בקיץ לפני שנתיים, בחיים אחרים, כשאנשים עדיין הצטופפו יחד באולמות קטנים של פסטיבלי שירה והופעות חיות, בלי מסכות ובלי ריחוק חברתי, הלכנו לראות את המשורר ואמן הספוקן וורד הבריטי-טרינדדי רוג’ר רובינסון באולם מלא עד אפס מקום בפסטיבל השירה של סטוק ניו אינגטון.
בסופו של ערב קריאה מאדיר, ישוב מיוזע באולם לא ממוזג שחום היום נצבר בו, חתם רובינסון על ספריו. קנינו ספר וחכינו בתור לחתימה. כשהגיע תורנו, רובינסון שאל מאיפה אני.
“מישראל במקור” אמרתי ועיניו של המשורר הבריטי-קאריבי הבזיקו בהאורה.
“מישראל?” הוא אמר ושאלתי אם ביקר שם אי פעם.
“לא ביקרתי אבל המעצבת הכי מדהימה שעבדתי איתה היא מישראל והיא עשתה ךלי את עטיפת האלבום הכי טובה שאי פעם עשו לי והכי אהובה עלי”. הוא אמר ואני מיד ידעתי על מי הוא מדבר.
רובינסון דיבר על אלן לוי-אריה, המוכרת יותר בשם הבמה אלן ג”י, רעייתו של רון לוי ארייה הידוע בעיקר כרנקינג לוי, צמד בעל שם בינלאומי בעולם הרגאיי והמוזיקה הקאריבית.
רון ואלן לוי ארייה, ביחד כבר 20 שנה, הורים לעמנואל (גילוי נאות, כותב שורות אלו שימש מעין רב בחתונה שלהם ביפו לפני הרבה שנים).
בסוף 2003, אחרי ביקור ראשון משותף בארץ המובטחת של ג’מייקה ייסדו השניים את מיי לורד סאונד, אחד הסאונד סיסטמים הנחשבים בישראל ובכלל. השניים אחראים גם להבאתם של אמנים ג’מייקנים ובריטיים רבים לישראל כולל כמה וכמה ואגדות בתחום כמו סיסטר ננסי, ראנקינג ג’ו, ג’נראל לוי, קונגו נאטי, ג’וני אוסבורן ועוד. רון ואלן הופיעו באיטליה, ספרד, לוס אנג’לס, מיאמי, ג’מייקה וברחבי אנגליה פעמים רבות.
אלן ג’י Ellen G , היא גם הסלקטה (הדיג’ייאית) וגם אמנית עיצוב מהמובילות בתחום, מי שאחראית לאינספור עיצובים של תקליטים וסינגלים בעולם הרגאיי ומחוץ לו, בטכניקות מגוונות שיסודן ציור קלאסי. ראנקינג לוי הוא האמ.סי בהרכב של מיילורד ובלהקה-טריליון (מעין סופר גרום של מספר אמני רגאיי ישראלים) ומשמש כמעצב קונספט ואיש תוכן לפסטיבלים ואירועים . הצמד הקליט ללייבל הסקוטי הנחשב סקוטש בונט ובאופן כללי בריטניה היא מעין בית שני שלהם. וכך, מדירת הקרקע שלהם ברמת גן הם מנהלים קריירה בינלאומית.
באחרונה שיחרר רון סינגל חדש עם ההרכב טריליון.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
כוכבי רגאיי על ציר חיפה-רמת גן
ספר לי איך נולד הסינגל החדש? סיפר לי קצת על השותפים ליצירה?
“ה”סינגל” הוא למעשה כמה סינגלים שאוגדו לאי.פי/ מיני אלבום העונה לשם The Situation E.P’
מבית היוצר של ‘ Trilion’ההרכב שאני- Ranking Levy חלק ממנו. מדובר בחבורה חיפאית של אמ.סיז – ג’נראל ג’י, מנטור איירי וגומה ראנקס ומפיק אחד בשם שוזין אקא דאדי מלו.
אנחנו פעילים ביחד מסביבות שנת 2015, שיחררנו את אלבום הבכורה שלנו (2017) בלייבל הסקוטי ‘סקוטש בונט’ שנחשב מהלייבלים המובילים כיום בעולם הרגאיי הבריטי. השירים מהאי.פי החדש והן מהאלבום הקודם הספיקו לשמחתנו להתנגן הרבה בבי.בי.סי ע”י דיוויד רודיגן, סטיב למאק, דון לטס, ג’יימי רודיגן ועוד. הישג לא רע בכלל להרכב על ציר חיפה-רמת גן”.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
לצד העשייה שלכם (מי לורד סאונד) בישראל, יש לכם גם קריירה בינלאומית הן כמוזיקאים והן אלן כמעצבת. עשיתם כבר כמה וכמה שיתופי פעולה עם אמנים בריטיים לא?
