שלום אחי ואחיותיי בלונדון. אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל לפני איזה מאה שנה וקצת, שלטתם (הבריטים אני מתכוון) גם באוגנדה. זה היה בתקופה שחשבתם באמת שאתם אימפריה. זאת אותה תקופה שבה האמינו שה’פיש אנד צ’יפס’ זה אוכל ולא סוג של בדיחה רעה על פחמימות. בשבוע שעבר, יצאתי לאוגנדה, בשליחות תכנית טלוויזיה שאני מכין, בכדי לבדוק אם ישראל והעם היהודי בכלל יכלו להתקיים בלב אפריקה השותתת.
אתם בטח זוכרים שהיה דבר כזה שנקרא תכנית אוגנדה. הרצל הגה את זה והקונגרס היהודי כמעט גירש אותו מבאזל. אחר כך גם חשדו שהרצל היה פדופיל, אבל זה לא משהו שהרתיע יהודים יושבי קונגרסים. הסיפור של אוגנדה כן עיצבן אותם. אגב, מבדיקה שעשינו התברר שאוגנדה לא הייתה המקום היחידי שנבדק עבור היהודים, כלומר עבורנו. היו גם את אלסקה וטקסס, תורכיה והרפובליקה הדומיניקנית ואפילו פולין הייתה סוג של מחשבה.
אני בכל אופן נסעתי לאוגנדה ולקחתי איתי את פרשן הספורט רון קופמן. לא יאומן איזה הרס השארתם אתם הבריטים, במקום הזה. אפילו מים זורמים אין, אלא אם מדובר במלון שרתון. הרופא הכי קרוב הוא רופא אליל שלא מקבל בימי רביעי ואם אתה ממש רעב, בננה היא הדבר הכי בטוח לאכול שם. גם, לא בכל מקום. לפני שנוסעים לאוגנדה מקבלים ארבעה חיסונים ועוד 50 טבליות, כדי למנוע כל סיכוי של מלאריה. גם את זה הבריטים לא הצליחו למגר. הם מדברים אנגלית בצורה די שוטפת והם באופן ברור האנשים הכי מקסימים שנתקלתי בהם מעודי. זאת דווקא תכונה שלא הגיעה מהקולוניה הבריטית, אלא דפוס התנהגות שהם פיתחו לבד. הם פשוט נורא נחמדים לכולם ואם תיתן להם גם כסף בסוף השיחה, יאללה, תן, אבל הם לא ילחצו.
הסיפור הישראלי באוגנדה הוא חזק ביותר בעיקר בגלל סיפור אנטבה. למי שלא בקיא בפרטים – בשנת 76′ נחטף מטוס אייר פראנס עם יותר ממאה ישראלים ונחת באנטבה. המנהיג אז היה משוגע בשם אידי אמין דאדא, ששיתף פעולה עם החוטפים. יהורם גאון ועוד כמה חבר’ה מהסיירת יצאו לשחרר את החטופים ובמבצע הכי נועז בתולדות הציונות הם הוחזרו הביתה. חלקים מהטרמינל הישן ומגדל הפיקוח בו הוחזקו החטופים עומדים על תילם עד היום ואני מציע לכל ישראלי שנוסע כבר לאפריקה – לעבור באנטבה, לשלם איזה 50 דולר ולראות כמה נועזים היינו פעם.
בדיוק ביום בו ביקרתי באנטבה, הגיעו לישראל גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שני חטופי מלחמת לבנון השנייה. החיזבאללה קיבל עבורם בדיוק את שדרש מהיום הראשון, שנתיים אחרי ישראל הסכימה ונגמר הסיוט של שתי המשפחות האומללות האלה. עכשיו כולם כאן מתכוננים למלחמה הבאה שתהייה הרבה יותר עליזה ועם הרבה יותר הרוגים. יכול להיות שהאופציה של אוגנדה, הקסם של האנשים ושפע הבננות היא אופציה לא רעה לגמרי.
אז יש קצת מלאריה ולא מתקלחים כל יום. לא נורא. קצת לכלוך לא יהרוג אף אחד. הפצצה האיראנית לעומת זאת, מלוכלכת הרבה יותר וקרובה יותר מתמיד. אה כן, אם חשבתם בדיוק לחזור השבוע לארץ – חכו כמה חודשים. כרגע יש כאן לכאורה ראש ממשלה גנב ונשיא לשעבר אנס. לא בדיוק תקופה גדולה לחזור לישראל.
