פירוש השם טורונטו הוא מקום מפגש. ראשי שבטים אינדיאניים נהגו להיפגש במקום זה, על חוף אגם אונטריו, קנדה, כדי לדון בענייניהם, לנסות לגשר בין השקפות ולפתור דילמות. אין פלא, אם כך, שטורונטו הייתה המקום הטבעי בו התכנסו כל הגורמים התומכים בכינון מועצה עולמית, שתייצג את האינטרסים של הישראלים; בינם לבין עצמם, בינם לבין מדינת ישראל ובינם לבין הקהילות היהודיות שבקרבן בחרו לגור. הכנס נערך בתאריכים 18-20 בינואר, והשתתפו בו קרוב ל-100 איש.
טורונטו נבחרה גם משום שזו עיר רב-לאומית עם עשרות רבעים אתניים, בה הקהילה היהודית מונה כ-220 אלף יהודים, וכן טורונטו היא דוגמה מופלאה של מערכת יחסים ענפה בינם לבין הישראלים. יש לציין כי הקהילה היהודית אף אירחה ומימנה את הכנס. השיתוף המעודד בין הקהילות התחיל לפני חמש שנים, וכיום ישראלים משתתפים גם בוועד המנהל של הפדרציה היהודית, ה-UJA.
_________________________________________________
*** ראיון על הכנס בטורונטו ברדיו כל השלום
(מתוך התכנית הזווית השלישית של אילת נבון, 6/2/2011):
_________________________________________________
אורית בן-אור, שהייתה עמוד התווך בארגון הכנס ודאגה לכל הפרטים הקטנים, מכהנת בתפקיד המקשרת בין שתי הקהילות. בין חברי הוועדה המתכננת: שרה דובנר, מנחת תכניות להורים ישראלים, גליה סרנד, מנהלת תכניות הקהילה הישראלית בטורונטו ורן מסטרמן – יור הפורום הישראלי-קנדי ופעיל בוועד המנהל של הפדרציה היהודית – שסיפר על יוזמות משותפות, כמו בית ספר כחול לבן, תכנית המפגש, ופיתוח מנהיגות צעירה בין בוגרי תנועת הצופים.
בטורונטו קיים גם מועדון הספר העברי, תיאטרון ישראלי, ואף מרכז שלום, שהקים העיתון שלום טורונטו, המקיים אירועי חברה ונטוורקינג לאנשי עסקים. בנוסף נהנית הקהילה משידורי טלוויזיה של הערוץ הישראלי, כולל הפקת תכניות מקומיות, והם מארחים אמנים מישראל על בסיס קבוע. לאחרונה נערכו סדנאות כתיבה עם הסופר אשכול נבו, שהותירו את הסופר עצמו, נפעם.
בטורונטו חיים כ-50 אלף ישראלים, בוונקובר כשלושת אלפים ובוויניפג אלפיים. יחד הם מונים פחות מהקהילה הישראלית בלונדון, ולמרות זאת, הם פעילים במיוחד כקהילה, ועובדים בצמוד לארגונים היהודיים. גם ארגון ה-JCC פועל בשיתוף עם ישראלים. סמנכל ה-JCC בוונקובר, אלעד גולדפרב, תיאר את התכניות הישראליות במרכז – מה שגרם לי לנוע בחוסר נוחות על כיסאי. בימים אלה מוקם בלונדון בית תרבות ענק של אותו ארגון, ה-JCC, עם התייחסות אפסית לצרכים התרבותיים של הישראלים.
גם בוויניפג, קנדה, קיים קשר מסוים בין הקהילות, והקהילה הישראלית יוזמת בעצמה מפגשים בעלי אופי חברתי. במבצע עופרת יצוקה, למשל, הם אספו כספים למען אזרחי הדרום. בראש המשלחת הישראלית מוויניפג (שמנתה חמישה אנשים), עמד רון איסט, בעל האתר קנדה שלי. הוא טען שישראלים-קנדים – כך הם קוראים לעצמם – רואים חשיבות עליונה בקשר שלהם עם קנדה, ואינם מתייחסים אל עצמם כתושבים ארעיים. מה שמעלה את השאלה – האם יש יצור כזה הנקרא, ישראלי-בריטי?
