הלאב-ספוטרס היא קבוצת מחול המורכבת מרקדנים המוגדרים כבעלי מוגבלויות. הקבוצה הוקמה בידי הכוריאוגרף הישראלי דניאל וייס במסגרת עבודתו כמנחה בלהקת המחול האירית דגדה הממוקמת בעיר לימריק.
וייס הגיע לדגדה בתור רקדן אורח, והחל לעבוד עם דרי מרכז גארווי אנטרפרייז- מעון יום לאנשים בעלי מוגבלויות כגון אוטיזם, פיגור ותסמונת דאון, בתור פרוייקט צד. הסדנאות שהעביר לדרי המעון כללו שיעורי מחול ותנועה וכללו חשיפה לסוגי מוזיקה שונים. לאחר זמן קצר החל הפרויקט הצידי הזה לתפוס מקום חשוב יותר בחייו של וייס: הדרמטורג של דגדה, סטיב וולק, הציע לי לבקר במרכז, הוא מספר. הדיירים קיבלו את פנינו בחום ופתיחות שסיקרנו אותי. סיפרתי להם שאני רקדן והצעתי להם להעביר סדנת מחול. ברגע שהתחלנו לעבוד היה ברור לנו שזה ימשיך לסדנה שבועית. בינתיים, קיבלתי קומישן לעבודת מחול חדשה מדגדה. תוך כדי העבודה על ההופעה התבהר לי שבתת מודע שלי אני עובד על עבודת מחול עם הרקדנים החדשים. הכל קרה באופן אורגני לחלוטין. הערב עבר בהצלחה מדהימה שהפתיעה מבחינה אומנותית את הקהל, המשפחות וכל מי שעבד מסביב לפרוייקט. לאחר ההופעה הזו הוזמנו להופיע בפסטיבל הפרינג’ בדבלין. קיבלנו ביקורת נפלאה באייריש טיימס ותגובות חמות מהקהל. תוך חודשים ספורים היה ברור לנו שאנחנו עומדים בפני משהו גדול יותר וההזמנות מפסטיבלים ואירועי אומנות ברחבי ארופה ואירלנד התחילו לזרום.
כיום, כוללת הקבוצה 12 רקדנים, בעלי מוגבלויות קלות עד חריפות (דאון סינדרום ומוגבלויות לא מוגדרות אחרות). הופעותיה של הקבוצה מאפשרות הצצה לעולם סמוי מן העין ומפתחות את המושג של אמנות אאוטסיידרים. עד היום הופיעה הקבוצה בפסטיבל הפרינג’ של דבלין, בפסטיבל אינטרצ’יינג’ בפרנקפורט, בוויטצ’אפל גלרי בלונדון, בפסטיבל גראביטי וגרייס באירלנד, ועוד. בימים אלה הם עומדים לצאת לסיבוב הופעות בן שנה באירלנד ואירופה, במסגרתו יגיעו להופיע בלונדון.
כיצד העבודה עם רקדני הלהקה שונה מעבודה עם רקדנים רגילים?
לרקדנים אאוטסיידרים אין טכניקות מחול והם אינם מושפעים מסגנונות מחול. העבודה איתם מתבצעת על בסיס אלתור, כשלכול רקדן יש את הסגנון והטאצ’ היחודיים לו. אני עובד בדרך כזו גם עם רקדניים רגילים, רק שלאאוטסיידרים יש כנות ותחושת כאן ועכשיו שלרקדנים רגילים קשה מאוד לחקות או לאמץ.
האם נתקלת במהלך העבודה במיסקונספציות מצד הממסד והקהל?
נתקלתי בתגובות שליליות של מספר אנשים מצומצם שטענו שזה פריק שואו. אני חושב שזה נובע מכך שלאנשים האלה מעולם לא הייתה הזדמנות לבוא במגע עם אמנים מסוג שכזה. יש הרבה בורות לגבי הנושא ולצערי עדיין יש אנשים שחושבים שתסמונת דאון או אוטיזם זה סוג של מחלה. לי לא נותר אלא להזמין את הקהל לחוות את הרקדנים ולהחליט בעצמו.
