נכון שהמועד הקרב ובא מזיז למיליוני הגויים שמסביבי כקליפת השום. למרות זאת, לי ולך יש חגיגה פרטית משלנו. יום השנה. שנה לפרידתנו. שנה בדיוק. שנה להיותך מדינה בלי גיא לרר, ושנה להיותי גיא לרר בלי מדינה. לי אמנם יש מדינה, אבל זו לא את. אז זה לא באמת נחשב, לא?
אין ספק שהשנה האחרונה בלעדי הייתה פורה עבורך. עמדת בכל המטרות שהצבת לעצמך ובכל האיחולים שאיחלת לעצמך: צדק, רווחה שגשוג ושלום. טוב, אולי לא ממש, אבל אני יודע שהכוונות שלך טובות ושהנה, או-טו-טו, זה כבר קורה. אולי תעשי לי הפתעה כשאחזור. אם כי כמו שזה נראה בינתיים, יש לך מספיק זמן לעבוד על זה.
אני, מה שנקרא, עוד לוקח לעצמי זמן לשקול את מערכת היחסים שלנו. בארץ, תאמיני או לא, יש כאלו שכבר קוראים לי יורד. מעקמים את הפרצוף. הם טוענים שנפגעת ממני. בינינו, אני ואת יודעים שזה קשקוש. נכון שבלי ימי המילואים שלי את ישנת קצת פחות טוב בלילה. ונכון שבלי חצי מהמשכורת שלי המקרר שלך קצת ריק. זה מה שאת מספרת לכולם. אבל האמת היא שבזמן שלא הייתי, הכנסת אליך למיטה הריקה איש שמלמל שברי משפטים לא ברורים ופלבל בשתי פאות ארוכות. הוא לא אהב לעבוד, אבל היו לו פטנטים אחרים. הוא סיפר לך שאם הוא מתפלל לאלוהים אז הכל בסדר.
אחריו הכנסת למיטה עוד אנשים עם כל מיני רעיונות מוזרים. אחד בא עם חליפה ושני עוזרים. סיפר שהוא הולך להרים אותך מהקרשים ובינתיים ביקש כמה טובות. ואת הסכמת. השני לבש שרשרת זהב והיה לו אוטו גדול ושחור. הוא בא עם כמה דחפורים ופועלים שלא דיברו עברית. גם הוא ביקש ממך טובה, ואת הסכמת. השלישי נראה קצת משוגע. הוא לבש חולצה צהובה-שחורה, נעל סנדלים עם גרביים והיה לו רובה קצר. הוא אפילו לא טרח לבקש. כל אחד ביצע בך את זממו ואפילו לא נשאר עד הבוקר. אז תביני, הרגשתי קצת מיותר.
אני לא יודע מה מצב המקרר שלך היום, איך את ישנה בלילה ועם מי. אני קורא עלייך בעיתונים. דברים לא טובים, אני מוכרח לומר. מביישים. לא ממש שמתי לב אליהם כשהיינו יחד. יכול להיות שההיעדרות שלי משפיעה עליך לרעה. או שכולם פשוט משקרים. אבל אני חושב שהם לא. משהו רע מאוד עובר עליך.
אגב, פגשתי כאן עוד כמה שניהלו איתך יחסים בעבר. דווקא חבר’ה טובים. רובם טוענים שהם עדיין אוהבים אותך. הם מגוננים עליך בתוקף וטוענים שבעצם, הם מעולם לא נפרדו ממך. אני חושב שגם את יודעת שהם מרמים את עצמם. קשה להם להודות בכך שירקת להם בפרצוף, סגרת להם את הדלת בפנים ואפילו לא הדלקת את האור בחדר המדרגות. אולי חשבת שהם יחכו לך כל הלילה ברחוב. אבל כשהשחר עלה והסתת את הווילון – ראית רחוב שומם. אולי הבנת שלטובים באמת מתחיל להימאס ממך. ואם לא הבנת, אולי תקפצי לביקור. תמצאי את האקסים שלך פזורים ברחובות לונדון, ניו-יורק ופריז. אולי תזרקי להם מילה. תבטיחי להם שלום, צדק, שגשוג ורווחה. תספרי להם שאת הולכת להשתנות. או לפחות מנסה. ואם לא בראש השנה הזה, אז בזה שאחריו.
ואני מבטיח לכתוב לך כל שנה.
