אז מה, גם שכר של חצי מיליון פאונד לשבוע או 26 מיליון לישט לשנה, סכום השווה לתקציב השנתי של כל קבוצות הכדורגל בישראל גם יחד לא היה מספיק כדי להביא את קאקא, כדורגלנה הברזילאי של מילאן וכדורגלן השנה בעולם אשתקד, לסיטי אוף מנצ’סטר סטדיום. וואו. כל כך הרבה כסף עם תשואה כל כך נמוכה.
האמת היא שלמטבע הענק וחסר התקדים הזה יש כמה צדדים, לבטח יותר משניים. הראשון שייך אולי לפוריטנים, טהרני הכדורגל הרואים את הספורט הפופולרי בתבל הופך בשנים האחרונות לכלי משחק בלעדי, בידי עשירי הגלובוס, טייקוני הנפט והנדלן, שמצאו דרך להתעטף ולהתהדר בצעצוע החדש, ותוך כדי כך לשבור את השוק, הבורסה והכלים, לפתוח פערים עצומים מהיריבות, לנטרל תחרות, לנכר אוהדים ולשבת עם הוויסקי, הסיגר או הנרגילה במרומי האולימפוס כדי להתבונן כיצד הממון עושה את ההבדל.
לכל אותם רומנטיקנים, המתרפקים בערגה על ימים אחרים, אוהדים הזוכרים כיצד בפני היה חור, עשה קאקא טובה גדולה בכך שנשאר עם אלוהיו (אני שייך לישו, זה הכיתוב על גופייתו) ודחה את אלוהי הכסף. הוא נתן תקווה שיש גם כדורגלן אחר, שעגל הזהב לא קונה הכול. שנאמנות או לפחות זהות עם מועדון וקבוצה הם עדיין סוג של מטבע עובר לסוחר, גם כאשר מולו מפתים שטרות במיליונים.
אבל מצד שני, מדובר בהפוגה זמנית. בהשעיית התדהמה (suspension of disbelief) לטווח קצר בלבד. אתם הרי יודעים: ברגע שהשייח’ מאבו דאבי ניסה פעם אחת ונכשל, זה ממש לא אומר שהוא ירים ידיים. אדרבא: הוא כבר הרים את הרף והציב אותו בגבהים של אפולו 13. עכשיו צריך רק לחכות ולראות מי יהיה כדורגלן המטרה הראשון שלא יוכל לסרב להצעה. המחיר כבר נקבע. נותר רק העיתוי של מימושו. אם לא קאקא, אולי רונאלדו. אם לא מחר, מחרתיים.
מצד שלישי, ההישארות של קאקא בסן סירו תחולל, לפחות זמנית כאמור, נזק רציני לבעלי מנצ’סטר סיטי ובמיוחד למנג’ר מרק יוז. שהרי הניסיון להביא את הכוכב המאמין של מילאן ללנקשייר היה הרבה יותר תרגיל ביחסי ציבור מאשר מהלך טאקטי האמור להניף מטה קסמים ולהפוך את הסיטיזנס בן לילה ממשפחה במצוקה לשושלת מלכותית. איך אמר לואיס פליפה סקולארי, מנג’ר צ’לסי? מדובר כאן לא בהעברה כי אם ברעיון. הוא אמר Idea והתכוון יותר לאידיאה – מושג, הלך מחשבה.
כי המוטו מאחורי ניסיון הרכישה היה תדמיתי: הראש שלנו גדול. גדול מאוד. אם אחד השחקנים הבכירים בתבל נוחת כאן, זה מצביע על כך שהוא קונה את המצע שלנו, חותם על המגמה, הכוונות, הדרך, העתיד, הפוטנציאל, המטרות. אם קאקא מצטרף לאקספרימנט החדש הזה ששמו מנצ’סטר סיטי בעידן הכסף של נסיכויות המפרץ – הוא מעניק לו לגיטימציה, חותם רשמי של כשרות ומכובדות. אם קאקא כאן – איש כבר לא יהסס לזנק על העגלה הזו. אבל עכשיו אין קאקא, יש גם ניצני בעיות ראשונים עם בן ארצו רוביניו, והתכולים חוזרים למשבצת A, שהיא אולי לא נקודת ההתחלה, אבל בהחלט נקודת הראש הקטן.
והראש הזה הוא כנראה של המנג’ר מרק יוז. הוא יהיה גם הראש שייערף ראשון, אולי אפילו לפני סוף העונה, אם חבורת הבינוניים הנוחתים בחלון ההעברות של ינואר בסיטי אוף מנצ’סטר סטדיום לא תצליח לעשות איכשהו השתלת אישיות, אופי ויכולת.
יוז החתים בשלושה השבועות הראשונים של 2009 את המגן וויין ברידג’ מצ’לסי, החלוץ קרייג בלאמי מווסטהאם וגם את הקשר ההולנדי הבינלאומי, נייג’ל דה יונג מהמבורג הגרמנית. הוא ישמח מאוד גם לצוד את רוקה סנטה קרוז, חלוץ נבחרת פרגוואי, מבלקבורן רוברס השכנה. אלה הרעיונות של המנג’ר הוולשי. קאקא? יוז לא העז לחלום. מדוע? כי מרק יוז עדיין לא הבין לאן הוא הגיע. עד עתה הוא לא חשף יכולת לעשות את הסוויץ’ ממנג’ר פרובינציאלי מצליח (בלקבורן) לבוס של הקבוצה העשירה בתבל, אחת הרואה את עצמה קוראת תגר על השמנת ולא הלחם.
כאשר נודע שנסיכי הנפט מקציבים ליוז 100 מיליון פאונד לרכש בינואר – מה שאומר שהשוק פרוש בפניו פרקדן, אף מועדון לא יכול להוציא אפילו רבע מזה הימר המנג’ר הוולשי על האפרוריות האולטימטיבית. וויין ברידג’ הוא אמנם רכישה מוצלחת אם מביאים בחשבון שאין צורך דחוף יותר לסיטי מאשר מגן שמאלי, ושברידג’, חרף היותו שחקן מילואים בסטמפורד ברידג’, הוא עדיין מגן בינלאומי עם קבלות. אבל 10 מיליון לישט עבור ישבן שאת מחצית העונה האחרונה העביר בעיקר בחימום עץ?
אבל המגן האנגלי הבינלאומי הוא עדיין רכש לא יסולא בפז, לעומת סקוט פארקר, קשר ווסטהאם או נייג’ל דה יונג המשחק בבונדסליגה. בקרייג בלאמי, שעבר בשנים האחרונות בווסטהאם, ליברפול ובלקבורן ונטה להתנהגות אלימה, השקיע יוז 14 מיליון פאונד. איזה בזבוז. גם סנטה קרוז, אם יבוא, הוא חלוץ שוליים סביר, שאינו תואם את קוקטייל חוג הסילון שבעלי סיטי רואים בעיני רוחם. יוז עדיין לא קלט את המסר ששיגרו לעברו הבעלים החדשים של הסיטי עם הבאתו של רוביניו, כאן יהיו גלקטיקוס חדשים. הוא מצידו הסתפק בפארקרים ובלאמים. כשל קליטה שעלול לעלות לו במשרתו.