איזה קטעים תציגו בהופעה בלונדון?
המופע החדש ‘קטפלזיה’ יעלה במסגרת פסטיבל טורקי מודרני בתיאטרון ארקולה. כל הופעה תהיה שונה במעט כי האלתור הוא חיוני לנו. המופע החדש כולל גם אלמנטים טורקיים ואני חושב שיהיה מעניין לראות רקדנים אאוטסיידרים מאירלנד רוקדים למוסיקה סופית וטורקית בתיאטרון בלונדון…
אתה מופיע בכמה קטעים עם הקבוצה. כיצד התקבלה ההחלטה לרקוד איתם על הבמה?
זה היה עבורי הדבר הכי טבעי. נתקלתי באנשים שהיה להם קשה עם הנתון שרקדן רגיל רוקד עם רקדנים שונים, סוג של נא לא לערבב ולהתערבב שאני רואה בו קיבעון. גם במועצה האירית לאומנות לא ידעו איך לבלוע את הנתון שאני ועוד מספר אומנים רגילים מופיעים עם רקדנים עם תסמונת דאון. הרגשתי שהם מנסים לקטלג אותנו במגירות. עדיין יש חשיבה שהם – החריגים לא אמורים להתערבב עם הרגילים. כמובן שזה גם נובע מכך שלממסד אסור להצטייר באור שמנצל מוגבלויות של אנשים שאינם יכולים לעמוד על שלהם. אבל הרגשתי שזה גם נובע מהפחד מהשונה. אני מבין שזה נובע מחוסר ידיעה אבל אטימות זה משהו שמרתיח אותי.
באילו דרכים אתה מצפה שאנשים ישפטו את ההופעות של הלהקה? האם ניתן לשפוט אותן בדרכים מקובלות או האם אנחנו שופטים אותן במסגרת של אומנות של אאוטסיידרים בה חלים חוקים אחרים?
אני נותן לצופה אפשרות לבחור את העמדה שלו. גם אם מגיעים עם דעות מגובשות לגבי הרעיון של אאוטסיידר ארט, באופן כללי, צריך לזכור שלרוב האנשים לא יוצא להיחשף לאמנות כזאת, כך שלדעתי עדיף להתרשם קודם כל מהחוויה עצמה. אני מודע לכך שלוקח לצופה הממוצע זמן לעכל את העובדה שרקדן אאוטסיידר רוקד בקדמת הבמה. אנחנו לא רגילים לבהות באנשים מוגבלים ובטח שלא לצפות בהם רוקדים במשך זמן ארוך. אבל אני חושב אחרי מספר דקות הדבר הופך לחוויה אמנותית נטו. הלהקה עצמה בת שנה פלוס כך שרק הזמן יגלה היכן נהיה ממוקמים בעוד כמה שנים מבחינה תרבותית ובאלו כלים ישפטו אותנו.
בהופעה של הלהקה שראיתי בוייטצ’אפל, הלהקה הופיעה בין מופעים רגילים אולם התגובה מהקהל הייתה מדהימה. אפשר להגיד שגנבתם את ההצגה. מדוע אתה חושב שאנשים מגיבים להופעות הלהקה בדרך כה חזקה?
אני חושב שחלק מזה נובע מכך שהרקדנים נורא נהנים ממה שהם עושים והקהל מרגיש את זה. יש להם גם סגנון ריקוד ייחודי לגמרי וקשה להישאר אדישים אליהם. הדרך היחידה שיוצא לאנשים להיתקל באנשים שסובלים מתסמונות שונות שעושים אמנות היא במסגרת קהילתית שלא בהכרח שמה דגש על איכות אמנותית. אנחנו מנסים לשנות את זה.
ה’-שבת 17-19/5. 19:00. £13-£9.
Arcola Theatre, 27 Arcola St, E8
Tel: 020-7503 1646
Tube: Highbury & Islington (then Bus 30)
Rail: Dalston Kingsland Station
