מיכל לוטן היא אחת הזמרות-יוצרות הבולטות בסצינת האינדי הישראלית. אני משוחח איתה על הצלחה, עבודה ויצירתיות, וגם על הקליפ המיוחד והיפה שהוציאה השנה, לשיר הסוגר את אלבומה האחרון Lady Falling Down. הופעות באנגליה בעתיד? יש על מה לדבר…
מאיפה נולד הרעיון לקליפ לשיר The Storm?
“אחרי שהאלבום יצא עבדתי בלי הפסקה בקידום שלו – הרצתי הופעות קבוע עם להקה, הוצאתי סינגלים לרדיו. זה היה מאוד מתיש. אבל אחרי תקופה של הפסקה הרגשתי שיש עוד משהו לעשות לפני שאסגור את הפרק של האלבום. הרגשתי שהשיר הזה צריך לקבל את תשומת הלב הראוייה לו ורציתי לשחרר אותו כסינגל ניפרד. שכנה שלי עושה טיפולי וואטסו (טיפול תרפויטי של תנועה במים) וזרקתי לה רעיון שאולי נעשה קליפ לשיר בבריכה. היא התלהבה ומשם זה התחיל…”
התוצאה באמת מאוד מיוחדת ושונה מהקליפים הקודמים.
“הרגיש לי מאוד נכון לייצג את האלבום עם השיר הזה שמסיים אותו. הקליפים מהסינגלים הקודמים באמת מרגישים שונה. בשיר הזה יש איזה סוג של קבלה ופיוס וזה מקבל עוד מימד עם הקליפ”.
הפלייליסט של גלגלצ
השיר והקליפ Sinking stone זכו להצלחה גדולה במיוחד, עם הרבה מאוד צפיות ביוטיוב והאזנות בספוטיפיי.
“הוא נכנס לפלייליסט של גלגל”צ לאיזו תקופה…זה עזר מן הסתם…”
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
יש באלבום מגוון רחב של רגש. יש בו קלילות וצחוק וגם כאב ועומק, עצב לצד אופטימיות. גם ההפקה נעה בין הפופי לפולקי כמעט ג’אזי. זה היה במכוון? והאם את מרגישה שזה משקף את מי שאת בחיים?
“במידה מסויימת כן. את האלבום הפיק איציק פצצתי. עבדנו ביחד גם בהופעות משך תקופה ארוכה וזה היה כיף גדול. נכון שיש באלבום רגעים של מין קלילות וסגנון יותר מיינסטרימי אבל יש לי גם את הפן היותר אינטימי, משם בעצם באים השירים, לרוב. רק אני והגיטרה. באלבום הלכנו על כל מיני כיוונים בהפקה, ואני מאוד אוהבת את התוצאה הסופית”.
איך מצאה אותך תקופת הקורונה?
“למזלי לא הייתי בתקופה של הרצת הופעות כי למעשה כבר לקחתי לי איזשהו פסק זמן מזה. עברה עליי תקופה די ארוכה ומשמעותית שבה הטלתי ספק – האם בכלל המקצוע הזה הוא בשבילי? כי זה דורש המון. אז עשיתי דברים אחרים, רחוקים מאור הזרקורים ומהחושניות של ההופעות והחשיפה. עבדתי עם ילדים, עשיתי איתם מוסיקה והצגות, התעסקתי יותר עם הצד שמאחורי הקלעים. מתוך כל התקופה הזאת הגעתי להבנה שהיצירתיות נובעת ממני בטבעיות. זה פשוט חלק ממי שאני. לא ממש רציתי לחזור ללחץ של עשייה שתוביל אותי שוב למרכז, לתוך התעשייה הזאת שהיא עולם המוסיקה, עם השיווק והיח”צ, לשוב לזרועות מפלצת המוטיבציה…אבל גם הייתי חייבת. חרדה ופחד והתרגשות מובילים אותי לעשות דברים. זה אתגר שאני מציבה לעצמי, ובסוף אני תמיד הולכת על זה”.
אז עכשיו את בעצם בתחילת תהליך העבודה על האלבום הבא, כאילו בעל-כורחך?
“אפשר להגיד את זה. כתבתי אסופה של שירים, לראשונה רק בעברית. החומרים המוקדמים שלי היו כמעט תמיד רק באנגלית. רק באלבום הקודם בעצם התחלתי לשחרר חומרים שהם גם בעברית. אני עוד לא יודעת מה יהיה הפורמט, אולי יהיה אלמנט ויזואלי, אבל אני רוצה שההפקה הפעם תהייה יותר אינטימית ומינימליסטית, בחזרה לפשטות של הגיטרה והקול, המקום שבו בעצם התחלתי. זו קצת סגירת מעגל. אני חושבת שאקרא לאלבום ‘שתי עונות’. הוא מסכם תקופה של זוגיות אינטנסיבית שהסתיימה לא מזמן…והשירים שיצאו הם מאוד ישירים ובאופן טבעי נוגעים בכאב הזה.”
במה עוד מתעסקת אמנית יוצרת-מופיעה כשאין הופעות?
“במקביל לקריירה, לכתיבה ולהפקת המוסיקה והקליפים, אני גם לומדת מוסיקה בבר-אילן. וכרגע זה אומר ללמוד מהבית, שזה מאוד כיף לי”.
טיילת בעבר בעולם ואפילו הרחקת עד אוסטרליה וניו-זילנד, שם גם הופעת. תרצי לחזור להופיע מחוץ לישראל, לכשיתאפשר דבר כזה?
“אני באמת לא יודעת לאן פניי מועדות – אבל אני פתוחה להצעות! ומאוד מאוד אשמח להופיע באנגליה. מוסיקת הפולק הבריטית, של אמנים כמו ג’ון מרטין, היתה בשבילי השפעה משמעותית בתחילת הדרך”.
שיהיה בהצלחה בדרך לאלבום הבא, ונקווה לראות אותך באנגליה בעתיד הלא רחוק…
