גם בכניסה לתערוכה מוצבים בלוני ענק אדומים מעוטרים בנקודות לבנות, מסימני ההיכר של קוסמה, שמרמזים על החוויה יוצאת הדופן שמחכה בפנים.
קוסמה נמנית בין האמנים היפנים המוכרים ביותר בעולם, ופועלת במרץ למעלה מ-60 שנה. היא מציירת, מפסלת, יוצרת סרטים, פרפורמנס ארט ועוסקת בכתיבת שירה ורומנים. התערוכה הנוכחית כוללת עבודות מוקדמות שלה וגם עבודות חדשות שטרם הוצגו, כאשר כל חדר מוקדש לגישה אמנותית שונה. קוסמה ידועה באינטנסיביות הפסיכדלית שלה, בראייה השונה שלה את העולם וביצירת סביבות בסדר גודל עצום.
על אף שצברה הצלחה ביפן, בשנות ה-50′ קוסמה היגרה לארהב, נחושה להצליח שם. באוטוביוגרפיה שלה היא כותבת: לאמנות כמו שלי – בתפר שבין חיים למוות, אמנות שחוקרת מה אנחנו ומה המשמעות של לחיות ולמות – יפן הייתה קטנה ופאודלית מדי, ואף בזה לנשים. לאמנות שלי היה דרוש חופש בלתי מוגבל ועולם רחב יותר. ואכן, בעבודותיה יש דגש על החופש, בין אם ביצירת תבניות חוזרות ונשנות, קנבסים צבעוניים או המונטאז’ והפיסול הרך שתרמו להצלחתה בזירה הניו יורקית.
אחד משיאי התערוכה הוא המיצב הראשון והמרשים שלה, Aggregation: One Thousand Boats Show 1963, שעדיין עומד במבחן הזמן.
מאמרים קשורים
קוסמה ידעה שנים רזות בניו יורק, אך עשתה לעצמה שם ועבדה ללא הרף על מנת למקם את עצמה בסצנה האמנותית. כיום, חוקרי אמנות מזהים את השפעתה על אמנים, כמו אנדי וורהול וקלאס אולדנברג. בשנות ה-60′ עסקה רבות בפרפורמנס ארט, ובתערוכה ניתן לצפות בסרטה, Kusamas Self-Obliteration, שמייצג את הסצנה הפסיכדלית של התקופה.
כמה שנים לאחר מכן, ב-1973, קוסמה חזרה ליפן ואשפזה את עצמה בבית חולים פסיכיאטרי, שם היא חיה ויוצרת עד היום.
קוסמה מציבה את עצמה במרכז עולם האמנות שלה, ומרבה לשלב בעבודותיה את דמותה ותמונותיה בצורות שונות, כמו נקודות, אורות ורשתות אינסופיות. התוצאה היא לרוב מעניינת, חסרת פחד וללא ספק מושכת את הצופה פנימה. במיטבה, התמימות הצבעונית של קוסמה מזכירה את האמן האוסטרי-היהודי, פרידנסרייך הונדרטוואסר, אם כי היא חסרת האג’נדה האקולוגית שאפיינה אותו.
יחד עם זאת, המיצב הגדול שמסיים את התערוכה, Infinity Mirrored Room – Filled with the Brilliance of Life, מעלה את התחושה כי מדובר באמנית שלוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. יתר על כן, ההליכה במבוך המראות, המעוטר באורות מנצנצים ומהפנט ככל שיהיה, מסמן את הריקנות והשטחיות יותר מאשר את זוהר האינסוף.
