ההצעה אינה גורפת. היא מזמינה את חברי הארגון לשקול את התנהלותם כדי להבטיח שיוויון ואי-אפליה בקשרים האקדמיים עם מוסדות או גורמים ישראלים, ולשקול חרם כלפי אלה שאינם מרחיקים את עצמם באופן פומבי ממדיניות שכזו.
האם זו אנטישמיות חדשה או פעולה לגיטימית להפסקת מדיניות האפרטהייד שמנהלת ממשלת ישראל? ומה לפוליטיקה ולאקדמיה?
הקמפיינים היו אינטנסיביים וסוערים והאשמות חריפות יצאו משני צדי המתרס. אלפי החתימות שנאספו לחתימה על העצומות השונות מעידות על מעורבות גבוהה וארגון פעיל. מי שעמד מאחורי ההתארגנות לחרם היו ארגונים פלסטינים ואינטלקטואלים שמאלנים מהאיגודים השונים. המתנגדים היו ארגונים ואקדמאיים מכל העולם בעלי זיקה לישראל.
כשהתארח הסופר, א.ב. יהושוע בכינוס יהודי ארהב הוא יצא שם בהצהרה בפני מארחיו , ליהודים אין זכות קיום מחוץ לישראל, במקביל שני רבנים מנטורי קרתא התארחו בתוכנית אולפן באיראן, שם הם הצהירו שציונות אינה יהדות ושלהיות אנטי- ציוני זה לא להיות אנטישמי. מי, אם כך, אמון על הצדק המוסרי ואיפה עובר הקו בין בקורת לגיטימית לתופעה מסיתה ומדאיגה?
הנה חלק מהקולות שנשמעו בשבוע שעבר בלונדון:
רבי הרשל גלוק, רב בית הכנסת בסטמפורד היל ומייסד הפורום המוסלמי יהודי: אני מוצא את ההתפתחויות האחרונות, הממליצות להטיל חרם אקדמי על ישראל, מטרידות מאוד. לייחד את הפרות זכויות האדם לישראל כאשר רבות מהפרות זכויות האדם מבוצעות על ידי ממשלות מסביב לעולם ,(כולל ממשלתנו) במערב, מצביעה על דעה משוחדת (או חד סטריות) ברורה ומדאיגה.
דר ג’וש כהן, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת גולדסמית’ בלונדון, חושב שיש כאן סימפטום של אנטישמיות, אולם הוא לא חושב שהיוזמה מעידה על תופעת אנטישמיות שמתרחבת. לדעתו, יש דרכים הרבה יותר טובות לנקוט בהן אם רוצים לעזור להרגיע את האזור – ולא חרם שמדכא את החופש הליברלי שדווקא חי ומתקיים. כהן רואה צביעות בכך שהמלחמה נגד הפרת זכויות אדם בעולם מתמקדת באופן מיוחד רק בישראל, והרי לפי אותם קריטריונים אמריקה היא מטרה ראויה יותר. לדבריו, האינטלקטואלים השמאלנים בבריטניה מאמינים, בטעות, שכל מי שסובל הוא גם צודק.
רוני פרייזר, מארגון ‘ידידי ישראל באקדמיה’ אומר שהארגון ימשיך לחשוף אקדמאיים המחרימים אקדמאים ישראלים. אנחנו מאמינים שמי שמוביל מהלכים כאלה מפר בעצמו את חוקי השוויון, מפלה ושובר את חוקי האוניברסיטה להם הוא מחויב. יש שיתוף פעולה אינסופי בין פלסטינים וערבים עם ישראל בחקלאות, רפואה, מדע ובתחומים רבים. כמו גם, התקשרויות בין אוניברסיטאות מכאן ומישראל עם אוניברסיטאות פלסטיניות. אם תומכי החרם הזה השיגו משהו, זה את עצירת התקדמות של שיתוף פעולה ושלום במזרח התיכון.
גל, סטודנטית ישראלית בלונדון, חושבת שחרם אקדמי הוא לא הגיוני ולא צודק. אקדמיות הן מוסדות חינוך ושיפור הבנה או מומחיות בנושא מסוים, התקבלות למוסדות האלו לא צריכה להיות תלויה בדעה (או בחוסר דעה) פוליטית.
אף אחד לא צריך לנקוט בצעד פוליטי או בהצהרה פוליטית כדיי ללמוד.
יש מוסדות פוליטיים אליהם צריכים להפנות אי הסכמות ודרכם שינויים צריכים להתהוות.
מייקל מילסטון, מפיק תוכנית הרדיו היהודית JEWS AT1 בתחנת ספקטרום, אומר שהחרם מבטא עיוורון אינטלקטואלי של המרצים מהשמאל והמרכז, המסרבים להאמין במצב האמיתי במזרח התיכון. ובעיניהם, כשמדובר בישראל ‘עץ מנצח ופאלי מפסיד’.
ואילו סטודנט פלסטיני אחד אמר לי : הרי מוסכם על כולם שישראל מבצעת מדיניות כיבוש המפרה זכויות אדם, ולכן כולם צריכים להסכים ולפעול כנגדה. חרם הוא ביטוי בלתי אלים להתנגדות, ואין לדכא את ההתנגדות לכיבוש, אנחנו לא רוצים התנגדות אלימה – אבל לא ייתכן שלא תתאפשר דרך התנגדות לגיטימית לדיכוי של העם הפלסטיני, להתנגד לחרם זו מחלק ממדיניות הצביעות של המערב.
