ביום שישי ה- 9.9 החלה תקופת האבל המלכותית שתצוין מעתה ועד שבעה ימים לאחר הלווייתה של המלכה אליזבת השנייה. ההלוויה תתקיים ככל הנראה ביום שני ה-19 בספטמבר (אם כי הדבר לא אושר רשמית על ידי ארמון בית המלוכה). במידה וכן, יום ההלווייה יהיה חופשת בנק הולידיי כדי לאפשר לנתינים הברטים להתאבל על מלכתם.
התוכנית המכונה "מבצע גשר לונדון", למקרה של פטירת המלכה, קיימת במגירה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 ומתעדכנת מדי שנה. התוכנית כוללת זרועות ממשל, משטרה, הכנסייה האנגליקנית (שהמונראך הבריטי עומד בראשה) ואפילו התחבורה הציבורית בלונדון, יצאה עכשיו לדרך. התוכניות המלאות עוד יאושרו בהמשך על ידי ארמון באקינגהם אבל זה מה שצפוי בהמשך:
הממשלה תאשר את משך תקופת האבל הלאומי, שצפויה להיות בסביבות 12 עד 13 יום, מעתה ועד היום שלאחר הלוויה. כמו כן, היא תודיע כי יום ההלוויה יהיה כאמור חג ציבורי. ראש הממשלה והשרים הבכירים ישתתפו בטקס זיכרון ציבורי בסנט פול במרכז לונדון. בית הנבחרים צפוי לצאת להפוגה, דגלי האיחוד על בנייני המלוכה יתנופפו בחצי התורן בעוד הפעמונים במנזר וסטמינסטר, קתדרלת סנט פול וטירת וינדזור ירעימו וחיילים משמר המלכה יירו באוויר סיבוב אחד של תחמושת עבור כל שנה בחייה של המלכה הן בהייד פארק ובמוקדים אחרים. כמו כן יכובו הזרקורים בבתי המלוכה ותינתן לציבור הרחב אפשרות להשאיר זרי פרחים. ועוד לא התחלנו לדבר על השינויים שיעברו על הדיוקנאות שעל השטרות והבולים וכו.
מעבר לכל הטקסים והמחוות הרשמיים, אפילו איגודי העובדים שאמורים היו לשבות בשבועות הקרובים (כמו שביתת הרכבות שהייתה מתוכננת לשבוע הבא) יידחו את מחאותיהם. המחוות האלו אינן שמורות לבריטניה בלבד. מגדל האייפל הוחשך ואפילו בניין העירייה בתל אביב הואר בצבעי דגל בריטניה. תנחומים נשלחו לבית המלוכה ולעם הבריטי מכל רחבי תבל ואפילו פוטין, אותו האיש שמאיים להטביע את בריטניה בפצצה גרעינית, שלח את תנחומיו.
המלכה בצעירותה. צילום: 2022 Royal Collection Trust / © Her Majesty Queen Elizabeth II
נשאלת השאלה, למה? למה כל העולם נרגש כל כך ממותה של אישה עשירה מאד בת תשעים ושש? כי כפי ששרו הסקס פיסטולס אי שם בשנות השבעים, המלכה אליזבת השנייה לא הייתה בן אדם. היא הייתה סמל, קמיע לאומי. רוב רובו של העם הבריטי חלוק היום על כל כך הרבה דברים. ברקזיט אל מול תומכי ההשארות באיחוד. ימנים מול אנשי שמאל, גזענים מול תומכי הרב-תרבותיות. החוט המקשר בין כל אלה היה המלכה. גם אנשים שאינם מונרכיסטים בנשמם התקשו להתנכר לאישה האלגנטית והחביבה הזו שעצם הופעתה הפומבית הייתה מעין משכך כאבים ותרופה להרגעת חרדות לאומיות.
במשך עשרות שנים היא דיברה מעט וחשפה עוד פחות על עצמה בפומבי. אליזבת, שהייתה נערה כשהטלוויזיה התחילה את נסיונות השידור הראשונים – מעולם לא נתנה ראיון אמיתי. פעם או פעמיים היא הצטלמה "בשיחה" עם חבר מהימן ונאמן, מדברת בחביבות על משהו שאינו שנוי במחלוקת, כמו אוסף התכשיטים המלכותי או מזג האוויר. היא היתה זהירה וחבריה היו נאמנים מכדי שכל דבר חשוב יחמוק החוצה.
היא הזדקנה יחד עם המדיום הזה שאליו פתחה את בית המלוכה, גם אם רק לצוהר הצצה קטן. זו הייתה היא שהחליטה לאפשר את הכתרתה בטלוויזיה, לשדר את נאום חג המולד המסורתי שלה ולדבר בשידור חי לאומה לאחר מותה של דיאנה, הנסיכה מוויילס. "צריך לראות אותי כדי שיאמינו לי", היא הייתה אומרת.
שידור וסיקור עיתונאי, התמונות האינסופיות שלה בשמלות שנבחרו בקפידה – כל אלה היו חלק מהג'וב שלה, משהו שהיא התחייבה לו כל חייה. אבל לדבר על רגשותיה בפומבי ממש לא.
המלכה אליזבת באה מדור, ותכלס מאומה, שלא הרגישה צורך לחלוק את רגשותיה. האומה השתנתה קצת אבל היא לא.
כאן הגורל הלאומי והאופי האישי שלה התנגשו. זה היה המזל שלה, לקחת את הכתר כשהמדינה עברה שיוניים מרחיקי לכת. אבל המלכה היתה פתוחה לגבי חיבתה העמוקה למסורת ועל סלידתה העמוקה משינוי. כל זה איכשהו החזיק יחד בימי חייה. האם זה יחזיק עכשיו עם הפיכתו של בנה למלך צ'רלס השלישי? לא ברור.
כרגע, הפופולאריות של המלך צ'רלס נמוכה מאד, הן באיים הבריטיים עצמם וקל וחומר בטריטוריות שמעבר לים ובאומות חבר העמים הבריטי. באיים הקריביים נשמעות קריאות ברורות להשתחררות מהכתר הבריטי כמו גם במדינות אפריקאיות מסוימות. האם אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה ירצו להשאר ממלכות בראשות המלך צ'רלס? שוב, מאד לא בטוח והעתיד נראה לא ברור מתמיד. אז האם גדר לונדון באמת מתמוטט? ימים יגידו.
בקרוב מסתיימת תערוכה מיוחדת על המלכה אליזבת. פרטים כאן:
> ההודעה הרשמית על מותה של אליזבת השנייה.
