כי זמנך עבר

קול הישראלים בבריטניה

הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי האחרון של מגזין עלונדון

(10/04/20- 08:23)

מחפשים אירועים ישראליים בלונדון ובבריטניה? פתחו את יומן הקהילה!

(04/09/19- 10:10)
מוזיקה
06:07 27/01/21

כי זמנך עבר

ממרץ שנה שעברה אין הופעות חיות או פסטיבלי מוזיקה אבל עדיין יש המון דברים טובים להקשיב להם. הסגר הנוכחי הוא הזדמנות מעולה לחזור לאלבומים שאולי פספסתם בשנה המוזרה שחלפה מאז פרוץ המגיפה

מוזיקה בלונדון
מייקל קיוואנוקה, קול חם שמזכיר את גדול הזמרים השחורים ואחד האמנים הבריטים המבטיחים ביותר של השנים האחרונות

2020 היתה שנה שבה הסתגרנו בבתים. כל ההופעות והפסטיבלים בוטלו החל מאמצע מרץ, ולמרות שלזמן מוגבל בקיץ היה שביב של תקווה ואפילו מעט אירועים חזרו בגרסאות מוקטנות, הרי שעכשיו אנחנו שוב בסגר שהשד יודע מתי יגמר. אבל, למרות החוסר בהזדמנויות לשמוע ולראות הופעות חיות, קיבלנו זמן בשפע להתמסר לאמנות ההקשבה. הנה רשימת אלבומים (בריטים וישראלים) שיצאו בשנה שעברה, פחות או יותר, ושנהננו להקשיב להם.

בקסטר דורי –

The Night Chancers

הבן של אחד מסמלי הניו-ווייב האנגלים הגדולים, איאן דורי ז"ל, הוציא השנה אלבום שהוא פשוט קול ומגניב. החל מהשירה-דיבור הלקונים במבטא הקוקני, דרך הגרוב והקולות עם השיק הצרפתי, הכינורות הסטייליסטים שמעטרים את רוב השירים, דורי מספר את החיים של עכשיו, של גבר בגיל המעבר, ויוצר סטייל מדבק ואיכותי, שפשוט כיף להקשיב לו.

ריצ'רד דוסון –2020

עוד קול בריטי אותנטי, אבל אחד שבא מכיוון אחר. צפוני. שילוב של פולק פסיכדלי הרפתקני על גבול הקברטי. קול מצוקתי מהשוליים או המחתרת, אבל גם מלא בחמלה והומור. באלבומו השני, שיצא בסוף השנה שעברה, דוסון מתבסס כאחד מממשיכי הדרך של רוברט וויאט ודומיו מסצנת הקנטרברי של שנות ה-70. מספר סיפורים של עולם פרטי או דמיוני, אך גם כזה שאלפים יכולים להזדהות איתו.

מייקל קיוואנוקה – קיוואנוקה

חמוש בהפקה של דיינג'ר מאוס, קיוואנוקה הלונדוני שחרר אלבום סול-פאנק-פופ עם נגיעות פסיכדליה ורוק. בקול מחוספס וחם שמזכיר את גדולי הזמרים השחורים (תחשבו מרווין גיי פינת ריי צ'ארלס) ושירים עצובים  שממשיכים לספר על אהבה נכזבת וכאב, וגם כמה עם אופטימיות זהירה, קיוואנוקה, שזהו אלבומו השלישי בלבד, מרחיב את יריעת הסאונד שלות זוכה להכרה בינלאומית וקוטף פרסים (המרקיורי) כמו פטריות אחרי הגשם.

ניק קייב – תפילת אדיוט – לבד בארמון אלכסנדרה

אביר היגון נפרד זמנית מהזרעים הרעים ליצירת אלבום אנטימי לבד עם הפסנתר. בשנה בה תכנן להופיע עם הלהקה הוותיקה והאהובה, הוא משנה את התוכניות בהתאם למצב ומקליט גרסאות עירומות ל-21 שירים, שליש מהם חוזר אחורה לאלבום המופת 'קריאתו של איש-הסירה', ובדומה לו גם כאן קייב נותן מרחב ומרוכז במלים ובהגשה.

