אחרי שאמנית ישראלית מברייטון כבר זכתה בתחרות אחת, מצאנו אמנית נוספת מהעיר הדרומית, שגם מועמדת להצבעה, רק מסוג אחר (ראו בתחתית הכתבה). קוראים לה גילי דיילס. היא צלמת הופעות ועד עכשיו הספיקה לתעד כבר עשרות הופעות בבריטניה, כולל של מטאליקה, דה הו, קרייג דיוויד, אליס קופר, נת’ינג מור ופלורנס אנד דה מאשין.
מאז גיל 14, גילי נהגה לפקוד את ברייטון מדי קיץ כדי לבקר את דודתה (אותה אמנית מהפסקה הראשונה). “מצאתי בהלך הרוח האנגלי-ברייטוני משהו מאוד מרגיע ומקבל”, היא נזכרת. “זו עיר נורא צבעונית וליברלית, וכמו בלונדון יש בה המון אמנים ומוזיקאים, ורק בגלל שהיא הרבה יותר קטנה, הרבה יותר קל למצוא אותם ולהתחבר אליהם”. היא חלמה לגור בעיר הזו יום אחד ובזכות דרכון רומני השתקעה שם לפני כחמש שנים יחד עם בן זוגה, נאנֶק (יוחאי חורב, הגיטריסט של להקת המטאל הישראלית, “אלמנה שחורה”).
את הרומן שלה עם המצלמה וההופעות החיות החלה בגיל 10. “אני זוכרת את עצמי מצלמת את הפסטיגל בחיפה עם מצלמת פילם, ואחר כך גם את ההופעה של בריטני ספירס שראיתי בוומבלי בגיל 13. בשני המקרים ישבתי במקום גרוע והתמונות יצאו על הפנים (כמובן), אבל הצורך שלי לתעד את מה שכל כך ריגש אותי על הבמה תמיד היה שם”.
ואז הרגע המכונן מבחינתה קרה בפסטיבל דאונלואד (Download), קצת אחרי שעברה לאנגליה, כשלמזלה נתקלה בקטרינה בנזובה, צלמת ההופעות הרשמית של להקת גאנז אנד רוזס. “בחורה בגילי שיוצאת לסיבובי הופעות עם אחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם. כל כך קינאתי באותו רגע ושאלתי את עצמי איך זה שהיא צלמת הופעות ואני לא. ואז נאנֶק אמר לי בשיא הפשטות: ‘אולי במקום להתבאס מזה שאת לא צלמת הופעות תתחילי לצלם הופעות’. ממש באותו הרגע שיניתי את הגישה וכשחזרנו מהפסטיבל בניתי תיק עבודות, שבאמצעותו מצאתי מגזין מקומי לצלם עבורו ומשם העניינים כבר התגלגלו נורא מהר… אחד מרגעי השיא בקריירה שלי היה בשנה שעברה, כשצילום שלי נבחר להיות מוצג באותו מגזין לצד צילום של קטרינה!”.
“מצאתי מגזין מקומי לצלם עבורו ומשם העניינים כבר התגלגלו נורא מהר”. הופעות של אליס קופר ולהקת נת’ינג מור. צילום: גילי דיילס
מהן ההופעות הכי מעניינות שצילמת עד עכשיו?
“רוב הזמן אני מצלמת להקות מיינסטרים די גדולות, ככה שאין הרבה מקום להפתעות בהופעות שלהן. אבל למשל בהופעה של אגלי קיד ג’ו לפני כשנתיים בברייטון הייתי הצלמת היחידה. בערך 10 שניות לתוך השיר הראשון, הסולן שלהם סימן לי לעלות על הבמה. הסתכלתי אחורה כי הייתי בטוחה שהוא מתכוון למישהי אחרת, אבל אז הוא סימן לי שוב לעלות תוך כדי שהוא ממשיך לשיר. עליתי על הבמה ואז הוא מיקם אותי ליד המתופף, עם זווית מעניינת לכיוון הקהל (והזדמנות מצויינת לתפוס תמונות טובות של המתופף – בדרך כלל משימה קשה במיוחד”.
סימנו לה לעלות על הבמה. הופעה של אגלי קיד ג’ו בבריטניה. צילום: גילי דיילס
מדהים. איזה עוד חוויות מיוחדות חווית?
