בחודשים האחרונים, שלושה יוצרים ישראלים המתגוררים בלונדון – תום אפלבאום, עדי גורטלר ועמרי דגן – התאחדו ליצירת מסיבה, סרט קצר המתמקד בפסטיבל נובה. הנובה, פסטיבל המוזיקה והאהבה, הפך לאחד האירועים הטרגיים והמזעזעים בתולדות מדינת ישראל. בתקופה אולי הסוערת ביותר שזכתה לה המדינה, החליטו היוצרים לנצל את הכוח האמנותי שלהם להביא לקדמת הבמה את הסיפור ולהעלות את המודעות למה שהתרחש בפסטיבל.
“את תום אפלבאום פגשתי במרץ האחרון בבית קפה ליד לונדון ברידג’,” מספרת עדי גורטלר, במאית ויוצרת הפרויקט. “הוא אמר לי שכתב משהו וישמח שאקרא. ישבנו שנינו והתחלנו בסיעור מוחות על האפשרויות שהטקסט מציע. במהרה, נולד רעיון של סרט תנועתי קצר, המדבר על עולם אוטופי, פיוטי ולא ריאליסטי, שמדגיש את הקריאה לחופש תנועה לכל אדם – החופש לרקוד ולזוז.”
“לשמחתי, עמרי דגן, צלם, מפיק ועורך שגם הוא עובד ויוצר בלונדון, הצטרף במהרה לתהליך,” מוסיפה עדי. “שלושתינו התחילנו להניע את הגלגלים, לאסוף השראות ולגרום ליצירה הזאת לקרום עור וגידים. זה לא היה פשוט. שלושה יוצרים ישראלים בלונדון, בחודשים שלאחר ה-7 באוקטובר, במצב רגשי ומקצועי מורכב. התחושה במקומות העבודה הייתה נפיצה ורגישה, בין תחושת שקיפות מוחלטת לבין תחושת נראות מוגזמת.”
רחוקים, אך גם קרובים מתמיד
העובדה שהיוצרים של הסרט מתגוררים בלונדון, רחוקים מהבית בישראל, מביאה איתה רבד נוסף לתהליך היצירה.
״התחושה הזו, בתור אנשים שחיים, יוצרים ועובדים בלונדון, להיות רחוקים כל כך מהבית, אבל גם לא להרגיש לרגע שום מרחק. המחשבה שעוברת בצורה בלתי רצונית – זו יכלה להיות אני שם. אם הייתי באותו סופ״ש בבית, אם הייתי נשארת לסוכות, אני הייתי מוצאת את עצמי שם בפסטיבל. והסרט הזה מנסה להגיד במילותיו ותנועותיו – כולנו הינו יכולים להיות שם.״
תהליך מאתגר, תקופה מאתגרת
התהליך לא היה קל. “הסתובבתי בלונדון במשך כמה חודשים עם השאלה – איך לגייס רקדנים לפרויקט כל כך ‘בעייתי’, ‘רגיש’ ו’פוליטי’?” היא מספרת. התקבלו תגובות מגוונות: ביקורת על לגיטימיות הפרויקט בזמן מלחמה, שאלות על זהויות היוצרים, ועד עצות מהסוכנת שלה לא להמשיך. אך לאחר עבודה קשה, הצליחו למצוא שישה רקדנים מיוחדים ומרגשים שהבינו את חשיבות הפרויקט והתרגשו לקחת בו חלק.
“מסיבה” אינו רק תיעוד של אירועים, אלא יצירה פיוטית המשלבת זיכרון, כאב ותקווה. “אנחנו צורכים מדי יום כל כך הרבה חדשות, פרסומים ודיווחים. היצירה הזו נועדה לספק רגעים של נשימה לצד רגעים מכאיבים, וליצור תקווה בתוך ים של ייאוש.”
הסרט מציג עולם אוטופי שבו שישה רקדנים יחפים בטבע, הרוקדים מתוך רצון טהור לתנועה וחירות. הרקדנים מייצגים את הקורבנות של הפסטיבל – אנשים שבאו לחגוג מוסיקה וחופש ומצאו את מותם בטבח. הגיוון בתנועותיהם וזהויותיהם השונות מדגיש את האנושיות והאחדות מעבר לגדרות פוליטיות ותרבותיות.
על רקע כל זה, מהדהד טקסט כואב בקולה של טל בן דרור, ניצולת פסטיבל נובה, המשלב הקלטות מקוריות מה-7 באוקטובר ותיאור מסעה מהטבח. כל אלו עטופים בפסקול שהולחן במיוחד עבור הסרט. הפסקול המקורי, מחבר את הצופים ומוסיף ממד רגשי עמוק ליצירה.
כיום, הסרט נמצא בשלבי פוסט-הפקה והיוצרים עובדים בהתנדבות מתוך אמונה עמוקה בחשיבות הפרויקט. הם שואפים להציג את “מסיבה” בפסטיבלים בינלאומיים ולהגיע לקהל רחב ככל הניתן. כדי להשלים את ההפקה ולהגיש את הסרט לפסטיבלים, נפתח אתר לגיוס המונים. “כל תמיכה מהקהילה תהווה רוח גבית שתאפשר לפרויקט לרוץ רחוק יותר ולהגיע לעוד אנשים ברחבי העולם,” מוסיף עמרי, צלם ומפיק מיוצרי הפרוייקט.
אם אתם מעוניינים לשתף פעולה, לקיים הקרנה פרטית או לערוך שיח עם היוצרים, הם ישמחו לשמוע מכם. לפרטים נוספים וליצירת קשר, בקרו בקישור הבא:
