Tenderlonious – ‘Still Flute’
טנדרלוניוס הוא נשפן, מפיק ודי-ג'יי מבוקש, מוביל הלייבל 22A ודמות דומיננטית בסצנת האנדרגראונד הלונדונית. אחרי שאלבומו ‘Hard Rain’ מ-2019 זכה בתואר האלבום האלקטרוני של השנה ב'בנדקאמפ', ממשיך טנדרלוניוס ליצור בקצב מעורר התפעלות – בין הסגר הראשון לאוגוסט השנה הספיק להוציא לא פחות מ-3 אלבומים מצויינים. באחרון שבהם, ‘Still Flute’ הוא מרבה באלתורי חליל על רקע אלקטרוני משובח. מומלץ מאד
Alesund – ‘A Thread in the Dark’
הלהקה הצעירה והמבטיחה הזו, שבאה מבריסטול, בהנהגת הסולנית אלבה טוריסת', יוצרת מוזיקה דינמית ואווירתית: קולות שמיימיים מתערבבים עם רוק כלי ואלקטרוני לכדי סאונד אפי קסום וסינמטי. ההרכב המהודק הוציא הקיץ אי.פי, בדרך לאלבום מלא. שווה לתפוס אותם גם בהופעה
Nubiyan Twist – ‘Freedom Fables’
הרכב לונדוני אקלקטי, צעיר ומצויין, שמשלב ניו-סול וג'אז עם מקצבי היפ-הופ, אפרוביט והשפעות קאריביות ולטיניות. בקיצור, מן חגיגת מוזיקת עולם עכשווית ומגוונת. אלבום מומלץ להנעת הגוף.
STR4TA – ‘Aspect’
עוד הרכב מרקיד – הגיטריסט ז'אן פול 'בלואי' מוניק (מנהיג 'אינקוגניטו' הזכורים לטוב) והמפיק-די-ג'יי ג'יילס פטרסון הם 'סטראטה' – הרכב גרובי במיוחד שמזריק אנרגיה חדשה לז'אנר הבריט-פאנק(Funk) של ראשית שנות ה-80
ספארקס – 'אנט'
2021 היתה שנה מוצלחת לאחים רון וראסל מייל, הם 'ספארקס': סרט תיעודי שסקר בפירוט והערצה את כל אלבומיהם זכה לשבחים, ובנוסף הם זכו להגשים חלום ישן כשסרט מוזיקלי שכתבו פתח את פסטיבל קאן. 'אנט', שבויים ע"י ליאו קראקס ('הנאהבים מפריז', 'מנועים קדושים'), הוא יצירה מורכבת, מרהיבה ומוזרה, שראוי לחוות על המסך הגדול, והמוזיקה של ספארקס היא חלק משמעותי בה.
דייויד קרוסבי ‘For Free’
דייויד קרוסבי חגג השנה 80. מי שהיה ממובילי סצנת הלורל קניון בלוס אנג'לס של סוף שנות ה-60, חבר ב'בירדז' ו'קרוסבי, סטילס ונאש', שגם הפיק את אלבומה הראשון של לא אחרת מג'וני מיטשל, הפתיע את עצמו ואת מעריציו לאחרונה עם פרץ יצירה מאוחר שלא מבייש את נעוריו. קרוסבי זכור כמי שתמיד התקשה לשמור על הפה שלו, התכסח עם קולגות והסתבך עם החוק, ואיכשהו שרד. באלבום החדש נראה שהוא סוף סוף מוצא קצת פיוס ושלווה, וגם משתף פעולה עם דונלד פייגן:
ניל יאנג ו'קרייזי הורס' ‘Barn’
ואם כבר ציינו פליטי סיקסטיז, בימים אלה יוצא אלבום הסטודיו מס' 41 של ניל יאנג, חבר-אויב ותיק של קרוסבי. האלבום החדש של יאנג יחד עם 'קרייזי הורס' הנצחיים הוקלט לאור ירח מלא בצריף משופץ מהמאה ה-19 בקולורדו, ומשלב, כצפוי, בין קאנטרי נוסטלגי מהורהר לרוק גראנג'י מחוספס. עם כמה שירים מהטובים שכתב זה שנים יאנג נשמע כאן מאוהב וכנה, גם בקולו וגם בגיטרה עם הצליל הכל כך מסויים שלו. מענג.
קותימאן – 'זרמים בשטח'
חלוץ הסמפולים עושה הפסקה קלה מהקצביות הקבועה, ומוציא יצירה מדיטטיבית שחודרת עמוק. מושפע בין היתר ממלחינים מינימליסטים כטרי ריילי וויליאם בסינסקי, כמו גם מנופי הנגב שהם לו בית, קותימאן יצר 3 רצועות אלקטרוניות ארוכות, אפופות רוחות ואווירת מסתורין, לכדי יצירה שלמה שנשארת איתך לזמן ארוך.
טריפולי – 'טריפולי'
הבסיסט-משורר-זמר האפל ערן צור חובר לשלומי ברכה ('משינה') ולמתופף העל דני מקוב ('סיאם', 'נקמת הטרקטור', 'בית הבובות') לסופרגרופ ישראלי חריג בנוף התל-אביבי, שעושה פשוט מה שבא לו. האלבום של 'טריפולי' אולי לא ייזכר כשיא מסחרי של אף צלע במשולש הזה, אבל הוא עושה טוב למי שאוהב רוק אמיתי של גיטרות ודיסטורשנים, בס-תופים רועמים ואנרגיות יצריות, עם קצת הומור נונסנסי לאיזון (בכל זאת, שלומי ברכה).
שלום חנוך – 'הרצל לילנבלום'
שלום חנוך חזר השנה באלבום מפתיע ואיכותי, מוגש בנונשלנטיות משוחררת וקלילה, הכי רחוק שאפשר בערך מ'חתונה לבנה' הבומבסטי. עם הפקה מינימליסטית (תמיר מוסקט) שפשוט נותנת לשירים מקום, וליווי נהדר של החברים הותיקים משה לוי (פסנתר ואקורדיון) ואלי מגן (קונטרבס) חנוך מזכיר כמה הוא יכול לשכנע כשהוא פשוט עושה את מה שהוא יודע בלי להתאמץ יותר מדי. האלבום הכי שלם שלו מאז 'ערב ערב'.
ועוד כמה שיצאו השנה וראויים לציון:
Black Country, New Road – ‘For the first time’
Damon Locks + Black Monument Ensemble – ‘Now’
Jon Batiste – ‘We Are’
Valerie June – ‘The Moon and Stars: Prescriptions for Dreamers’
'OCD/גון בן ארי – 'טכס
שפי אורן באך – 'איב'
מאור כהן ואורי שרבני – 'כמו ששומעים'
חוה אלברשטיין – 'ערב אחר'
