טור זה יעסוק בהגדרה של בן משפחה (Family member) ובן משפחה מורחבת (Extended family member) תחת החוק האירופי. ועוד ירחיב על שני מקרים ייחודיים שמאפשרים לבני משפחה של אזרחים אירופים ליהנות מזכויות של תושבים אירופים: “זכויות נגזרות” (Derivative Rights) ו”שמירת זכויות” (Retained Rights).
אך תחילה, עדכון קצר לגבי הברקסיט. בתאריך 28/02/2018 משרד הפנים הבריטי (Home Office) פרסם עדכון לגבי זכויות אזרחי בריטניה המתגוררים במדינות אירופיות. העדכון כעיקרון משאיר על כנו את מעמדם של אזרחים אלה במדינות האיחוד. בנוסף, העדכון מדגיש שעד יום היציאה הרשמי מהאיחוד, בריטניה נשארת חברה בעלת מעמד מלא ושווה באיחוד, וכי אזרחיה המתגוררים בשאר מדינות האיחוד ייהנו ממעמד מלא כאזרחי האיחוד.
זכויות בני המשפחה לפי חוקי ההגירה האירופיים לבריטניה
חשוב לדעת מי נחשב בן משפחה ומי נחשב בן משפחה מורחבת של אזרח האיחוד החי בבריטניה, מכיוון שזכויותיהם של בני המשפחה להגר לבריטניה משתנות.
הגדרת בן משפחה:
– בן הזוג הנשוי.
– ילדים של כל אחד מבני הזוג בעודם מתחת לגיל 21.
– הורי כל אחד מבני הזוג.
בני משפחה אלה נהנים מזכות שהייה אוטומטית בבריטניה, וכל עוד הם ממשיכים להיות בני משפחה של אזרח האיחוד, כל עוד אזרח האיחוד ממשיך להיות בעל סטטוס תקף, או אם הוא מחזיק בתושבות קבע (לחצו כאן לעוד פרטים על סטטוס תקף).
הגדרת בן משפחה מורחבת:
– קרוב משפחה שחי במדינה אחרת שהיא לא בריטניה והוא נתמך (Dependant) על ידי אזרח האיחוד.
– קרוב משפחה שהיה חלק ממשק הבית של אזרח האיחוד, מבקש להצטרף לאזרח האיחוד במעברו לבריטניה וממשיך להיות נתמך על ידו.
– קרוב משפחה של אזרח האיחוד, שבשל מצבו הרפואי החמור נדרש לטיפול על ידי אזרח האיחוד.
– בן זוג (לא נשוי) של אזרח האיחוד, שיכול להוכיח שהוא נמצא במערכת יחסים יציבה ומתמשכת עם אזרח האיחוד.
לבן משפחה מורחבת אין זכות קיימת להיכנס לבריטניה. הוא יורשה להיכנס ולשהות רק אם סירוב יוביל למניעת זכות התנועה החופשית מאזרח האיחוד (קרוב המשפחה האירופי).
זכויות נגזרות – Derivative Rights
הגשת מועמדות תחת קטגוריה זו אפשרית למי שאינו נהנה מזכות תנועה חופשית תחת החוק האירופי. כלומר, מי שאינו אזרח האיחוד. זכויות אלו הן נגזרות ממרכיבים אחרים, שאינם זכות התנועה החופשית של החוק האירופי. אדם שאינו מחזיק באזרחות של האיחוד, יכול להגיש בקשה לאשרת כניסה תחת החוק האירופי (Family Permit) או לכרטיס תושב (Residence Card) על סמך היותו:
– המטפל הראשי של ילד בריטי או בן משפחה נתמך בריטי. הוא יכול לבקש אשרת כניסה/שהייה במקרה שאם לא יורשה להישאר בבריטניה, בן המשפחה הבריטי ייאלץ לעזוב את בריטניה.
– המטפל הראשי של ילד אזרח האיחוד השוהה בבריטניה כחלק מזכותו לתנועה חופשית. הילד צריך לשהות בבריטניה תחת סטטוס תקף “עצמאי כלכלית” (Self-sufficient). כך שאם המטפל הראשי לא יורשה להישאר בבריטניה, הילד ייאלץ לעזוב את בריטניה.
– המטפל הראשי של ילד שההורה שלו הוא אזרח האיחוד בסטטוס עובד או עובד לשעבר. הילד צריך להיות תלמיד במערכת החינוך הבריטית, ואם המטפל הראשי לא יורשה להישאר בבריטניה, הילד לא יוכל להישאר במערכת החינוך הבריטית.
– ילד נתמך של מטפל ראשי מהקטגוריות המוזכרות למעלה.
חשוב לדעת שאשרת שהייה תחת אחת מהקטגוריות הללו לא מובילה לתושבות קבע. כמו כן, המטפל הראשי ייאלץ לעזוב את בריטניה כשהילד הנתמך יגיע לגיל 18 (לא 21).
שמירת זכויות – Retained Rights
כאמור, תחת חוקי ההגירה האירופיים לבריטניה, חלק מבני משפחה של אזרח האיחוד הגר בבריטניה יכולים להצטרף או להמשיך לגור עמו. החוקים גם מאפשרים לחלק מבני המשפחה להמשיך לגור בבריטניה במקרה שאזרח האיחוד נפטר, עזב את בריטניה או התגרש מבן משפחתו.
בן המשפחה יכול לשמר את זכויותיו אם, למשל, ביום הגירושים הרשמיים הוא עצמו בעל סטטוס תקף בבריטניה. למעשה, ביום הגירושים, בן המשפחה נחשב כאזרח האיחוד והאחריות להיות בססטוס תקף עוברת אליו. אפשרות זו פתוחה רק לבני זוג שבעבר היו נשואים חוקית (או בברית אזרחית) לאזרח האיחוד ולא פתוחה לבני זוג לא נשואים.
