יש לא מעט מחזות מרתקים ברחובותיה של לונדון. ריחות, גוונים וסוגים שונים של אנשים. בשל העובדה שצ’לסי זכתה באליפות מאוד יתכן שתוכלו להיתקל באלופים ברחובות. בגלל שזה החגים בארץ מאוד יתכן שתיתקלו בישראלים ברחובות. מה שכן, לא תתקלו באלופים ישראלים. כל זאת כמובן בעקבות פרשת האלוף במיל’ דורון אלמוג שבחודש שעבר נחת בלונדון, ולא ירד מהמטוס בשל צו מעצר שהוצא נגדו על פי בקשה של עורך הדין הישראלי דניאל מכובר. השאלה הראשונה שבוערת בעצמותיי, נוגעת לפרקטיקה של הפרשייה הזו: או. קיי, אלמוג לא ירד מהמטוס, ואז מה? האם הוא עזר לדיילות לנקות, האם אותו מטוס שב מיד לישראל, או המתין כנהוג לעיתים? מה, במקרה כזה, מה עשה האלוף אלמוג? האם הוא השתמש בטכניקות צהליות על מנת לשרוד את השעות הקשות שינה על ספסל תלת מושבי של מטוס ותזונה המורכבת משאריות חזה עוף קרות שהשאירו הנוסעים? ומי עשה לו צ’ק אין וכרטוס חזרה? ובכלל: אלוף פיקוד הדרום לשעבר יושב שעות ארוכות לבד במטוס נוסעים וממתין, תודו, קצת משעשע.
אבל היו עוד כמה סוגיות מעניינות בהקשר לפרשיה הזו. הרוחות בישראל כמובן סערו. חצי ביקורת ארסיים הופנו כלפי האנגלים. עוד מכובר הואשם בבגידה. להגנתם של הישראלים המשתלחים ניתן לומר שבעיתות כמו אלה ששוררות על הממלכה, יש בצו המעצר משום צביעות מתחסדת שמריחה לא טוב, ודי אם נתהה בהקשר הזה על גורלם של השוטרים שירו למוות במהגר ברזילאי בטיוב רק כי (יש להניח) היו מרוגזים על כך שהימרו על הסוס הלא נכון בסוכנות ויליאם היל הקרובה. האנגלים, עם כוחות בעיראק ומלחמה פנימית בטרור, צריכים לנהוג בזהירות רבה עם השאיפות המצפוניות שלהם.
אבל מי שיסית את הדיון לצדקנות האנגלית או להלקאה העצמית של ישראלים דוגמת עוד מכובר יחטיא את השאלות החשובות באמת שבוערות מאחורי הקלעים. הקרב האמיתי מתנהל בין ארגוני זכויות אדם בישראל ולבין בגץ שדוחה שוב ושוב הכרעות בנוגע לשאלות מוסריות הנוגעות לתפקוד הצבא בשטחים. בגץ לא יכול להעמיד את עצמו כסמכות שיפוטית נבדלת מאחיותיה בעולם המערבי אבל מסרב להתמודד עם סוגיות צבאיות על פי אמות מידה שיפוטיות מערביות. במלכוד הזה יש רק פעולה אחת שניתן לעשות: לא לעשות. וזה מה שעושה, או לא עושה, בגץ – דחיית דיונים חשובים והימנעות מעיסוק בשאלות מכריעות.
בעקבות המקרה של דורון אלמוג, יש כאלה שהבינו בבגץ שאי אפשר יהיה להימנע מהשאלות הקשות לנצח. לא, אלופים בצער לא ייאספו בערימות בתחנות המשטרה של לונדון אבל החלטות, או לפחות דיונים, יערכו בבגץ מהר יותר. כל זאת עקב מקרים של התערבות בתי משפט בין לאומיים (עד היום בהאג ובלונדון) וחשש מהפיכת מערכת המשפט הישראלית ללא רלוונטית בזירה הבין לאומית. אף ישראלי עם תחושות לאומיות, ולו המצומצמות ביותר, לא ירצה להגיע למצב שבו כל קציניו נתונים בסכנת מעצר בינלאומי מתמדת. אבל אם מקרה אלמוג יגרום לכך שאלוף בצהל יחדל להיות תואר שמקביל לשוטר, שופט או מוציא להורג כפי שהוא לעיתים היום אז כולנו בורכנו. כל אלוף בצהל היה חושב פעמיים לפני הלחיצה על הכפתור אילו הייתה מונחת על צווארו חרב בהתגלמות מאסר כפוי במחלקת תיירים. אז נכון, בזמן הקרוב צפוי מחסור באלופים ברחובות לונדון אבל אם הישראלים של לונדון בכל זאת מתעקשים לצפות באלופים, אז זו הדרך לעשות את זה: דיסטריקט ליין עד לתחנת פולהאם ברודווי, בפולהאם רואד שמאלה עד שמגיעים לשלט גדול: ברוכים הבאים לסטמפורד ברידג’, ביתה של צ’לסי.