“אלן ג’י, Ellen G, מוכרת ברחבי העולם בזכות עשרות על גבי עשרות של עטיפות האלבומים וכרזות שציירה ועיצבה במשך מעל לעשור לאמנים רבים בעיקר מקשת הרגאיי אבל לא רק. קצרה היריעה מלהרחיב – היא נחשבת למעצבת הבית של הלייבל ‘סקוטש בונט” שכבר ציינתי, של הלייבל הלונדוני Tuff Scout שפועל בקמדן; היא עיצבה כרזות שכיסו את דרום מזרח לונדון לליין בלואישהאם בשם ראב א דאב סאנדייז ואף עיצבה את האלבום האחרון של אגדות הרגאיי והדאב לי סקרץ’ פרי ומקס רומיאו בהפקת המפיק מועמד הגראמי דניאל בויל; היא עיצבה את כרזת הטור הבריטי של של גוסטפייס קילר מהוו טאנג קלאן, את האלבום החדש של אליקאיי הארלי ועוד המון ריליסים.
לאורך השנים הופענו במסגרת הפעילות שלנו כמיי לורד סאונד בלונדון מספר פעמים, בשפילד, סקוטלנד וצפון אירלנד. בתור אומן הקלטתי בעיקר עבור סקוטש בונט. הקשר הבריטי ללא ספק מהווה חלק אינטגרלי מעיסוקנו התרבותי בלא מעט רבדים.
לאורך השנים היינו אחראים גם על הבאתם של כמות בלתי מבוטלת של אומנים בריטיים להופעות בישראל. הבאנו את ג’נראל לוי מספר פעמים, את טופ קאט, קונגו נאטי, מיסטר ווילאימז, סולו בהטון, טיפה איירי, טרבור סאקס, מאנגוס היי פיי ועוד אז ככה שדאגנו לייצר גשר תרבותי בין היו.קיי לישראל וההיפך.
אנגליה, בסיס לעשייה
בריטניה בעצם יושבת ב״צומת״ שבין ישראל לג׳מייקה ומהווה בסיס חשוב לעשייה שלכם פה לא?
“כל רעיון הסאונד סיסטם במקורו ג’מייקני, חלחל והשפיע על בריטניה ועל הז’אנרים השונים, ובכך בתור אנשים שעוסקים בעולם הזה מהצד המוזיקאלי והאמנותי , החיבור הוא עמוק. אנחנו מושפעים מתרבות קאריבית דרך משקפיים בריטיות. העבודה עם אנגליה מהווה בהחלט בסיס לעשייה אם כי חייב להיאמר שאנו משתפים פעולה עם לייבלים בכל רחבי אירופה. אבל אנגליה הייתה ותמיד תהיה חוד החנית והשופר של התרבות הקאריבית לכל רחבי העולם”.
אני מניח המצב הקיים השפיע לא מעט על העשייה שלכם. אין הופעות ואין מסיבות. איך זה לשחרר סינגל במצב הזה?
“מוזר. כי במציאות אחרת, ריליס כזה היה מנוגן בסאונד סיסטמים ענקיים שאלפי צעירים מקפצים לשירים חדשים של Trilion. במצב הנוכחי, ההשמעות הן בעיקר רדיו, רדיו אינטרנטי והאזנות פרטיות בפלטפורמות השונות. הניתוק מהקהל הוא ללא ספק אחד הקשיים הגדולים הן לנו כמוזיקאים והן לקהל עצמו. בהחלט מצב לא אידאלי אבל המוזיקה חייבת להתנגן ואנחנו ממשיכים בשלנו בסטודיו, מקליטים עוד ועוד חומרים”.
ובהמשך לאותה שאלה, האם העבודה של אלן נפגעה מהמצב או שעדיין יש אמנים שצריכים עטיפות לאלבומים שלהם?
“אלן כמובן חדלה מלעשות כרזות שהיו חלק ניכר מעבודתה אך להפתעתנו הרבה, לייבלים רבים מצאו לנכון לשחרר הרבה אלבומים ככה שהיא בעיקר עובדת על עוד ועוד עטיפות של תקליטים ועל עוד עבודות אמנות נוספות. הביקוש לא ירד ולא פעילותה. מה שכן, עוד בתחילת השנה דובר על תערוכה גדולה שלה בלונדון שתציג עבודות שלה מהשנים האחרונות וכל זה נדחה למועד בלתי ידוע, עד הודעה חדשה”.
האם לא חשבתם אף פעם לעבור לגור בבריטניה?
“כמובן שחשבנו אך קיים הסיכוי שהשמש החמימה של ישראל פיתתה אותנו להישאר בארץ, ובכך לעולם לא הוצאנו את הרעיון לפועל. כנראה שלכל אחד יש תפקיד במקום שבו הוא חי. אנחנו לאורך השנים הבאנו קצת מהוייב של לונדון לתל אביב וההיפך”.
מה התוכניות העתידיות?
“עוד הקלטות, עוד תערוכות, עוד יצירות אומנות ובתקווה עוד טורים רחבי היקף. העתיד בינתיים הפך להיות חמקמק מאי פעם אבל חייבים להמשיך ליצור ולייצר”.
