מעטים אולי יודעים זאת, אבל רשת המזון השנייה בגודלה בעולם החלה את צעדיה הראשונים ב-1919 כבסטה קטנה בשוק של האקני, שאותה פתח ג’ק כהן. מאז הפכה רשת טסקו לשם דבר ברחבי תבל, ובבריטניה לבדה היא שולטת על שליש מסך כל המרכולים במדינה. כהן נפטר ב-1979 והמשפחה מכרה את מכרה הזהב לפני עידנים רבים, אולם עבור ידידי פלסטין באירלנד מדובר עדיין בעסק יהודי לכל דבר. לא רק זאת, דיים שירלי פורטר, אחת משתי בנותיו של כהן, עלתה בשעתו לישראל והפכה אותה לביתה הראשון. גם בתה ונכדיה מתגוררים בארץ.
שתי סיבות אלו הספיקו לפעילי השדולה הערבית בדבלין להכריז חרם על הרשת ולשכנע את הצרכנים האירים להדיר את רגליהם מחנויותיה. לאחרונה הם אף פשטו על מדפי המזון והצמידו מדבקות צהובות גם למוצרים ישראליים שלא הגיעו מהתנחלויות. מסע השטנה הזה לא הסתיים ביעדים ישראליים בלבד. הוא הופנה גם נגד אלן שאטר, שר המשפטים היהודי בממשלת אירלנד (בתמונה הקטנה למעלה). הפעילים תלו כרזות בגנותו בו הואשם כי למד מהמולדת איך לצלוב עם קטן. אחת מאותן כרזות נתלתה על גשר בכניסה לעיר לימריק, מקום בו נערך פוגרום בתושביה היהודים המעטים ב-1904, שש שנים לאחר הולדתו של ג’ק כהן בשכונת ווייטצ’אפל בלונדון.
השנאה לישראל ברפובליקה האירית מתבשלת על אש גדולה זה כבר שני עשורים. להיות אנטי-ישראלי זה כמו חלק מהזהות האירית, כתב אשתקד האמן האירי ניקי לרקין, אנחנו אמורים לשנוא את ישראל כפי שאנחנו אמורים לתעב את האנגלים. מחקר שפורסם בתחילת העשור העלה כי 46 אחוז מצעירי המדינה לא רוצים לראות יהודי במשפחתם ו-11 אחוז היו אוסרים על כל יהודי לקבל אזרחות אירית.
שורשיה של האנטישמיות הגלויה הזאת הם עתיקים, אולם הם מתודלקים על ידי הסכסוך במזרח התיכון ובו ישראל היא הנאשמת הבלעדית. העוינות הבוטה הזאת היא חלק מההתפכחות כביכול שהייתה מנת חלקם של האירים, כשהגיעו למסקנה כי ישראל היא הגורם התוקפני המעכב כל סיכוי להסדר. גם תחושות אנטי-אמריקאיות רבות הופכות את ישראל לשק החבטות של התקשורת המקומית. השיירה הנובחת הזאת אינה מתעכבת בשולי השמאל או הימין. היא הגיעה זה מכבר אל הזרם המרכזי ושם היא ממשיכה להשמיע את מנגינותיה הצורמות חדשות לבקרים. היא מונעת מאמנים ישראלים להופיע באירלנד ומסכלת הופעות של אירים בישראל. החרם התרבותי הוא אך ורק קצה הקרחון. אפילו בימים בהם העולם הערבי טובח בעצמו על בסיס יומיומי, לא מהססים התועמלנים להשוות את חיילי צהל לנאצים והשר שאטר זכה אף לכינוי חזיר ציוני. הוא, ופעילים יהודיים, עדיין לא אומרים נואש, אולם נראה כי לפי שעה הפכה אירלנד למקרה אבוד ביותר.
מהפגנה אלימה נגד ישראל למלחמה בסוריה
מוחמד אל-אראג’ היה מבין אלה שהשתתפו בהפגנות האלימות מחוץ לשגרירות ישראל בלונדון, במהלך מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה. הם פרצו לחנויות ובתי קפה, תקפו שוטרים וחסמו את הכביש הראשי. ב-2010 הוא נדון ל-18 חודשי מאסר. תקופת שהותו בכלא הבריטי, מסתבר, לא השקיטה את הלהט המלחמתי שבער בעצמותיו. לאחר שחרורו, הוא נסע לסוריה והצטרף לשורות חזית א-נוסרה, ארגון ג’יהאד ידוע המקיים זיקה ישירה לאל-קעידא.
בקיץ האחרון, תקף מטוס סורי קבוצה של ג’יהאדיסטים ליד העיר חאלב והרג את מוחמד, הידוע בכינויו המלחמתי אבו חאלד, בנו של סוחר עתיקות ערבי. יחד עמו נהרגו שני מתנדבים נוספים שהגיעו לקו החזית מלונדון. הם מצטרפים בכך ל-20 מוסלמים אנגלים (נכון לכתיבת שורות אלו) שהקריבו עד כה את נפשם במלחמת הקודש נגד משטרו של בשאר אל-אסד. כמה מהם שייכים לארגון בשם מדינה מוסלמית בעיראק ובסוריה המבקש להחיל את החאליפות והשריעה בכל רחבי המזרח התיכון.
על פי ההערכה הצנועה ביותר, כ-300 בעלי דרכון בריטי נמצאים עתה בסוריה. אולם, על פי גרסאות אחרות, מספרם מגיע ל-500 – כעשרה אחוזים מסך כל הלוחמים הזרים החוצים את הגבול הטורקי בדרכם לשדות הקטל של המדינה השסועה. רבים מהם נקראו לדגל על ידי המטיף הסוני, יוסוף אל-קרדאווי – ידידו הטוב של ראש העירייה לשעבר, קן ליווינגסטון – שהנפיק פאתווה הקוראת לג’יהאד נגד המשטר השיעי השנוא עליו. אותם מאות מתנדבים מלאים זעם על ארצות המערב, שהחליטו לעמוד מנגד ולא להתערב במלחמת האזרחים. כאשר ישובו לבתיהם, חוששים השירותים החשאיים, הם יחפשו נקמה, ורחובות לונדון עלולים להעניק להם את הבמה המתאימה.
אבו דיס יכולה לחכות
כתבה שהתפרסמה בעמוד השער של אחת המהדורות האחרונות של עיתון Ham&High יכולה להניע על כיסאו בחוסר נוחות כל ישראלי הקורא אותה. היא מספרת על שני צעירים בריטים, גבר ואישה, רייצ’ל הוריגן והארס יעקובי, שהגיעו לישראל על מנת להתנדב בבית ספר פלסטיני בשכונת אבו דיס במזרח ירושלים. אולם, לאחר נחיתתם בשדה התעופה הם עוכבו לחקירה ארוכה בסופה הם הושלכו לכלא למשך כמעט 12 שעות ללא מזון או מים. לאחר הכליאה, הם הוחזרו לשדה התעופה והועלו על מטוס שהחזיר אותם ללונדון. על פי השניים, חשדם של הישראלים התעורר לאחר שגילו כי יעקובי נולד בקאבול, בירת אפגניסטן, אותה עזב בגיל שנה. השגרירות הישראלית פטרה את העניין בכך שהמתנדבים לא הגיעו ארצה עם היתר המאפשר להם להיכנס לגדה המערבית. לא לסיפור מביך כזה פיללנו.
