בעקבות סיטואציה מורכבת שנוצרה באוניברסיטאות באנגליה, בה יותר ויותר סטודנטים יהודים וישראלים נדרשים להתמודד עם עמדות אנטי־ישראליות בתחומי הקמפוס, משלחת הסוכנות היהודית בבריטניה (JAFI) החליטה להשקיע מרץ ומשאבים רבים בתוכנית מיוחדת. זוהי תוכנית ייעודית לאוניברסיטאות הפועלת בתוך הקמפוסים על מנת לחזק את הזהות הישראלית של הסטודנטים היהודים והישראלים וגם לאפשר לסטודנטים שאינם יהודים או ישראלים לדעת יותר על ישראל ועל התרבות הישראלית.
כן, הם שם גם כדי לענות על שאלות קשות. אך בעיקר בשביל להראות את הצדדים היפים של ישראל, למשל את הסצנה התרבותית המיוחדת והמרתקת, והקולינריה ההולכת ומתפתחת. “המשימה שלנו להראות שישראל היא הרבה יותר מאשר רק הקונפליקט”, מספרת לי לאה גולן, ראש משלחת הסוכנות היהודית בבריטניה, הולנד, שוודיה ומרכז אירופה. “כמובן שיש להתמודד עם השאלות הקשות, אך חשוב גם להראות את ההווייה הישראלית המודרנית והדברים הנהדרים שיש בארץ, במגוון תחומים”.
ישנם ארבעה שליחים שפועלים בזירה הסטודנטיאלית ברחבי בריטניה וסקוטלנד, כל אחד מהם חולש על מספר לא קטן של אוניברסיטאות. אותם שליחים נמצאים בקשר יומיומי עם הסטודנטים והנהגות הסטודנטים, כמו ארגון ה־UJS (אגודת הסטודנטים היהודים), על מנת לתת להם כלים להתמודד עם הסיטואציות שבהן הם נתקלים.
אז מהי מטרת העל? שאלתי את ליאור אשר דיקלשפן, מנהל תוכנית עמיתי ישראל בריטניה של הסוכנות היהודית. “המטרה עם הסטודנטים היהודים היא חיבור בין הזהות היהודית שלהם לזהות הישראלית שלהם, שאצל חלקם הזהות הישראלית לא מפותחת בכלל. עוד מטרה חשובה לטווח הארוך היא לדאוג שאותם סטודנטים, שבעתיד יכולים להיות בעמדות מפתח בכל התחומים, יחושו חיבור לישראל ולישראליות וזה יכול לקרות אם הייתה להם חווייה חיובית הקשורה לישראל, פעילויות כיפיות שהשתתפו בהן, או חיבור אחד על אחד עם השליח, דבר שאנחנו מאוד מאמינים בו ועובדים עליו”.
ומה עם הסטודנטים שאינם יהודים?
ליאור: “מבחינת הסטודנטים הלא יהודים, יש את מי ששונא את ישראל, נקודה. הם כנראה לא ישנו את דעתם. אבל יש המון סטודנטים שלא יודעים כלום על ישראל ורוצים ללמוד ולשמוע על הנרטיב התרבותי, הטכנולוגיה, האנרגיה הירוקה, וכן גם על הפוליטיקה הישראלית. אנחנו רוצים שתהיה להם היכולת לפתח דעה משל עצמם, שאם ישמעו דברים שליליים (זה בסדר גמור, ישנם תמיד דברים שליליים), שיהיה להם גם את הצד ההפוך ואת הידע, ושלא יפתחו דעות רק בגלל ששמעו מישהו אומר משהו, אלא בגלל שהם חקרו, טעמו וקיבלו תמונה מלאה”.
לאה: “ישנו אלמנט נוסף לעבודה עם סטודנטים לא יהודים, וזה שכאשר סטודנט יהודי נדרש להתמודד עם עמדות אנטי־ישראליות, אם יהיו לצידו גם סטודנטים לא יהודים שנחשפו למורכבות ולצדדים היפים של ישראל, עבודתו תהיה יותר פשוטה אחר כך”.
השליחים מספרים שהשנה הגיעו למאות עד אלפי סטודנטים לא יהודים, שנחשפו לישראל דרך חבריהם באירועי תרבות ישראלית, למשל מסיבה בסגנון תל־אביבי עם מוזיקה ישראלית. “זו הייתה מסיבה פתוחה לכל הסטודנטים שהוזמנו לחגוג יחד את התרבות הישראלית”, מספר מור סופר, שליח עמיתי ישראל של הסוכנות היהודית ל־UJS ותאי הסטודנטים הישראליים בקמפוסי לונדון. לדבריו, לפעמים הם מעמידים שולחן עם דגל ישראל בקמפוס, “וגם אם יגיע מישהו שיש לו דעות שליליות על ישראל, יכול להיות שיבוא לשאול שאלות ואנחנו נענה בגישה טובה. שיבינו שאנחנו אנשים טובים ונחמדים ושוחרי שלום והמטרה שלנו ליצור קשר אישי וטוב עם הסטודנטים, שירגישו בנוח ואז אולי גם יגיעו לחגוג איתנו בעתיד”.
מה הסיבה שהסוכנות היהודית משקיעה מאמץ מיוחד באוכלוסיית הסטודנטים?
