מטעמי במה

wonder.land

המחזמר ארץ.פלא הוא הפקה מדהימה שמתאימה לכל המשפחה. הוא מתחולל בעולם בדיוני המשלב בין אליס בארץ הפלאות והבועה הווירטואלית, שבתוכה חיים רבים מאיתנו: כתיבה על קיר הפייסבוק, חיים בדמות וירטואלית ומפגשים כמו בלונה פארק. המופע משחק ברגשות הצופים ומטלטל אותם מעלה?מטה. יחד עם אלי, גיבורת המחזה, אנו נעים בין שחקנים ססגוניים ומלבבים לבין מציאות אפורה ושוחקת, צחוק ובכי, ניכור וחיפוש אחר אהבה וזהות אישית – כל אלה חגים סביב הבמה ועם הדמויות השונות.

זהו סיפורה של ילדה, שאביה לבן ואמה שחורה. ההורים נפרדו, והילדה עוברת לבית ספר חדש שבו חברותיה לכיתה מתנכרות לה. היא מוצאת מפלט בדמות הבדיונית?אלקטרונית שיצרה אליס מסיפורו של לואיס קרול, כשדמויות מהספר צצות על הבמה, כמו חתול הצשייר המחייך. העלילה חגה בין עולמה האפרורי של הילדה לבין עולם הבדיוני שיצרה, ולומדת להתמודד עם המציאות דרך הדמיון. העולם הססגוני והחם המשתקף מהטלפון הסלולרי נעלם כשמנהלת בית הספר מחרימה את המכשיר.

תזמורת חיה, תלבושות מרהיבות, שירה מהנה, משחק מעולה ומעל הכל עושר ססגוני בתפאורה, תאורה ושימוש בקטעי וידאו – כל אלה משאירים את הצופים פעורי פה ונלהבים. חובה.

מאמרים קשורים

עד 30/4, תיאטרון אוליבייה (Olivier).

בואו להישאר פעורי פה. כרטיסים כאן.

Waste

יש משהו בשם המחזה בזבוז שמתאים לתחושה שעמה יוצאים מההצגה, שאורכה כמעט שלוש שעות. אם היו מקצרים את ההצגה במחצית, אולי היה אפשר ליהנות ממנה. המחזה, שנכתב ב?1907, מציג את סיפורו של הנרי טרבל (Henry Trebell) – בחור צעיר, נאה ושאפתן, שמצליח להגיע לתפקיד שר בממשלה. רומן קצר עם אישה נשואה, הריון לא רצוי וניסיון הפלה מביאים אסון על שניהם. למרות שיש בהצגה קטעים מעניינים, המחזה בחלקו מיושן וחסרה בו אנרגיה דרמטית.

עד 19/3, תיאטרון ליטלטון (Lyttelton).

The Father

האב היא דרמה שעוסקת בנושא כואב – אלצהיימר, אך נוגעת בו בהומור ובאמפתיה, ומתובלת בקורט של תיאטרון האבסורד. קנת קרנהאם מגלם את אנדריי – ישיש בעשור התשיעי לחייו, שבעברו היה רקדן אך כעת הוא מתגורר עם בתו אן ובעלה אנטואן. או שאולי היה בכלל מהנדס ובתו חיה בלונדון עם מאהב? כצופים אנחנו נחשפים אל תוך בלבולו ועולמו הפנימי של אנדריי, ולכן לוקח לנו זמן לעכל את הרעיון שמה שמתרחש על הבמה עשוי להיות המציאות עצמה, או מה שאנדריי חושב שזו המציאות.

24/2-26/3, תיאטרון דיוק אוף יורק (Duke of Yorks).

כרטיסים לבזבוז כאן

Bad Jews

שנה לאחר שהועלתה בווסט?אנד, יהודים רעים חוזרת שוב. שם המחזה מעורר מחאה פנימית רק עד שצופים בו. בניגוד למשתמע, המחזאי יהושע הרמון אינו עוכר ישראל, והמחזה שנון ועשיר בהומור. בהפקה הקודמת, ארבעת השחקנים היו מעולים והעיתוי הדרמטי שלהם היה מבריק. דפנה ויונה הם בני דודים שנפגשים בדירתו של יונה אחרי הלוויה של סבם, פופי, ומעלים זיכרונות. בן הדוד השלישי ליאם (אילן גודמן, שנשאר מההפקה הקודמת), מצטרף עם ארוסתו הגויה, מלודי, ומתנצל שאיחר ופספס את הלווייה. מתח ומריבה מתפתחים סביב חלק מהירושה – מדליון חי, שליווה את הסבא לאורך חייו והיה איתו במחנות הריכוז. ההתנצחות בין בני הדודים דפנה וליאם דומה לזירת אגרוף, והיא כואבת ומשעשעת כאחד. שאלות עמוקות צפות בין חבטה לחבטה; זהות, תרבות והשתייכות יהודית. צחקתי עד דמעות, אך עם זאת, תהיתי על הסוגיות שהמחזה מעלה. מומלץ מאוד.

8/2-19/3, תיאטרון רויאל היימרקט (Royal Haymarket).

מומלץ ביותר. לכרטיסים הקליקו כאן

Guys and Dolls

ההפקה של ברנשים וחתיכות, בבימויו של גורדון גרינברג, מצליחה לתמרן בין הומור להימורים, קשיחות לרכות לב, ערמה לנאמנות ואהבה לאכזבה – וכל זאת, מבלי ליצור טעם לוואי של שמאלץ מעייף. המשחק של כל המשתתפים מעולה, השירים והלחנים נכתבו על ידי פרנק לסר, והעלילה נתפרה על השירים בידי גו סורלינג ואייב בארווס. שני האחרונים ינקו מספריו של דיימון רניון, העיתונאי והסופר האמריקאי שהכיר את העולם התחתון בניו יורק והרבה לכתוב עליו. הברנשים במחזה הם המהמרים בעולם התחתון, והחתיכות הן נשותיהם, המנסות להשפיע על הגברים לשנות את דרכם. המחזמר זכה להצלחה מסחררת בברודווי ב?1957, וההפקה הנוכחית ראויה להצלחה דומה.

עד 12/3, תיאטרון סבוי (Savoy). החל מ?19/3, תיאטרון פניקס (Phoenix).

ההפקה הנוכחית ראויה להצלחה. כרטיסים כאן