“היו עוד המון הופעות אחרות, שהיו מיוחדות בדרכים שונות. אבל אחד מהרגעים הכי מרגשים עבורי היה לפני כמה שנים כשצילמתי את ההופעה של סטיבן ווילסון (מלהקת פורקיופיין טרי) ונינט עלתה להופיע איתו. זה היה כל כך מרגש לראות את תגובות הקהל לכישרון האדיר שלה, ובכלל כיף לראות אותה בברייטון. גם לצלם את הג’קסונים (4 במספר) בפסטיבל ג’אז ליד ברייטון היה מרגש מאוד ואפילו סוריאליסטי. במזל גדול, הספקתי לצלם גם את פרודיג’י בשנה שעברה, כארבעה חודשים לפני שקית’ פלינט שם קץ לחייו. זהו רגע שרק בהסתכלות לאחור אני מבינה כמה משמעותי הוא היה”.
מרגש ואפילו סוריאליסטי. הופעות של הג’קסונים ונינט עם סטיבן ווילסון. צילום: גילי דיילס
בעניין פרודיג’י, האם לדעתך המצלמה יכולה לתפוס את המצב הנפשי של המצולם?
“זה מורכב כשמדובר בצילום הופעות דינמי. מכיוון שמדובר באנשי במה שרגילים לתת ‘שואו’, קשה לדעת באיזה מצב נפשי הם באמת נמצאים במהלך ההופעה והאם הם משחקים דמות או נאמנים לעצמם. האנדרנלין בהופעה יכול לטשטש ולהסוות מצב נפשי ירוד או לחילופין להציג תמונה כואבת של מישהו שהוא מאושר סך הכל ופשוט מגיש את השיר בצורה מסויימת”.
מה השאיפה הכי גדולה שלך?
“הכי הייתי רוצה שהצילומים שלי יכללו בדפי ההיסטוריה של התקופה הנוכחית: בספרי ביוגרפיה של להקות, במגזינים מודפסים או בעטיפות אלבומים ותקליטים. זה קורה לאט-לאט, אבל אני רוצה עוד! במאי השנה הדפסתי לראשונה את העבודות שלי בגדול והצגתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי בתחום. היה בזה משהו מדהים, ומאוד הייתי רוצה לעשות את זה עוד. יש לי גם כל מיני רעיונות לשיתופי פעולה עם צלמים אחרים ומוזיקאים, אבל זה עדיין בהתהוות. וכמובן לעבוד עם כמה שיותר להקות”.
מה זו התחרות הזו ואיך הפכת למועמדת בה?
“התחרות היא מטעם ארגון התנדבותי שנקרא Women in Live Music. זו בעצם פלטפורמה לנשים שעובדות בתחומים שונים בתעשיית המוזיקה, שם הן יכולות להיעזר אחת בשנייה, לשתף משרות פנויות ולבנות קהילה תומכת ומפרגנת. טקס חלוקת הפרסים הזה מתרחש פעם בשנה ומקיף מגוון גדול של קטגוריות שקשורות לתעשייה; החל ממכירת ציוד בהופעות, דרך תאורה וסאונד ועד לניהול להקות ופסטיבלים. הדרך להפוך למועמדת היא רק אם מישהו ממליץ עליך לאחת מהקטגוריות – ולמזלי המליצו עליי השנה! אני מועמדת לפרס בקטגוריית צילום ההופעות (קטגוריה מספר 11 בטופס) וההצבעה נסגרת ב-1 בדצמבר. הזוכות יוכרזו בטקס שייערך בלונדון באמצע דצמבר”.
אם אתם מעוניינים להצביע לגילי, זה הלינק.
מה עוד כדאי לדעת עליך?
“ביליתי את רוב שנות ההתבגרות שלי בעבודה התנדבותית ברדיו חיפה, שם ערכתי והגשתי חדשות בידור ומוזיקה לצעירים. אם תראו את העונה הראשונה של ‘רובוטריקים אנימייטד’, תוכלו לשמוע את הדיבוב שלי בחלק מהדמויות. וכיום, אם אני לא מצלמת או בעבודה, כנראה שתמצאו אותי עם גיטרה בס ביד”.
