ואז הגיעה הדקה ה?92. רוב הקהל באצטדיון האולימפי בברלין כבר השלים בחודש שעבר עם העובדה שנבחרתו, גרמניה, שמטה יתרון 0-2 נגד אנגליה ולכן עומדת לרדת מכר הדשא מאוכזבת משהו. האופוזיציה האנגלית המצומקת ביציעים חשה בדיוק להפך. חזרה מפיגור כפול מול אלופת העולם, בביתה, היא מכובדת ומעודדת. בהקשר הזה, 2-2 היא תוצאה שגם במפגש ידידותי בהחלט יש מה לכתוב עליה הביתה. ואז הגיע אריק דאייר.
אנגליה תקפה וזכתה בקרן. דקה לפני תום תוספת הזמן וסיום המשחק, הוגבה הכדור לעבר רחבת גרמניה ושהה באוויר זמן קצר מאוד, שכן ביחד עמו התרומם וריחף אריק דאייר. ראשו פגש בכדור בעוצמה והטיח אותו לעבר פינת השער. למנואל נוייר, מהטובים שבשוערי תבל, לא היה סיכוי. הכדור נורה פנימה, ליחך את הרשת הימנית העליונה וגלש אל הקרקע לקול מצהלות האורחים. גרמניה 2, אנגליה 3, הבהב לוח התוצאות. תוך מחצית השעה, הוציאה אנגליה ניצחון ממלתעותיו של הפסד, ועוד נגד אלופת העולם. גרמניה נותרה הלומת רעם. לו הייתי באותו לילה עורך אנגלי בעיתון גרמני, הייתי בוחר בכותרת Dier Straits.
באנגליה התייחסו כמובן לדאייר אחרת. גיבור הדרמה הרי הופך באופן טבעי לווינר האולטימטיבי של המשחק וההישג. אבל למרות שברור לגמרי שדאייר הוא לא כל הסיפור – אנגליה כולה הוכיחה אופי ויעילות שמזמן כבר לא היו נכסיה הבולטים מדי, ושורה מרשימה של כדורגלנים נטלה חלק מפואר במשימה. הרי שהניתור שלו אלי שער הבכורה שלו במדי הנבחרת, הוא עוד ציון דרך בהתרוממות מרקיעת השחקים שלו אל הפסגה, וקרש קפיצה לגיטימי להטלת זרקור בלעדית אל שחקן, שעד לפני 20 חודשים איש לא ידע את שמו, ושמו היה למעשה הדבר האנגלי היחיד שנותר בו.
אריק דאייר הוא רק בן 21. הוא כרגע מעמודי התווך של טוטנהאם הוטספר, הקוראת תיגר נהדר על כתר האליפות של הפרמיירליג. זו הייתה הופעתו השלישית בלבד במדי שלושת האריות. אבל באותה מידה, יכול היה בעל החולצה מספר 4 של אנגליה להיות עטוף במספר זהה או שונה בתלבושת אחרת זו של נבחרת פורטוגל. כי דאייר הוא פורטוגלי באותה מידה שהוא אנגלי. למעשה, אפילו יותר, כפי שהוא עצמו מעיד. הוא נולד אמנם בצלטנהאם, גלוסטרשייר, אבל ב?2002, בגיל שבע, עוד לפני שלמד לבעוט ולנגוח, עקרה המשפחה לפורטוגל. אימו, לואיז, בתו של יור התאחדות הכדורגל המנוח טד קרוקר, קיבלה הזמנה לעמוד בראש צוות האירוח של טורניר יורו 2004 בפורטוגל והשאר היסטוריה. ועכשיו גם קצת היסטריה.
בגיל 9, החל הילד האנגלי להתאמן כבלם בספורטינג ליסבון. בגיל 13, הוא כבר היה מאוקלם לחלוטין. הוא גרר אחריו סופרלטיבים מציידי כישרונות מקומיים, ופרט לשפה האנגלית השגורה בפיו, כבר לא נותר בו אז כל סממן בריטי. על כר הדשא, זו הייתה דווקא ברכה. המתקנים בפורטוגל לא משוכללים כמו במולדתו. ההתחשלות שלו על מגרשים קשים העניקה להתפתחות של דאייר ממדים וסגולות שהם שילוב מנצח.
הילד צמח לגובה 1.88 מ, והמשיך להרשים בכל הגילאים, אבל אז נתקל במשוכה בלתי צפוייה. בגיל 17, הוא עוד לא היה בשל להשתלב בהרכב הבוגר של ספורטינג, ובגילאים הללו אין למועדון
הפורטוגלי הבכיר קבוצה ב’ (מילואים) בליגה תחרותית מאתגרת. אביו של אריק סבר שזמן ההמתנה עד לכניסה לבוגרים עלול להיות קריטי להמשך הקריירה של בנו, ויצר קשר עם אברטון, ששאלה את דאייר לשישה חודשים.
