מילות פרידה לבת-שבע זיסר, ע”ה

״אמי הייתה כוח טבע ענק, וכשנתגעגע אליה, נראה אותה בציוץ הציפורים בבוקר״

אפילו כשאמי בת-שבע הייתה מאוד חולה, היא התעקשה להגיד לנו: ״אני לא הולכת למות״. האופטימיות הבלתי מעורערת שלה גורמת לי להאמין שהיא התכוונה לזה פשוטו כמשמעו. היא חיה כל יום עד הסוף, אף פעם לא מתכוונת למות. מבחינתנו, המילים הללו קיבלו גם משמעות נוספת. למרות שהיא לא כאן בגופה, חלק ממנה ממשיך לחיות בכל אחד מאיתנו. כמו החלק שהעריך את היופי שמקיף אותנו על כל צורותיו – מתנועת העננים בשמיים הכחולים, צליל הגלים הנשברים אל החוף וצורת הטחב ההולך וגדל בצד הדרך.

היא העריכה את היופי בפליאה ילדית, כאילו ראתה כל דבר בפעם הראשונה. חלק ממנה ממשיך לחיות בנו, החלק אשר הזמין וקיבל את כולם לתוך ביתה ולבה. זה שהעריך את חבריה ומשפחתה מעל לכל דבר אחר. הייתה לנו הזכות המדהימה להיות ילדיה. היא הקדישה את כל כולה לאושרנו ולהצלחתנו. ללא ספק, כל מי שבא במגע איתה יכול היה לראות ולהעריך את האדם היפה והמיוחד שהיא. היא רצתה שנקבל כל יום בידיים פתוחות בדיוק כמוה, שנפתח את עינינו ואת לבנו ליופי שמסביבנו ולאנשים המקיפים אותנו.

אנחנו נתגעגע אליה כל יום, בעודנו מנסים לנווט את חיינו בלעדיה. הערכים שהיא הנחילה לנו ינחו את דרכנו. אמי הייתה כוח טבע ענק, וכשנתגעגע אליה, נראה אותה בציוץ הציפורים בבוקר, בפריחת האביב הראשונה, בגוונים העמוקים של הים. היא תהיה בכל מקום אם אנחנו רק נעצור, ניקח נשימה ורגע להעריך את החיים. כך היא חיה את חייה וממשיכה לחיות בכל מי שהיה לו הכבוד להכיר אותה.

שיר זיסר

״היית המגדלור הישראלי בלונדון – ביתך הפך עד מהרה לבית של כולם״

אומרים שאנשים גדולים הולכים בשקט.
ביום שישי י”ב באייר, תשע”ט, 17 במאי 2019, הלכת מאיתנו בדממה
והשארת אותנו המומים, כואבים ובלתי מוכנים.

דודה בת-שבע – ככה קראנו לך.
הגעת ללונדון בחורה צעירה אחרי צבא ומאז, 39 שנה התגוררת בלונדון.
היית המגדלור הישראלי בלונדון – ביתך הפך עד מהרה לבית של כולם.
תמיד ידעת לתת את התחושה שאת האורחת ולא המארחת.

לב אחד ענק שתמיד קיבל את האחר, תמיד חייך, תמיד אהב, תמיד נתן ללא רצון לקבל.
לב אחד ענק שעשה הכל כדי להמשיך לפעום לא בשבילו, לא בשבילה, אלא בשביל כולם.
מי יתקשר כל יום לבדוק מה שלום כולם לפני שהוא בודק מה שלום עצמו?
אישה אחת – אימא לביאה, שדאגה לילדיה עד הנשימה האחרונה.
אישה אחת – שנלחמה בים סוער עם גלים אין ספור, להשאיר את הראש מעל המים.

בת שבע שלנו, של כולם.
בלכתך, השארת חלל שאף אחד לא יוכל למלא.
את בדמותך ידעת תמיד להגיד את הדבר הנכון.
בזמן הנכון והמתאים ידעת לעודד לתמוך לחבק.
אין מי שיחייך במקומך, אין מי שיאהב וידאג כמותך.

תמיד נתת לנו הרגשה שאנחנו טובים בדיוק כמו שאנחנו.
בלכתך, השארת לנו את רעש הגלים של הים,
השקיעה שכל כך אהבת, את הזיכרונות והאהבה.
נזכור אותך תמיד, אהובה.

חיה נשיא

״אמרה שאם יש מקום בלב אז יש לכולם מקום גם על הרצפה״

בת-שבע זיסר הייתה הבת השביעית למשפחה מרובת ילדים ולכן נקראה בת-שבע.
אחיה ואחיותיה היו פאני, עליזה, בבר, ג׳וג׳ו, רינה, שירה, חנה ותרצה שגרה בלונדון.
בערבי שישי ושבת, בת-שבע אירחה למופת והייתה ידועה בבישוליה הטעימים.
היא תמיד פתחה שולחן גדול להרבה סועדים ועם לבה הגדול אמרה שאם יש מקום בלב אז יש לכולם מקום גם על הרצפה.

בת-שבע התגוררה בלונדון יותר מ-30 שנה.
היא גידלה לתפארת את חמשת ילדיה, שאליהם הייתה מאוד קשורה, אוהבת ומחבקת.
בנה הבכור גיא, רוני, שיר, רועי, ובן הזקונים אדם.
היא זכתה גם להכיר את נכדה, התינוק של גיא.

