בביקורי בארץ לפני כחודשיים פגשתי חבר שגם כן גר בלונדון, ויחד סעדנו ליד הים, תחת קרניה המלטפות של השמש הישראלית באמצע מרץ. פתאום הוא אמר: אתה יודע מה חסר לי בלונדון? האוכל של הארץ, ובעיקר ארוחת הבוקר העשירה, כמו במלונות: ‘אכול ככל יכולתך’, ובחברותה ישראלית צעירה. לא עוד חביתה רטובה עם עגבנייה צלוייה לידה וטוסט מיובש בצד, אלא ארוחת בוקר מלאה בטעמים: גבינות, שקשוקה, סלט קצוץ ולחמים טריים. נו, אתה יודע, כמו בארץ ולא סתם ארוחה במסעדה….
בהתחלה קיבלתי את דבריו בהכנעה – הרי אי אפשר לקבל הכול בחיים, אך לאחר מחשבה קלה הגעתי למסקנה שאין שום סיבה שבלונדון לא יהיה לנו את אותו הדבר בדיוק. זה יעשה כל כך טוב להרבה אנשים שגרים רחוק מהבית – ההתמודדות עם הגעגועים יותר קלה בחברת טעמים, שפה, מוזיקה וחברותה ישראלית.
החלטתי לקחת צ’אנס ולהקים את מועדון IBC שפירושו: Israeli Breakfast Club. בקבוצה הזו אני יכול לקבץ סביבי כמה שיותר ישראלים ויהודים מקומיים, ולהגיש להם הכול על צלחת אחת – גם אוכל וגם חברים חדשים. רק מלראות את התגובות על פניהם של האנשים הבנתי שיש כאן משהו חזק – זה יותר ממסיבה ישראלית; זו ארוחת בוקר ישראלית באווירה ישראלית – עם מוצרים ישראליים אותנטיים בטעם של בית.
ידעתי שזה לא היה קל. בהתחלה נתקלתי בקשיים רבים ואף בתקלות ובדברים בלתי צפויים; הייתי צריך למצוא מישהו שיאמין, כמוני, במטרה, ושיהיה מוכן להשקיע בפרוייקט. ניהלתי גם משא ומתן עיקש על איכות המוצרים והבאת ארוחת הבוקר לרמה שיש בארץ. מכשול נוסף הוא מזג האוויר, שמעלה את כמות האנשים כשהשמש זורחת ובאותה מידה גם מונע מהם להגיע כשיורד גשם או כשיש רוח.
גם למדתי המון בדרך – למשל שחשוב מאוד להאמין בעצמך ובדרך שבה אתה הולך, ולקבל כל מכשול בהבנה שבסופו של דבר יהפוך להתחזקות גדולה בעתיד. הצלחתי לקבץ יחדיו הרבה מאוד אנשים המחפשים את אותו הדבר בדיוק.
התוכנית לעתיד היא להקים מסעדה שתספק את האווירה, הטעמים וההווי הישראלי – בה תוגש ארוחת הבוקר הישראלית, שהיא המזינה והמגוונת מכולן (וגם הכי טעימה) ועשויה מחומרי גלם מהארץ: ירקות, גבינות, ועוד הרבה. כמובן, שזה לא פשוט, אבל זה החלום וזו המטרה – ליצור מעין פינה קטנה בעיר הגדולה שיהיה ניתן לקרוא לה הבית.
הכותב היה בעבר שף במסעדות יוקרה בארץ ובלונדון.