פול מקרטני – ןןן

מה עושה חיפושית לשעבר בן 78 בסגר בכפר? מקליט אלבום לבד באולפן, כמובן. בהמשך למסורת של 'מקרטני' (1970) ו'מקרטני 2' (1980) שני האלבומים הקודמים שהקליט בגפו, גם כאן המטרה אינה לייצר את הלהיט המסחרי הבא (דבר שמקרטני דווקא כן נוטה לקחת בחשבון ברוב אלבומיו) והאמצעים הם כשרון רב שנים וכלי נגינה שונים בכולם מנגן מקרטני במיומנות קלילה. התוצאה היא מקסימה ונעימה בדיוק כמו שזה נשמע ואף יותר אם מתחשבים בגילו המתקדם ובאיזושהי ציפייה להתאכזב, אך לא, הוא עדיין מסוגל להפתיע, מסתבר.

Sault – ‘Untitled (Black Is)

אחד ההרכבים המעניינים הפועלים כיום באנגליה, וכזה שאולי יותר מכל מגדיר מה זה אומר להיות אדם שחור כאן ועכשיו. כמו נינה סימון בזמנה, עם שילוב של פאנק, אפרוביט של פלה קוטי והרמוניות של מוסיקת נשמה, המוסיקה באלבום החשוב הזה משרתת את הטקסט, שראוי שיישמע. אלבום שיצא בעתוי כל כך מדוייק במקביל לתנועת BLM וממשיך להרגיש בועט ורלוונטי ביותר.

 

כמה אלבומים ראויים של אמנים ישראלים מהשנה שחלפה:

אבישי כהן – 'ביג וישס' (ראו ראיון עם עלונדון). ג'אז ורוק מתחברים עם אווירה אפלה לאלבום מיוחד שגם מלטף וגם נותן בראש.

אהוד בנאי – 'הולך ומתקרב'

האמן הותיק והאהוב הזה לא ממהר, ולוקח את הזמן בין תקליט לתקליט. באלבום הזה, שיצא בראשית השנה, בנאי ממשיך להתפתח, ולמרות שהוא יכול בקלות לשחזר תהילת עבר, נראה שכנות ואותנטיות חשובות לבנאי יותר מאשר לנוח על זרי הדפנה. לצד מנגינות שקל לזמזם ולזהות איתו יש כאן גם המשך של חיפוש דרך, מלודיות טובות ומקוריות, ואף צלילים טיפה פחות 'אהוד בנאים' כמו הסקסופון של אבטה בריהון. שירים-סיפורים שכדאי להכיר.

דודו טסה וברי סחרוף – 'בדל של אור'

אלבום שיצא בחודש האחרון, בהפתעה ובלי יחסי ציבור. שיתוף פעולה שנשמע טבעי למדי בין שני גיבורי תרבות (וגיטרה) מדורות שונים. לטעמי – סחרוף מתעלה על עצמו כשהוא שותף לפרי יצירה עם אחרים, עוד יותר מאשר כסולן. כמו בשיתופי פעולה קודמים – עם רע מוכיח, אהוד בנאי, שלא לדבר על פורטיס – השותף הכי משמעותי בקריירה שלו, משהו בסחרוף משתחרר ומפרגן כשהוא חולק את המרכז עם אמן יוצר אחר. גם לדודו טסה השילוב הזה מחמיא ומעמיד באור טוב.

ולסיום – שני אלבומים מומלצים לילדים

אקוט'מצד לצד'

אלבום שכבר סיפרנו עליו בעלונדון וששווה לכם ולילדיכם להכיר. מקורי ומיוחד ביותר.

יוני רכטר – 'יוני ג'ירף'

היוצר הותיק חוזר לשיר ולנגן לילדים, וזה מקסים ומתוק, וגם אינטיליגנטי ומעניין באוזן. יש פה אפילו איחוד היסטורי של חברי 'הכבש ה-16' לשיר-יצירה שכשמו כן הוא, פנינה.

 

מצאתם טעות?
יאיר כץ - כתב המוזיקה של עלונדון

יאיר כץ

יאיר כץ הוא תרפיסט במוזיקה, מוזיקאי ומבקר. נולד וגדל בישראל, חי בניו-זילנד בין השנים 2004 – 2018, והשתתף בלמעלה מ-20 אלבומים כנגן תופים, כלי הקשה וזמר. כיום מתגורר בהייסטינגס שבאנגליה.
hastingsmusictherapy.co.uk

לכתבות נוספות של יאיר כץ
תגיות : Sault, אלבומי מוזיקה 2020, אלבומי מוזיקה שווים, אקוט, בקסטר דורי, ברי סחרוף, דודו טסה, הופעות מוזיקה בלונדון, יוני רכטר, מוזיקה בלונדון, מייקל קיוואנוקה, ניק קייב, סאולט, פול מקרטני, ריצ'רד דוסון
יכול לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *