יוני שיין הוא מאפר העובד כיום במותג “טריש מקאבוי” (Trish Mcevoy) בסלפרידג’ס בלונדון. אבל לא הרבה מהצוות, שאיתו הוא עובד, יכולים להגיד שהם איפרו ראש ממשלה, שאת פניו רואים בלי סוף בתקשורת.
“זה התחיל משרה”, נזכר יוני. “לפני שלוש שנים מעצב השיער ז’אן כהן, שעשה לגברת את השינוי, פנה אליי. הם היו צריכים עוד מאפר לצוות שלהם והוא שאל מה דעתי לעשות לה איפור. אמרתי בשמחה. עברו כמה שבועות, ואז הוא שאל אותי שוב והייתי פנוי, והגעתי למעון בירושלים. מאוד מרגש בפעם הראשונה. זה לא קשור אם זו דמות אהובה או שנואה. זו עדיין אשת ראש הממשלה וזה כבוד לי כמאפר ושיגידו מה שיגידו כל המלעיזים והקנאים. והכרנו, ואז היא ירדה ונכנסה לחדר האיפור. לפני זה, התקשרתי אל קולגות שלי, שאיפרו אותה כמה פעמים, ושאלתי מה לעשות ומה היא אוהבת. ואיפרתי והיא הייתה מאוד מרוצה…”.
יוני מספר שהיה רק מאפר אחד מבין צוות מאפרים, שעבדו לפי הזמינות שלהם. חלקם בירושלים וחלקם בתל אביב. “אני מאמין שהייתי בראש המאפרים. זה הייתי אני ועוד שניים־שלושה שהיא העדיפה. מאוד התחברה אליי. מאוד קל להתחבר אליי. הבנתי מה היא אוהבת, מה מחמיא לה. ואחרי כמה פעמים, התקשרו אליי מהלשכה של ראש הממשלה וביקשו אם אני יכול לאפר גם אותו. אמרתי שכן… זה היה מצחיק. אני הכי רחוק בצד הפוליטי מהליכוד, ימין וזה. אבל שמתי את הדברים בצד. אני לא שונא אף אחד. אמרתי ‘אני בא לעבוד’. זה היה בוקר, מאוד מוקדם, וראש הממשלה מאוד איחר. הוא נכנס, זה היה מאוד מהר. באמת לא יותר משתי דקות – איפור מאוד נקודתי, כמו שכל הגברים מתאפרים לפני שהם מצטלמים לטלוויזיה. אבל אפילו לא היה שם ‘בוקר טוב’ כמעט. הוא מאוד מיהר. מאוד התעצבנתי ואמרתי להם: ‘אני לא מאפר יותר את רה”מ, רק את שרה’. אני מזל סרטן, מאוד רגיש…”.
יום אחד, אחרי כמה שבועות שבהם המשיך לאפר את שרה, בעלה עבר לידם. “המזכירה אומרת לו: ‘ביבי, יוני אמר לי שפעם שעברה לא היית נחמד אליו אז בבקשה…’״, אומר יוני וצוחק. ״היה רגע סוריאליסטי שאני, ראש הממשלה ואשתו צוחקים באותו חדר. זה הזוי. בחיים לא דמיינתי את עצמי בסיטואציה כזו אינטימית. וחדר האיפור שם הוא קטן. המעון הוא מעופש… אלה היו שבע שניות שצחקנו וזה עבר לי. ואז, בפעם אחרת שאיפרתי אותו, כבר היה ‘בוקר טוב. תודה רבה, יוני’. ממש מקסים. זה כיף שהוא זוכר את השם שלי ושהוא מודה לי. בכל זאת, ראש הממשלה”.
לונדון קולינג
חוץ מבני הזוג נתניהו, יוני מגלה שהיה גם מאפר צמוד בתוכניות הטלוויזיה הישראליות, כמו של סאבלימינל ב”אקס־פקטור” ושל שלומי שבת, מיכאל אלוני ואברהם טל ב״דה וויס״. אחרי כל אלה, הוא הרגיש שהוא מיצה את עצמו בתחום האיפור בישראל, ונותן כדוגמה את הטייטל הנחשק ״סניור ארטיסט״, שהיה רוצה לקבל בעצמו. ״בארץ יש רק אחת כזו! פה יש לפחות 2,000״, הוא אומר.
למה עברת ללונדון?
“חגגתי יומולדת 30 ובדיוק קיבלתי את הדרכון המיוחל משגרירות פולין. תמיד היה לי חלום לעבור ללונדון ואמרתי לעצמי ‘זה עכשיו או לעולם לא’… באתי אחרי רקורד מאוד מפואר בארץ; ‘דה וויס’, ‘אקס־פקטור’, ‘ביוטי סיטי’, תצוגות אופנה, שערים, מגזינים ותוכניות טלוויזיה. באמת עשיתי הכל, אבל הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי עד הסוף ושתמיד יש תקרה מאוד מסוימת ונמוכה בארץ. מה שפה אין. יש פה הרבה מאוד אפשרויות. הגעתי בהתחלה לשלושה חודשים – אמרתי ‘ננסה, נראה’. באתי לעבוד פה בעגלות ואחרי שלושה ימים ברחתי משם כל עוד נפשי בי… התחלתי לחלק קו”ח בלונדון והתקבלתי לעבוד ב’נארס’ ב’ליברטי’ – מותג איפור מפורסם”.