העיר ליברפול והאקדמיה של גודיסון פארק היו המפגש הראשון של דאייר המתבגר עם אנגליה, שאותה הותיר מאחור לפני עשור. הוא מתייחס לתקופה הזו כאל סיוט. הכול נראה לו מוזר ושונה; העיר, אורח החיים, מזג האוויר, האנשים, האימונים, אפילו השפה. דיברתי אנגלית מצוין, אבל לא הצלחתי להבין את המבטא הסקאוזי שלהם, סיפר. אבל דאייר היה כבר מקצוען בכל רמח איבריו ושסה גידיו. אבא אמר לי שלהיות 50 אחוז פורטוגלי ו?50 אחוז אנגלי זו תערובת משובחת בכדורגל. אז הוא השקיע את כל מאודו באימונים עם הטופיז, לא נתן לדיכאון לנהל אותו, התרגל אט?אט גם למתכונת האימון השונה (הרבה יותר אגרסיבית), ואפילו הסכים להישאר עוד עונה שלמה בתום תקופת ההשאלה.
עם החזרה לליסבון, בתחילת 2012-13, הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בספורטינג תחת עיניו של המאמן המוערך לאונרדו זארדים (כיום במונאקו). אחרי 27 הופעות, עשרות מחמאות, ושער אחד כבלם ספורטינג, הקדימה טוטנהאם את אברטון וכנראה גם מנצסטר יונייטד שרחרחה, ובאוגוסט 2014 החתימה את דאייר (תמורת ארבע מיליון פאונד) על חוזה לחמש שנים. ואז התרחשו עוד שני טוויסטים בעלילה: האחד נגע להזמנתו של דאייר לנבחרת אנגליה עד גיל 21. הבלם האנגלי-פורטוגלי הופיע עד אז בנבחרות הנוער של אנגליה, אבל את הזימון הראשון לצעירה ביקש לדחות בעצת מאמניו בווייט הארט ליין, שטענו כי האימונים עם הקבוצה יסייעו להתקדמותו הרבה יותר מישיבה על ספסל הנבחרת (לשם הוא היה מיועד לדברי המנגר גארת סאותגייט, שגם הסכים לשחררו). ההחלטה הזו לא עברה בלי מחלוקת. הפטריוטיות והלאומיות האנגלית הן הרי תמיד כר מרעה נרחב ומפלט לנבלים מכל הסוגים, והיו כלי תקשורת שהדביקו לדאייר את הכינוי Refusnik.
הוא שרד גם את זה. במיוחד אחרי התפנית השנייה. מאוריסיו פוצטינו, מנגר טוטנהאם, הוא האחראי הבלעדי לשינוי התפקוד של דאייר. המאמן הארגנטינאי בעל עיני הינשוף עשה לבלם הסבה מקצועית ושיגר אותו אל הקישור האחורי. זה אירע לקראת סוף העונה הקודמת. זה הפך את דאייר בעונה הזאת לשחקן מפתח של טוטנהאם, לא פחות מדלה אלי, הארי קיין ודני רוז, שאיתם שיחק בהרכב אנגליה נגד גרמניה. זה גרם לניצול מקסימלי של כל התכונות שהזר הפורטוגלי חיבר לנתונים הבריטיים שלו. זה יביא כנראה את דאייר ליורו 2016. זה עשוי לסייע לאנגליה לנשום אוויר פסגות ריחני גם במשחקים רשמיים. Dier Waits.
___________________________________________________
משחקי
הכדורגל
הקרובים
בלונדון
אפטון פארק
יום ש, 9/4. ווסטהאם-ארסנל (פרמיירליג, 12:45).
יום ד, 13/4. ווסטהאם-מנצסטר יונייטד (רבע גמר גביע האמירויות, 19:00).
יום ד, 20/4. ווסטהאם-ווטפורד (פרמיירליג, 19:45).
יום ש, 7/5. ווסטהאם-סוונזי (פרמיירליג, 15:00).
יום ג, 10/5. ווסטהאם-מנצסטר יונייטד (פרמיירליג, 19:45).
אצטדיון האמירויות
יום א, 17/4. ארסנל-קריסטל פאלאס (פרמיירליג, 16:00).
יום ה, 21/4. ארסנל-ווסט ברומיץ (פרמיירליג, 19:45).
יום ש, 30/4. ארסנל-נוריץ (פרמיירליג, 17:30).
אצטדיון וומבלי
יום ש, 23/4. אברטון-ווסטהאם/מנצסטר יונייטד (חצי גמר גביע האמירויות, 17:15).
יום א, 24/4. קריסטל פאלאס-ווטפורד (חצי גמר גביע האמירויות, 16:00).
ווייט הארט ליין
יום א, 10/4. טוטנהאם-מנצסטר יונייטד (פרמיירליג, 16:00).
יום ב, 25/4. טוטנהאם-ווסט ברומיץ (פרמיירליג, 20:00).
יום ש, 7/5. טוטנהאם-סאותהמפטון (פרמיירליג, 15:00).
סטמפורד ברידג’
יום ש, 16/4. צלסי-מנצסטר סיטי (פרמייליג, 17:30).
יום ב, 2/5. צלסי-טוטנהאם (פרמיירליג, 20:00).
סלהרסט פארק
יום ש, 9/4. קריסטל פאלאס-נוריץ (פרמיירליג, 15:00).
יום ד, 13/4. קריסטל פאלאס-אברטון (פרמיירליג, 20:00).
יום ש, 7/5. קריסטל פאלאס-סטוק סיטי (פרמיירליג, 15:00).
