משוררים הם לא רלוונטיים בעליל

ספר על עצמך. אני בן 31, גר במזרח לונדון כבר שלוש וחצי שנים, ליד לונדון פילדס – האזור החביב עליי בכל לונדון האפורה – ועובד במשרה סטודנטיאלית.

מקורות השראה? אין לי כאלה, אלא הייצרנות מגיעה מרגעים של היסח, שמשהו קורה. משהו מפר את הסדר הרגיל של הדברים. מישהו שואל ואז אתה פתאום נשאל. אז זה כמו חד גדיא של רגשות, שדבר מוביל לדבר, שמוביל לכתיבת שירה, שזו האחרונה היא ביטויה המזוקק והנחמד מאוד של אי הסדר הזה. וכשעברתי ללונדון, היה לי הרבה מזה – היסחים ואי־סדרים שכאלו, שנקראים בהגייה היומיומית “פערי תרבות”.

יש הבדל בין כתיבת שירים בישראל לעומת באנגליה? ההבדל הוא, אולי, שבארץ יותר מדי מישורים מצטלבים – הפוליטי, האישי, האמנותי – הכל ניתך לאיזו מהות לאומית משוערת שממנה צריך להיחלץ. לא כך בלונדון. ההרגשה שלי פה היא בדיוק ההפך – כיאה לבירה אירופית, כולם פה כמובן לא מפה, ולכל אחד יש רקע פוליטי והיסטורי משלו כך שאין כל כך את מדורת השבט האחת, או שמדורת השבט קצת כבויה, כי מישהו השתין עליה. הבלתי תלותיות של האנשים במקום והארעיות והנסיבתיות המזדמנת של האנשים סביבך – תובעת ממך אינדבידואליות. וזו אצלי מצאה ביטוי בתחום האמנותי. כמו כן, יש את עניין השפה – שככל שאתה משתמש בה פחות ביומיום, היא הופכת למקודשת יותר כאשר אתה ניגש ליצור איתה.

“לכל אחד יש רקע פוליטי והיסטורי משלו כך שאין כל כך את מדורת השבט האחת, או שמדורת השבט קצת כבויה, כי מישהו השתין עליה”. אייל שלום. צילום: הילה לאופר

האם יש עדיין “קונים” לשירה? האם משוררים הם עדיין רלוונטיים? אני לא חושב שיש “קונים” לשירה, ואני יותר מבטוח שמשוררים הם לא רלוונטיים בעליל. אולי זה נחמד לאנשים לקרוא שירה לסערת נפשם הרגעית, אבל שם זה נגמר. לרוב זהו תחום הצורך את עצמו, שיש בו שיח פנימי, שהוא נקודת קצה של השפה, של שבירתה, של ההגיונות ושל האסתטי, ולכן כשתיכנס לחנות ספרים תצטרך לכרוע על ברכיך מול המדף האחרון או לרדת למרתף כדי למצוא את מדף השירה. וזה בין היתר מה שאני אוהב בשירה – את הנידחות שבה, את המיעוט, ואת העובדה שמאחר שהיא לא כלכלית, אז היא (לרוב) חפה מפניות שהן לא התמצית המזוקקת של עצמך.

איפה אפשר להשיג את הספר? את “ג’וני נעדר” (בהוצאת “עם עובד”, 2017) אפשר להשיג בחנויות הרחוקות מביתכם – כלומר בארץ ברשתות הספרים, כמו “צומת ספרים” ו”סטימצקי” ובחנויות הפרטיות. ואפשר גם להזמין ללונדון באתר “סימניה”.

אתה כבר עובד על הספר הבא? התחלתי לעבוד על הספר השני תוך כדי שסיימתי את זה הנוכחי. אני לא יודע מה יהיה בו. יהיו בו שירים. מקווה ששירים טובים.

שלושה שירים מתוך “ג’וני נעדר” // אייל שלום

יקיצה

נֹגַהּ מוּזָר עַל כִּכַּר טְרָפַלְגָר
בָּאֲדָנִים מֻנָּח הָאוֹר, פָּעוּר כְּרִבּוּעַ חַלּוֹנוֹ
וִיסְטֶרְיָה אַחַת שׂוֹרֶכֶת צְבָעֶיהָ
וְהַיַּיִן נוֹתָר גָּמִישׁ עַל לְשׁוֹנוֹ

נֹגַהּ מוּזָר עַל כִּכַּר טְרָפַלְגָר
הֲלֹא נֹאמַר “כֹּה נִצְטַלְּלָה דַּעְתֵּנוּ” בְּשָׁכְבֵנוּ בַּגַּנִּים
אַךְ יְדִיעוֹת סוֹתְרוֹת עַל עֵרוּתֵנוּ
מוּבָאוֹת לִידִיעָתֵנוּ
וְהָעַיִן בִּתְעוּפָתָהּ הוֹזָה גַּגּוֹת וְרֻדִּים

כָּל הַלַּיְלָה הָלְמוּ פְּרָחִים כְּבֵדִים בְּחַלּוֹנֵנוּ
כָּל כָּךְ וְרֻדִּים בְּהִצָּרְרָם לִכְדֵי עֲנַף פְּרִיחָה
בַּבֹּקֶר נִמְצָא כָּרוּת עַל הָרִצְפָּה
וְיֵשׁ לָקוּם וְלֶאֱסֹף
אַךְ אִי אֶפְשָׁר

בִּשְׁעַת יְקִיצָה כֹּה מְשַׁכְנַעַת
כְּשֶׁעַל כִּכַּר טְרָפַלְגָר
דּוֹלֵק
נֹגַהּ מוּזָר
____________________________________

“תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי”
איוב כח, יד
’There is a wait so long
You’ll never wait so long‘
– Pixies

גשר לונדון

עֲצַבֵּי קְנוֹקָנוֹת נִפְרָשִׂים עַל גֶּזַע מוֹחַ
כְּמַעֲרַךְ צְבָאוֹת הַמְּחִיפִים עַל נוֹרְמַנְדִי

וְאֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ אֲנִי נִצַּחַת עַל אַדְמַת
וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין עַל גֶּשֶׁר לוֹנְדוֹן עִמָּדִי

וְאִי אֶפְשָׁר לָזוּז עַל גֶּשֶׁר לוֹנְדוֹן
בְּעַשתּוּת גְּמוּרָה
כְּמוֹ אִי אֶפְשָׁר לָזוּז כִּמְעַט בִּכְלָל.
שָׁעָה שֶׁבָּהּ אֲנִי נִטֶּשֶׁת עַל אַדְמַת
עִם כָּל מִנְיַן הַלֵּב וְהָרִקְמָה
כְּשֶׁבַּדָּם סוֹעוֹת רוּחוֹת מִיסְטְרָל

וְהַשָּׁעָה קַלָּה וַעֲגֻלָּה וּמִתְאָרֶכֶת כִּתְהוֹם
עַד שֶׁתִּפֹּל מִן הָעוֹלָם וְתִמְשֶׁה
בְּנוֹרְמַנְדִי

וְאִי אֶפְשָׁר לָזוּז אֲנִי אוֹמֶרֶת
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָזוּז בְּעַשתּוּת גְּמוּרָה