בגיליון הקודם נכתב במדור זה שחב’ אל-על כביכול, מונעת כניסת חברות תעופה זולות לישראל. אך הכותב, ככל הנראה אינו בקיא בתחום. למדינת ישראל יש תקנות תעופה מאד ליברליות ותחת תקנות אלו יכול כל מוביל מחברות ה- Low Cost וחברות השכר לפעול בישראל כמעט ללא מגבלה, ואכן חברות רבות נכנסו לישראל – אך ברגע שהכדאיות הכלכלית ירדה או ברגע שמצאו חלופות טובות יותר – הן פשוט נעלמו מהשטח.
אל-על לא רק זה שאינה מתנגדת, אלא בחברה אף מברכים על כניסת תומסון-פלי לישראל; זה משדר לציבור האנגלי נורמליזציה. עד כה התמודדה אל-על לבד עם האתגר של עידוד התיירות לארץ, ועכשיו אנחנו מקווים שחברה נוספת תעשה זאת, ואולי זה יסייע להחזיר את התייר האנגלי לישראל.
כן, אני סבור שיש מקום לנסות הפעלת מודל עיסקי שונה לישראל – אבל מודל זה לא מתאים לאל-על: אי אפשר לומר הכי בבית בעולם, ואחכ לא להגיש אוכל במטוס. אי אפשר להפעיל תוכנית נוסע המתמיד, ואחכ לדרוש כסף עבור בחירת מושב או מזוודה. אי אפשר להכריז על עצמך כחברה בטוחה, ולא לבדוק בדקדקנות מי עולה על הטיסות שלך. אי אפשר להזמין משפחות לטוס באל-על, ואחכ לא להעניק הנחה לילדים. אי אפשר לקרוא לעצמך החברה הלאומית של ישראל, ובשעה שמשגרים טילים לארץ לבטל את הטיסות או לדרוש דמי ביטול מהלקוחות.
כן, אני סבור שיש מקום להציע מוצר ללקוח שכל הנושאים הנל הם פחות קריטיים עבורו, אבל זה לא מתאים לדרך שבה אל-על בחרה. הדרך שבחרה אל-על היא בהחלט יקרה יותר, ואנחנו חייבים לעשות הכול על מנת להיות יעילים ותחרותיים.
ויש לנו גם בשורות טובות לקראת השנה החדשה; אלעל הסיקה את המסקנות ממחסור הקיבולת במטוסיה הקיץ בקו לונדון, והחל מחודש נובמבר הקרוב נפעיל בטיסות היום מטוסי 747-400. כמוכן הוסיפה אל-על טיסה שתצא בימי שני בבוקר מהיתרו לישראל – זאת על מנת לאפשר לנוסע העיסקי לטוס בתחילת שבוע העסקים לישראל.
אני מאחל לכל קוראי עלונדון שנה טובה, שנת שלום, בריאות והרבה ביקורים בארץ.
אורי דנור מכהן כמנכל חב’ אל-על בבריטניה ובאירלנד.
