יעל קיים (1979) במאית תסריטאית. בוגרת בית הספר לקולנוע במלבורן אוסטרליה וסם שפיגל בירושלים. סרטה ‘דיפלומה’ זכה בפרס בפסטיבל קאן 2009 במסגרת תחרות הסינפונדסיון, הוקרן בלמעלה מ-70 פסטיבלים בעולם, זכה ב-14 פרסים בינלאומיים. סרטה גם יוצג בקמברידג’ בה מתקיימים שמונה שבועות בהם שמונה בוגרים מציגים סרטיהם שנעשו בביהס ועבודותיהם בתעשייה, לשיחה על יצירתם והקשריה החברתיים, הפוליטיים והקולנועיים
הסרט מספר על סאמר בן ה-15 שנאלץ ללוות את אחותו אייט בת ה-20 אל האוניברסיטה בה היא לומדת לקבלת דיפלומה. חגיגות הפורים של היישוב היהודי בחברון המתרחשות ברחובות העיר באותו היום מקשות על השניים להגיע ליעדם.
איך הגעת לחברון?
בגיל 26 נסעתי לראשונה לחברון, בחור מהכתה (בית ספר לקולנוע סם שפיגל) נסע לצלם דוקמנטרי והציע לי להצטרף, וחשבתי שזו הזדמנות לראות מה בעצם קורה. אני בעצם לא יודעת כלום על השטחים ולא מבקרת ביהודה ושומרון ופשוט לא יודעת איך זה נראה. וזו הייתה חוויה מטלטלת וחזרתי לשם שוב ושוב כי נחשפתי לצד שלא מספרים לנו עליו ושאנחנו לא רואים אותו.
והסרט אמנם אורך 22 דקות בלבד אך מדובר במסע מאוד ארוך של שנתיים מחקר ושיח עם אנשים בחברון.
בהתחלה פחדתי שיחטפו אותי כי זהו הפחד שלנו ממחבלים וטרוריסטים אולם בסהכ פגשתי אנשים שחיים חיים לא קלים ופשוט רוצים לחיות ולא להיות מעורבים בכלום.
צילמת בחברון?
צילמנו בחברון, על גגות. בסהכ מדובר בשטח שנמצא בשליטה ישראלית ומותר לישראלים להיות שם.
ואיך תקשרת עם הפלסטינים?
באנגלית. הדור צעיר לא יודע עברית והתקשורת היא באנגלית. הדור המבוגר לפעמים יודע עברית כיוון שעבד בישראל בעבר.
יצא לי לפגוש אנשים סקרנים ופתוחים שרוצים לשוחח, דבר שמאוד הפתיע אותי. נשים בגיל שלי היה לי יותר קל לפגוש כיוון שאני אשה אבל הייתי צריכה לפנות למטבח או לסלון בו יושבות הנשים והם פחות מעורבות, אם כי יש שינוי גם בחברה הפלסטינית למעורבות הנשים בפוליטיקה. אחת החוויות החזקות שלי היא שבעצם התגובות הן מאצ’איסטיות מכל הצדדים. כי מדובר בהתנהלות מול גברים: חיילים, שוטרים, מתנחלים, הפלסטינאים וגם ארגוני השמאל.
החיים שלהם יותר קשים משלנו וקשה לראות את זה. ומסמנים בארץ אנשים שאומרים את המלה שלום כבוגדים. ואיך נמשיך לטעון בעולם שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שבעצם סותמים פה פיות.
אבל זה נמשך כך כבר שנים?
אבל זה גובה מאיתנו מחיר, מדינה בפוסט טראומה. נעשה קשה פה שעל שום דבר אף אחד לא מתנצל יותר. היה תענוג לקבל אימיליים עם המלה ‘סורי’ חמש פעמים מלונדון לפני הגעתי.
השחקנים בסרט פלסטינים?
השחקנים הם ערבים עם ת.ז ישראלית כיוון שידעתי שיש סצנה עם חיילים בירושלים ולא אוכל לצלם שחקנים פלסטינים.
אז איך את מתמודדת עם הטוקבקים
קולנוע הוא תחום של נרטיבים ונקודות מבט שלא רגילים לשמוע. במפגשים אחרי הקרנות זה יותר דיאלוג כי אנשים מגיעים פתוחים לשמוע ולהשמיע. אבל ישנה תחושת השרדות, תחושה קשה בשנה האחרונה, אלימוות הפכה לדבר מקובל ונסיונות ההשתקה של אנשים שחושבים אחרת. לי חשוב להגיד זה בסדר לא להסכים וחשוב להשאר בדיאלוג עם אלה שחושבים אחרת.
