ-15 הרצאות בנושאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים הקשורים לישראל, ושמראים את הצד האחר שלה, כאשר הוא משתמש במצגות שהכין בעצמו, כגון: התקשורת והחיים בישראל תחת הטרור, פרשת ואנונו, ויישומה של מגילת העצמאות.

האם אתה משכנע את המשוכנעים?

הלוואי וכולם היו משוכנעים. לחברים בקהילה היהודית בבריטניה יש את נטיית הלב להאמין שישראל היא הצודקת בסיפור. הם רק צריכים לדעת באמת מה הן העובדות וצריך להסביר להם מה הבסיס המוסרי לפעילותינו. הם נחשפים לפרופגנדה פלסטינית על-פיה ישראל היא מדינת אפרטהייד וצהל מתעלל להנאתו בפלסטינים. אבל אני מראה להם שחיילי צהל הם לא מפלצות ושיש בסיס מוסרי לרוב הפעולות שלנו. כי מי הם החיילים שלנו? זה אני, חברי, והילדים של השכנה ממול.

אתה מצדיק את כל פעולות הממשלה?

לא. אני מתחיל כל הרצאה בלומר שמותר לבקר את ממשלת ישראל וזה לגיטימי. אין לי ספק שחלק ממה שהממשלה עושה אי אפשר להסביר כי הוא לא נכון. הנה הבוקר קראתי שהרסו 20 בתים ברפיח. מה, כל הבתים האלה היו של טרוריסטים? הכניסה לשטחים היא צודקת במאה אחוז, להגיד שלא נעשים שם דברים לא מוסריים? אני לא יכול להגיד דבר כזה. אבל מצד שני, אין מלחמות נקיות.

העולם רואה את הסכסוך בתור סכסוך על שטחי הגדה והרצועה, אבל הויכוח האמיתי הוא על עתידה של המדינה כמדינה יהודית. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי ביהודים מקומיים שלא יודעים, או שמעדיפים לשכוח, שבקמפ דיויד וטאבה הוצעו לפלסטינים 97% מהשטחים. לא אנחנו דחינו את דרך המשא ומתן ולא אנחנו הוצאנו לפועל את פיגוע הטרור הראשון, ולכן עוד פחות ניתן להצדיק את תגובות הפלסטינים.

איך זה בא לידי ביטוי מעשי?

הנה דוגמה. תורם יהודי ב’אל.אס.אי’ החליט לממן ולתמוך בעבודה על One State כפתרון יחיד למצב במזהת. את העבודה הכינו שני סטודנטים, יהודי ופלסטיני. ביום של ההרצאה החלטנו אני וכמה מחברי הסטודנטים הישראלים באוניברסיטה לחלק לבאים להרצאה דף מחקר של בייקום שמסביר את הסיכון של קיום יהודי באי במקרה של מדינה אחת, וארגנו אירוע תגובה במקביל. אבל יש עוד דרכים להגיב. הייתי, למשל רוצה להקים גוף מרכזי כמו פורום סטודנטים ישראלי שבאופן מרוכז יארגן פעולות כמו תליית מודעות באוניברסיטאות לא כתגובה לפלסטינים אלה כאג’נדה עצמאית.

למדינת ישראל לא צריך להיות מסר אחיד בנושא הזה?

מה זה מסר של מדינת ישראל? המסר של מדינת ישראל זה סילבן שלום או אריק שרון? אם זה סילבן שלום אז אין התנתקות חד צדדית. בשלב הזה חשוב להסכים על כמה נקודות עקרוניות שקשורות למהות של המדינה.

למה אנחנו בגדה? נכנסנו לגדה בשנת 2002 אחרי הפיגוע בבית המלון בנתניה. אני זוכר את הלילה שבו נרצחו למעלה מ20- איש. זה היה בליל הסדר, אני הייתי תורן יחיד בגלי צהל באותו הלילה. אני זוכר שירדתי למטבח לחגוג את הסדר. בשש וחצי חששתי שהדסק לא מאוייש והחלטתי לחזור, למרות שמה כבר יכול לקרות בליל הסדר? בשש שלושים וחמש הגיעה ההודעה הראשונה מנתניה בטלפון האדום. אף אחד לא יסביר לי שאנחנו בשטחים כי אנחנו נהנים לשלוט על הפלסטינים.

זה בדיוק מה שמצטייר במדיה הבריטית, לא?

אני שומע הרבה כי המדיה פה אנטישמית. במקום להאשים את העיתונות הבריטית באנטישמיות כדאי אולי קודם לבדוק מה לא בסדר אצלנו. גם אם יש מקרים של הטיה ברורה ברוב הדיווחים אני לא מוצא מגמתיות. למה שה’בי-בי-סי’ לא יראה את הריסות הבתים ברפיח? אני כעיתונאי יכול להבין אותם. שלא יראיינו ילדה פלסטינית שנשארה בלי בית? בטח לראיין. באחת ההרצאות אני מסביר שהתקשורת מעצם טבעה מתעסקת יותר בתוצאה ולא בסיבה. לעומת זאת כשיש פיגוע בישראל, אנחנו מקבלים את אותו הנפח, רק שאנחנו לא מנצלים אותו נכון. אחת הביקורות הקשות שלי היא על הדוברים שמציג הצד הישראלי. חלק גדול מהם לא הצליחו להעביר את המסר שצריך היה להעביר.

איך זה מתקשר לנושא הלימודים שלך?

אני לומד מדיניות חברתית ואני חושב שבטווח הרחוק הבעיות המדיניות יפתרו בדרך זו או אחרת. מה שחשוב לדעתי, כבר היום, זה העוני, האי-שיוויון וכל יתר הבעיות החברתיות שממשלות ישראל מעדיפות שלא לעסוק בהן. אני מתכוון לחזור לארץ ולהשתלב בעשייה במגזר הציבורי בנושאים אלה. חלק גדול מההרצאות והסמינרים שאני מעביר הם על נושאים חברתיים. אחד הסמינרים בוחן אלו מההבטחות שניתנו במגילת העצמאות קויימו – ואחד מהנושאים המרכזיים שם הוא קיומה של ישראל כמדינת רווחה.