הפרמיירליג שסוחפת ומרגשת אותנו כל פעם מחדש מספקת לנו עונה משוגעת והפכפכה מתמיד; מהפכים בטבלה, דרמות ותוצאות מפתיעות. מנצ’סטר סיטי שפתחה רע וחלקנו כבר הספדנו אותה מדגימה לנו כרגע מהו ריחוק חברתי באמצעות הטבלה כאשר היא מובילה את הליגה בפער לא מבוטל. קבוצות שחשבנו שילחמו על הירידה כמו ווסטהאם ואסטון וילה נלחמות על הכרטיס לאירופה, האלופה קורסת, ארסנל צונחת, צ’לסי וטוטנהאם לא יציבות וכל זה מגביר בנו ציפייה גדולה לקראת כל 90 דקות בידיעה שהכל יכול לקרות כי אנחנו ב”עונה משוגעת”. אבל לא במקרה דווקא העונה הזו היא העונה ה”משוגעת”, בדיוק כשבריטניה והעולם בטרפת הקורונה.
חזרה ביזארית
ב 9/3/2020 נשמעה שריקת הסיום באצטדיון הקינג פאוור שבלסטר וזו הייתה גם הפעם האחרונה שבה נערך משחק ליגה עם קהל בתפוסה מלאה. כמה ימים לאחר מכן בריטניה נכנסה לסגר כללי שכלל גם את הפסקת אירועי הספורט עד להודעה חדשה. כשלושה חודשים לאחר מכן הכדורגל חזר, וכולם, מגדולי הכוכבים שעל הדשא ועד אחרוני האוהדים מרחבי העולם, התרגשו מתמיד. אבל החזרה הייתה קצת שונה, ואפילו קצת ביזארית ללא קהל.
הסגר הכללי בבריטניה וההגבלות המחמירות השפיעו על קבוצות הליגה האנגלית על המגרש ומחוצה לו. הפן הכלכלי הוא אחד הגורמים שהושפעו קשות ממשחקים ללא קהל, במיוחד בליגה הבכירה שלמשחקיה מגיעים אנשים מכל רחבי תבל.
ישנן קבוצות שהפגיעה הכלכלית שלהן הייתה מינורית יותר כמו מנצ’סטר סיטי וצ’לסי להן בסיס כלכלי איתן ואילו יש קבוצות שההשפעה הכלכלית מהמצב נתנה בהן את אותותיה לטווח הארוך כמו רכש, למשל. המצב הכלכלי היקשה על קבוצות לבצע רכישות מאסיביות בקיץ האחרון. לדוגמא, בקיץ 2019 הוציאה וולבס (וולברהמפטון וונדררס) לא פחות מ-82 מיליון פאונד על רכש ואילו בקיץ האחרון (2020) סך ההוצאות שלה על רכש עמד על 1.44 מיליון פאונד בלבד.
לא נעים לראות אצטדיון ריק
מעבר להשפעה הכלכלית, ניתן לראות השפעה אפילו חזקה יותר על כר הדשא. אחד הדברים הייחודיים לכדורגל הבריטי הוא האווירה המחשמלת באצטדיון וזה לא משנה מי המארחת ונגד מי היא משחקת, האווירה תמיד פנטסטית וביתית. הקהל הוא לגמרי חלק מהמשחק שמשפיע באופן ישיר על יכולת הקבוצה והיריבות שלה.
במרוצת השנים, כל קבוצה באשר היא המגיעה למגרש-חוץ מתקשה עקב האווירה שנוצרת על ידי האוהדים הביתיים שדוחפים את הקבוצה שלהם. הדוגמא המושלמת לכך היא ליברפול, הלא היא האלופה מאשתקד. אנפילד מוכר כאחד האצטדיונים הביתיים שיש והבעייתיים ביותר לקבוצות שמגיעות מבחוץ שממש משקשקות מפחד מרוב האווירה הביתית המיוחדת. לא בכדי הפך אנפילד למבצר בו ליברפול לא הפסידה מאז מרץ 2017.
והנה, בינואר 2021 רשמה ליברפול הפסד לברנלי באנפילד הריק ומאותו יום הספיקה למנות עוד 3 הפסדים ביתיים רצופים כולל תבוסה 4-1 לסיטי. אי אפשר לקבוע באופן חד משמעי שאלמלא היה אנפילד ריק התוצאות היו אחרות אבל כאשר ליברפול במשבר מקצועי ועם רשימת חיסורים ופציעות ארוכה, אין דבר כמו הקהל הביתי שהיה מסייע לה במצב כזה ואולי אף מרים אותה.
עוד נקודה שמעוררת חומר למחשבה היא העובדה שמנצ’סטר יונייטד לא הפסידה משחק-חוץ מאז פברואר 2020. אי אפשר להתעלם מהעובדה שסולשיאר עושה עבודה מצוינת בשורות השדים האדומים אך קשה שלא להבחין בכך שהרצף המרשים הזה החל בדיוק לצד התפרצות הקורונה כך שכל ניצחונות החוץ היו למעשה לעיני אף אחד, ללא קהל ביתי שמשפיע על המשחק ומקשה על היריבה.
לצד כל זה, בסופו של יום, הבריאות מעל הכל. המגיפה הכתה חזק בממלכה. המוטציה הפיגה את האופטימיות של חזרה לשגרה ועל כן ההחמרה בהגבלות, הכוללות אצטדיונים ריקים, היא מובנת. על כן אנו צריכים להודות על כך שבימים מאתגרים אלו אנחנו עדיין זוכים לצפות בליגה הטובה בעולם, בעונה משוגעת מתמיד. אמנם סיטי מובילה בבטחה אבל הקרב על מקום באירופה צמוד מאוד והתחתית רותחת. וכן, למרות שלקורונה יש חלק לא מבוטל בזה שהעונה הנוכחית מטורפת, אל לנו להתלונן על כך אלא להנות מכל רגע.
