לאחר שגייסה סכומים המסתכמים במיליונים תחילה בארהב ואחכ בבריטניה עבור האקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון, הברביקן וגופים אחרים בעלי שם עולמי – פתחה מלאני סאוטצקר ב-1994 חברה לגיוס מממנים בשותפות עם אנדרו קרייבן – הבוס שלה לשעבר במחלקת גיוס הכספים במוזיאון הטבע.
פילנתרופיה זה IN אומרת סטואצקר, יהודיה ממוצא סקוטי בשנות ה-40 המוקדמות, נשואה ואם לשניים (5 ו-7) – שהחלום שלה הוא להקים ארגון שיעזור לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. במבטא סקוטי כבד היא גם מסבירה. דרך הסיקור של ישראל באמצעי התקשורת הבריטים היא מוטה, ואם מישהו צריך ללמוד על ישראל מאמצעי התקשורת זה רע מאוד.
כדי לממש את החלום היא מציגה רקורד מרשים של עשייה. רשימת הלקוחות של קרייבן וסטואצקר (זה גם שם החברה) כוללת מוזיאונים גדולים כמו גם אגודות קטנות המספקות שירותים קהילתיים. השניים לקחו על עצמם למצוא תורמים פוטנציאלים לגופים חדשים, ולעזור לגופים קיימים בגיוס כספים נוסף. את הקמפיינים הם מכינים על פי צורכי הפרוייקט ומלמדים את מקימיו כיצד לפעול באופן עצמאי ויעיל בתחום גיוס הכספים. בדרך כלל שומעים עלינו מפה לאוזן. מי שמרוצה מפנה אלינו גם אחרים. עד החודש אפילו אתר אינטרנט לא היה לנו, ועד לא מזמן לאנדרו גם לא היו כרטיסי ביקור, היא אומרת.
החברה שלהם לא גובה אחוזים מכספי התורמים, והם גם לא הולכים בעצמם לגייס את הכספים. האסטרטגיה שלנו מופנית לאלה שצריכים לעשות את זה. אנחנו מוצאים את הפילנתרופים הפוטנציאלים לקמפיין ולאגודה ומנחים את הלקוחות ליצור יחסים אישיים מתמשכים ועמוקים אתם. מלאני מסבירה ששיטת העבודה הזו מאפשרת לשני הצדדים לקיים קשר עמוק ובלתי אמצעי; אילו היא או אנדרו היו פונים לפילנתרופ בעצמם הקשר היה נוצר איתם במקום עם האגודה לה הוא תורם. העזרה שלנו היא בבניית קשרים ארוכי טווח, ויש מקרים שהפילנתופ מצווה אחרי מותו להשאיר ירושה ומורשת לארגון. מלאני מתארת את עבודתה כמי שמנחה את הגוף מאחורי הקלעים, מלווה את תהליך מציאת הספונסר הפוטנציאלי, יצירת הקשר אתו ובניית מערכת היחסים.
הסיבה שאיננו גובים אחוזים מהכספים המגוייסים היא גם בשל העובדה שתורמים רוצים לראות את כספם הולך למטרה המסויימת לה הם נותנים את הכסף, והם לא היו רוצים לדעת שחלק מהמימון עובר לידיים אחרות בדרך, היא אומרת ומוסיפה, שכיום הרבה מהתורמים לאיזשהי תכלית לא יכולים לדעת לאן הכסף מגיע. לכן אנחנו קובעים סכום עם הארגון שבשבילו אנחנו עובדים, לפי כמות הזמן שתדרש לנו לעבוד איתם ולא גובים אחוזים. זה מה שמבטיח לתורם שבאמת כל הכסף ממנו יגיע ליעד בו הוא רוצה לתמוך.
ברשימת הלקוחות שלהם מופיעים בין השאר, הברביקן, הקולג’ המלכותי לפתולוגיה והמוזיאון הארצי למדע ותעשיה, NMSI – שאם לוקחים בחשבון את ארבעת המוזיאונים שהוא מאגד, מדובר בגיוס של מאות מיליונים. מוזיאון הילדים הוא פרוייקט נוסף; פרוייקט חדש שלא מוכר בבריטניה, למרות שהוא קיים בכל מדינה בארצות הברית, אפילו בישראל היא אומרת. מלאני מלווה את הקמתו כבר מהשלבים הראשונים ביותר, עוד מהגיית הרעיון. מוזיאון הילדים ייפתח כנראה בקומפלקס שהולך ונבנה ליד תחנת קינגס קרוס – משם גם ייצאו רכבות היורוסטאר – שתהפוך את האיזור כולו לנקודת קישור בינלאומית.
מלאני טוענת בהתלהבות נחרצת שפילנתרופיה עדיין חשוב למרות שאנחנו חיים בעולם מאוד ציני. דווקא עכשיו יש יותר ויותר פילנתרופיה ויותר אנשים רוצים לתרום, בעיקר בבריטניה שיש בה ארגונים חברתיים ותרבותיים שהעצמאות שלהם גדלה ויש להם יותר כסף לתת.
מאמרים קשורים
בין הפילנתרופים שמלאני נמצאת איתם בקשר ניתן למצוא את Cloie ו-Duffiled שתרמו מיליון פאונד למוזיאון הטבע עבור המרכז החינוכי, קלור; כמו גם פילנתרופים כדוגמת משפחת ווסטרן – הבעלים של אי.ביי.פוד, ומשפחת הלורד וולפסון שתרמו מיליונים לפרוייקטים שונים שהיא מעורבת בהם.
מלאני מפתחת כרגע תחום חדש והוא ייעוץ לתורמים – לאן וכיצד לתרום את כספם. יש אנשים שיש ביכולתם והם רוצים לתרום למטרות שונות, אבל אין להם את הזמן או הידע כיצד לעשות את זה בצורה יעילה, וכיצד למצוא את הארגון הנכון שיענה על הציפיות לחלום שלהם.
לאחרונה פנה אליהם ערבי ישראלי שמעוניין ליצור פרוייקט ישראלי-פלשתיני להקמת מיזמים חברתיים משותפים, ובשבועות הקרובים צפויה להתגבש לכך תוכנית. ויש גם מספר ארגונים יהודים שכנראה יצטרפו בקרוב לרשימה הלקוחות שלהם.
מעניין אם מלאני ואנדרו יצליחו למצוא גם מי שיתמוך במיזם הקהילתי החדש: הקמת בית תרבות ישראלי בלונדון עליו שוקדים עלונדון ומועדון העסקים הישראלי, מרכז שיאגד כל מה ששוחר ישראל בכל המובנים.