מי הגיע ומאיפה
איש העסקים, אילן וייס, האבא של הישראלים בברלין, ובעל האתר ישראלים בברלין, מקיים ערבי מפגש בין הקהילה לבין מרצים ישראלים מקומיים תחת הכותרת השולחן הישראלי. המפגשים נערכים פעם בחודש בבית קפה מקומי. וייס טוען שבברלין מתגוררים בין 5 ל-10 אלפים ישראלים, רובם כאלו שתפסו טרמפ על מדינת רווחה, בה הלימודים באוניברסיטאות הם בחינם. גם לזרים, ובמיוחד למוזיקאים.
במלבורן, אוסטרליה, קיים המרכז הישראלי, ועכשיו פועלת שם גם תחנת רדיו יהודית, שישראלים הם בין יזמיה, והיא משדרת גם בעברית. ממלבורן הגיעו איש העסקים, מנחם כהן, המכהן כנשיא המרכז הישראלי, עינת בניטו, מנהלת המרכז, ורן פורת, דוקטורנט שנושא עבודתו הוא פזורת הישראלים באוסטרליה.
עוד הגיעו: ג’ני סטאר, מקימת תרבותון – מרכז תרבות ישראלי בסאן דייגו (קליפורניה), שתיארה את המקום כמתנס המקיים פעולות רבות לילדים והורים, כולל ארגונים, גם בבתים פרטיים.
ורד גליקמן, מנהלת מרכז התרבות הישראלי בבודפשט, שהוקם רק לפני כשלושה חודשים, סיפרה כי במרכז יש ספרייה ובית קפה ישראלי, ומתרחשות בו פעילויות בשתי השפות. עוד ציינה כי בין השאר שם לו המרכז כמטרה להביא תרבות ישראלית לגויים (אגב, אחד התורמים להקמת המבנה המודרני והמרווח של המרכז הישראלי, הוא איש העסקים, מוטי זיסר).
יהודה פרייליך, מהקשר הישראלי בשיקגו, הסביר שבעירו מדובר בכאלף משפחות, שהסכנה הגדולה הניצבת בפניהם היא התבוללות. בנושא זה הוקדשו דיונים רבים לגבי החיזוק של הזהות היהודית גם בקרב ישראלים חילוניים והוצעו דרכי פעולה.
נדיה פריגת, מי שהקימה את הבתים הישראליים בעולם, במסגרת עבודתה באגף לתושבים חוזרים במשרד הקליטה, סיפרה שכיום קיימים כ-13 בתים כאלה ברחבי העולם. נציגים נוספים מאמריקה היו: רפי חדד – מרכז תנועת הצופים בצפון אמריקה, וחסיה ישראלי – ראש המשלחת של הסוכנות.
מה אנחנו יודעים על ישראלים בתפוצות
אני ייצגתי את בריטניה. סיפרתי על מגזין עלונדון והאתר עלונדון.נט, וסקרתי את מערכת היחסים, הלא קיימת, בין הקהילה היהודית לישראלית בבריטניה ואת הסיבות לכך. מלכה ליאון סיפרה על מועדון העסקים הישראלי-לונדון, כמודל של התארגנות ישראלית מוצלחת.
גם מומחים רבים בתחום ההגירה, כותבי עבודות אקדמיות על ישראלים בעולם ואחרים, חלקו עם באי הכנס את תוצאות המחקרים שנערכו בנושא, ביניהם: דר לילך בן ארי, ממכללת אורנים, דר עוזי רבהן מהאוניברסיטה העברית, פרופ’ רינה כהן מרצה מאוניברסיטת יורק, טורונטו, פרופ’ גידי קורן מאוניברסיטת טורונטו – וגידי גרינשטיין, נשיא ומייסד מכון ראות לחשיבה אסטרטגית של הממשלה בתחומים החיוניים לעתידה.
הון אנושי
למרות תכניות של עידוד חזרה לארץ במשך שנים, מספר הישראלים המתגוררים בתפוצות עומד בהערכה גסה על כמיליון איש. בעולם המרושת של היום אין עוד צורך ממשי להחזיר אזרחים לארץ מוצאם, כדי להשתמש בידע שלהם. ישראלים בחול הם הון אנושי שמדינת ישראל זקוקה לו וכיום גם מתחילה להכיר בערכו, טוען ישראל פופקו, מקים עמותת משלנו (ששמה לה למטרה למסד את היחסים בין ישראל לפזורותיה).
גיל בלוטרייך, יזם נדלן מקומי ושותף בוועדה המארגנת, פתח את הוועידה ואמר כי אנחנו מתחילים בקטן ומקווים לגדול. זהו חלק ממאורע היסטורי, בו ישראלים מקצוות עולם דנים באיך לחזק את הקשר ביניהם, ולשמש נכס פנטסטי לעולם היהודי ולמדינת ישראל. הפדרציות היהודיות צריכות לשים מאחוריהן את הדעות הקדומות ולחזק את הקשר עם הישראלים, וגם אנחנו.
שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין, הכריז על במת הוועידה כי הכנס בטורונטו הוא סמלי. המסר הוא של איחוד כוחות ופעולות משותפות, והקהל שיושב כאן הוא חלק מישראל. הוא הביע תקווה שהעשייה המשותפת תתפוס תאוצה ושהכנס השני יתקיים בשנה הבאה בישראל ובחסות הממשלה.
נשיא ומנכל הפדרציה היהודית בטורונטו, טד סקולסקי, שהחליט לעשות צעד אמיץ ולקרב את הישראלים לקהילה, אמר: אתם חשובים מאוד לעתיד העם היהודי בתפוצות. עד עכשיו בנינו את האדמה ועכשיו אנחנו בונים את האנשים. אתם הישראלים, הנכם הגשר בינינו, יהודי הגלות ליהודי ישראל.
הקונסול הכללי בטורונטו, אמיר גיסין, שעבד עם קהילות יהודיות בשש יבשות טען, שההבדל התרבותי בין היהודים לישראלים מודגש במיוחד בגלל האופי הפילנתרופי של היהודים, שאינו חלק מההווי הישראלי. ישראלים צריכים ללמוד מה זו פילנתרופיה, הוא טען. ישראלים הם לא יצורים קהילתיים והמודל הישראלי של ‘לתת’ הוא שונה, אבל הם יכולים להתחבר לנתינה בזמן וכוח אדם – לא רק בכסף.
יור משלנו, מנחם כהן, אמר כי העובדה שאנחנו יושבים יחד היא לא מובנת מאליה. מדינת ישראל צריכה לקבל אחריות על כל אזרחיה בעולם, ולהבין את חשיבות הקשר עם הישראלים באשר הם. ארגונים יהודיים וישראלים צריכים לעבוד יחד. כדי לקבל יחס מהמדינה צריך לדעת גם איך לתת. יכולת ההשפעה של ישראלים על הקהילה היהודית לא באה לידי ביטוי בהתאמה לאחוזים המספריים, ולנציגי הממשלה צריך להיות תפקיד רם בעידוד הקשר. כהן גם קרא לממשלה לצאת בהצהרת נגד שתבטל את הצהרת הנמושות של יצחק רבין ושתוביל לשינוי ביחס לישראלים בתפוצות.
באי הכינוס התחלקו לצוותי חשיבה בתחומים – חינוך, קשרים עסקיים וקווים להתהוות קהילה – והציגו את מסקנותיהם ביום האחרון לכינוס. את הכינוס חתם יור הסוכנות, נתן שרנסקי, שטען כי החלק של הסוכנות בחיבור בין כל הגורמים אינו מוטל בספק.
בתום הכינוס הוחלט שעמותת משלנו תקים ועדת היגוי, שתקרא המועצה העולמית של ישראלים בחול, וזו גם תכין את הכנס הבא.