לאה: “הסיבה היא שראינו שהרבה מאוד סטודנטים יהודים שלא יודעים להתמודד עם התעמולה והעמדות האנטי־ישראליות שהם סופגים. הרבה מהיהודים מגיעים מבתי ספר יהודים, הם מגיעים לקמפוסים וחוטפים הלם, ועם ההלם הזה הם לא יודעים איך להתמודד”.
"המטרה שלנו ליצור קשר אישי וטוב עם הסטודנטים". מור סופר בפרלמנט הבריטי
דן מרידור הותקף לפני שנה
נתקלים בהרבה אמירות אנטישמיות ושאלות?
מור: “אי אפשר להגיד שיש אנטישמיות יומיומית ושכל סטודנט חווה התקפה אנטישמית. למזלנו, אנחנו לא שם, אבל המצב עוד יכול להחמיר”.
תוכלו לתת דוגמה למשהו שקרה?
ליאור: “אתן לך דוגמה מהעת האחרונה. הבאנו סיור של אחד הצלמים מהארץ שעבד ברויטרס והיום עובד בסוכנות הידיעות הצרפתית. הוא צילם את ישראל מזוויות שונות, דיבר על החיים של החרדים, דיבר על הומור דרך המצלמה ועל מגוון נושאים. הוא היה אמור להתחיל בסקוטלנד ולסיים בלונדון. שני דברים קרו בדרך; באוניברסיטת גלזגו הסטודנטים החליטו ברגע האחרון שהם לא רוצים לארח, כי הם פוחדים שמישהו יגיד משהו, ולכן העברנו את זה למקום אחר. בלנקסטר קרה אותו דבר – הסטודנטים פחדו והאוניברסיטה אמרה להם בשלב מסויים שגם אם הם רוצים אין הסכמה של האוניברסיטה, כי הדובר ישראלי וזה יכול להוות בעיה”.
יש גם אירועים אלימים?
מור: “לפני שנה דן מרידור הגיע לאחד הקמפוסים וממש הותקף. אלה דברים שקורים מדי פעם – התקפות על פוליטיקאים ובכירים ישראלים”.
ליאור: ״לאחרונה הגיע עומר ברגותי, יו”ר הבי־די־אס, לפאנל באחת האוניברסיטאות. האירוע אורגן על ידי האוניברסיטה ונכחו בחדר לא מעט יהודים שבאו להקשיב מה נאמר שם. האירוע שווק תחת הסיסמה ׳עומדים נגד הגזענות׳, ובעצם לאורך האירוע כשסטודנטים יהודים, חובשי כיפות חלקם, שאלו שאלות צעקו להם בוז. כאשר חלק מהם בסוף האירוע פנו לדוברים בפאנל במטרה לשוחח איתם ברמה האישית, אחד הדוברים הצביע עליהם ואמר שהוא לא משוחח עם דוברים מטעם השגרירות הישראלית (הם בסך הכל סטודנטים). המעשה הזה נתפס ע”י הסטודנטים כמעשה מאוד פוגעני ואף אנטישמי. הוא ממש הדיר והפלה אותם, במובן הזה שיש אנשים שמשוחחים איתם ויש כאלה שלא”.
לאה: “התקשר אלינו אבא, שסיפר שהבת שלו לומדת באחד המוסדות ובשיעור היסטוריה על ארכיונים הנושא היה ׳אמינות מפוקפקת של מידע ארכיוני׳. המרצה בחר להביא כדוגמה את ארכיון ׳יד ושם׳, כמוסד שאי־אפשר לסמוך על האמינות הארכיונית שלו. הסטודנטית הייתה מאוד־מאוד נבוכה ולחוצה, אבל פחדה להגיד משהו מחשש שהמרצה יתנקם בה. כלומר, התגובה של סטודנטים שנחשפים בפעם הראשונה לאמירות אנטי־ישראליות או אנטישמיות היא קודם כל להישאר מתחת לרדאר. שלא יראו אותם, שלא יזדהו כיהודים או כישראלים. רק שיעזבו אותם בשקט.
“קבוצה אחרת, יותר קטנה, מאמצת את העמדות האנטי־ישראליות ומצטרפת בחדווה לקולות גינוי חריפים כנגד ישראל בלי קשר לאמינות הנתונים. ויש את הקבוצה השלישית, אותה אנחנו מנסים לחזק, שמעזה להתמודד ולהגיד ׳נכון, יש בעיות, יש מורכבות, זה לא רק שחור ולבן ויש גם דברים נפלאים שקורים, הצבא הוא הומניטרי, קורים דברים מדהימים׳. הקבוצה הזאת היא קבוצה שאלמלא נחזק אותה וניתן לה את ארגז הכלים, היא תפחד להרים את קולה. ברגע שאנחנו מגיעים לתת כתף תומכת למה שהם עוברים, הם מרגישים שהם חלק ממשהו יותר גדול. הם מרגישים שהאנטישמיות שיש היום בקמפוסים, נוראית ככל שתהיה, היא לא משהו שיגרום להם לרצות לעזוב את הקהילה ולהתנתק מישראל. המטרה שלנו היא לאפשר להם לראות את הדברים היפים בישראל, את החשיבות של הקשר עם ישראל והשמירה על הקשר הזה בעתיד”.
* עוד על פעילות הסוכנות היהודית בבריטניה באתר: www.jewishagency.org
הכתבה הזו פורסמה במגזין המודפס של עלונדון. הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי >>> https://alondon.net/מגזין-עלונדון-המהדורה-הדיגיטלית/