איך שרה הגיבה?
״בפעם האחרונה שהייתי אצלה, אמרתי לה שאני עובר לחו”ל ו’אם אתם מגיעים ללונדון, תעדכני אותי. אשמח לאפר אתכם’. לחו”ל מן הסתם הם לא מביאים מאפר מהארץ, כי אסור והם נעזרים במקומיים. זה חלק מתקציב משרד ראש הממשלה… אז למה לא לפרגן מישהו שהם מכירים ושנוח להם איתו”.
מתי איפרת אותם פה?
“הם היו פה פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בנובמבר, ביום השנה להצהרת בלפור. הם פנו אליי. היה לי מדהים איתם. הם מאוד שמחו לראות אותי פה. שאלו מה שלומי. איתו מן הסתם זה יותר קצר. בכל זאת איפור גבר. איתה מערכת היחסים יותר התהדקה עוד בארץ״.
תמונה אחת שווה אלף תגובות
בנימין נתניהו הגיע לביקור מדיני בבריטניה בחודש יוני האחרון. אחרי הביקור, יוני העלה לפייסבוק תמונה שלו עם שרה עם הכיתוב ״היה לי הכבוד ללוות את ראש הממשלה ורעייתו בביקורם אתמול בלונדון״. כצפוי, נכתבו תגובות שליליות, אבל הרבה גם יצאו להגנתו והחמיאו. ״העליתי את התמונה והיה ברור לי שזה יגרור תגובות לכאן ולכאן. התעלמתי מ־99 אחוז מהתגובות השליליות. לא העליתי ׳תחי אשת ראש הממשלה, יחי ראש הממשלה המלך׳. ממש לא. היה לי הכבוד ללוות את ראש ממשלת ישראל ורעייתו, שזה אחד האנשים הכי מבוקשים בעולם״.
״היא מאוד אימהית״, ממשיך יוני. ״גם הפעם שהיא באה, היא שאלה אותי ‘איך אתה אוכל ומה עם חברים ואיפה אתה עושה ארוחות שבת ואיך עם המשפחה ועם אימא שלך…?’. מאוד־מאוד מתעניינת ואין בחדר איפור משהו פורמלי. אני מול הפנים שלה וזה מאוד חברי. נפתחים ומדברים. ברור שלא על דברי פוליטיקה. ריכולים של היומיום. ‘שמעת מה היה ומה דעתך על המוצר הזה?’”.
היא פתחה בפניך את הלב?
“מדברים על דברים שעוברים עליה ושקורים. היא לא מתקרבנת – בכלל לא. פיזית היא נמוכה וממש שברירית. אני איתה שלוש שנים ובחיים לא שמעתי אותה צועקת. אני רואה איך היא מתייחסת לעובדים. היא לא עושה הצגה לידי. כן חשוב לה סדר וניקיון ומאוד מקפידה על הגיינה, וסיפרה לי שהיא נתקלה במאפרים לא הגייניים, שזה מתחת לכל ביקורת, אם אתה שואל אותי כמאפר. אנחנו מקשקשים ודברים שאני לא מסכים איתה אני אומר לה. אני מאוד ישיר איתה. ניחנתי בתכונה הזו שאני תמיד בודק גבולות ואם היא אומרת משהו שאני חושב שהוא לא מתאים, אז אני אומר לה בפנים והיא מקבלת את זה. יש בינינו הרבה הערכה. לא האמנתי שאתחבר באופן אישי לדמות הזאת, כמו שהכרתי אותה מכתבות, מ’ארץ נהדרת’… אני חייב להגיד שגיליתי אנשים סופר־רגישים”.
פנו אליך מהתקשורת בארץ?
“מלא. רצו ג’וס, רכילות. אמרתי להם רק דברים טובים. ומן הסתם, דברים טובים הם לא רצו לכתוב. כי את מי זה מעניין?”.
איך שרה התייחסה לזה שאתה עכשיו מהגר?
“היא אמרה לי שהיא מאוד עצובה בשביל המדינה. אבל היא רואה שאני פורח ומאושר פה, והיא לא שופטת ולא כלום. מפרגנת לי מאוד. ואמרתי לה, ‘תשמעי, אני לא סבלתי בארץ. מה לעשות שאנחנו ארץ פיזית קטנה והאפשרויות בה הן הרבה יותר מוגבלות’. זו עובדה, אי אפשר להתווכח עם זה. אני לא מתכוון לקנות בית בלונדון. אני מתכוון להזדקן בישראל”.