לבת-שבע הייתה נפש של אמנית.
היא פיסלה, ציירה, שוטטה בשווקים והייתה אספנית של דברי אומנות.
אהבתה הגדולה היתה גם לנסוע ולטייל בעולם הגדול.
בשנים האחרונות היא רכשה סירה שעגנה בנמל תל-אביב, שבו שהתה, והייתה מפליגה במיוחד לאיי יוון.

היא הייתה חברה טובה לחברות הנפש אילנה, מימי, קארין ואפי, שתמיד השתדלו ותמכו בה בכל רגע נתון ונתנו לה הרבה אנרגיות.
לפני שש שנים, אחותה הבכורה פאני נפטרה מסרטן, שזו הייתה מכה גדולה לכל המשפחה.
באותה שנה, גם בת-שבע אובחנה והיא נלחמה במחלה על ידי אהבתה הגדולה לחיים הטובים ונתינת משענת לכולם.
לבסוף המחלה הכריעה את בת-שבע שנפטרה בגיל 59 ונקברה בישראל.

בת-שבע השאירה חותם חזק בזכות אישיותה המיוחדת.
יהי זכרה ברוך.

זיוה לוי

“המשיכי להאיר ולהביט עלינו ואותנו”

בתשי שלנו‎,

אימא,
חברה,
אחות,
ציפור יפה,
אהובה ופופולרית,
נפרדת מאיתנו.

כולנו כואבים ואי אפשר שלא לראות אותך עטופה ועוטפת, באהבה לנצח את ילדיך המדהימים והמסורים,
משפחתך הענפה,
ואין סוף החברים בכל ומכל העולם, שהלכו שבי אחרי הטוב שבך והצבעוניות שלך – את השראה לכולנו!
תמיד אמרנו: פופולרית .

המשיכי להאיר ולהביט עלינו ואותנו.
אנו יודעים שאת רוצה לראות אותנו, ממשיכים לחגוג את החיים כפי, שרק את יודעת.
עשית, הראית, יצרת תמיד – כל הזמן ובגדול.
ביופי, בנתינה ובאהבה בלי סוף, וכן גם באמירת תודה גם כאן ועכשיו .

עופי מארץ אהבתך, למרחבים אין סופיים – Batch אהובה ויקרה ❤️.
כבר געגועים – בלי קץ ❤️.
החיבוק שלך צרוב בי לעד
ואנחנו עוד ניפגש .

מירי חרובי,
40 שנות אהבה אין קץ ❤️

“בלטה בצבעוניות שלה. היא הייתה חברותית וחמה מאין כמוה”

הכרתי את בת-שבע כשילדיה למדו בבית הספר היסודי (Wessex Gardens), שבו למדו גם בנותיי.
היינו קהילה ישראלית גדולה, אבל בת-שבע בלטה בצבעוניות שלה. היא הייתה חברותית וחמה מאין כמוה.

יותר מאוחר, לימדתי את גיא ורוני עברית ל-GCSE בביתם,
ואז ממש ראיתי מקרוב איזו אימא יוצאת דופן היא הייתה וכמה שהם היו ילדים מיוחדים.
הילדים גדלו ועם השנים איבדנו קשר, אבל מדי פעם חשבתי עליה ועל המשפחה.

בצד העצבות העמוקה שאני מרגישה מאז ששמעתי על מותה,
שמחתי לשמוע שהיא זכתה לפגוש נכד וללוות את שיר ביום נישואיה.

רינה גורביץ

“רוצה שכולם יינסו להיות טיפה כמוך”

בתשי, הרבה זמן עבר ולא נפגשנו. חושב עלייך המון בימים האחרונים ואמרתי לקארין שאני חייב לכתוב לך.
מעטים האנשים שאתה פוגש בחייך, שעוטפים אותך באור, אהבה ונתינה.

את כזאת; הכי מלכה ועדיין הכי צנועה, הכי פשוטה ועדיין הכי יפה, תמיד אמיתית ומלאה בחיים ואהבה, אהבה ונתינה ללא תנאי, ללא גבולות, בלי שום ציפייה.
עם כל הכאב שמלווה אותך, בשבילי את מסמלת חיי. אני חושב עלייך ורוצה שכולם יינסו להיות טיפה כמוך, שהילדים שלי יגדלו להיות כמו בתשי, טובים במובן הטהור של המילה.

כואב לי שאני לא שם לחזק, לתמוך, להושיע. שולח לך המון אהבה.
אוהב אוהב אוהב, מלכה שלנו לנצח.

דיויד גילרמן
(נכתב לבתשי, האישה הכי מיוחדת עם הלב הכי רחב, מספר ימים לפני מותה הכל כך כואב)

אזכרה פרטית לחבריה ולמשפחתה של בת-שבע זיסר ז״ל תיערך בלונדון ביום ראשון הקרוב.
גם צוות עלונדון מצטרפים למילות ההספד ומשתתפים בצער משפחת זיסר.
אם הכרתם את בת-שבע ותרצו גם אתם לפרסם מילות תנחומים בעמוד זה, אנא שלחו אותן למייל הזה.