שלום חבריי הלונדונים – ממעמקי תל אביב הבטוחה, השקטה, הנעימה ואפילו הקרירה. אני רוצה לספר לכם הפעם שני סיפורים שכונתיים: על השכן ינון שלא ינום ועל הזוגות מדירה להשכיר.
השכן שלי
אשתו של ינון מגל ואני קונים אצל אותו ירקן. היא אפילו רצתה לרשום את הילדים לגן שאליו הולך ילדי הקט, אבל לטענתה לא התקבלה. לכם, כך אמרה המגלית לאשתי, לכם עשו פרוטקציה, ולכן קיבלו את הילד שלכם. דווקא לא נכון, הילד שלנו הוא ילד אומנה וככזה הוא מחויב ללכת לגן שמוכר ברווחה. אבל לא אני שאכעס על גברת מגל. יש לה צרות אחרות. ובכלל, רציתי לספר לכם על השכן, ולא על השכנה.
השכן ינון מגל, לפני חודש בדיוק, ממש חודש לפני שנפלו עליו השמיים (למי שלא בקיא בפרטים – חבר הכנסת ינון מגל, ראש הסיעה של הבית היהודי – התפטר מהכנסת בגלל חשדות כבדים על הטרדה מינית בכמה בחורות), התיר את דמנו (שלי ושל אשתי) לכאורה, ולעניות דעתי, הסית נגדנו בצורה חמורה. כשהאיומים הלכו והתרבו (כולל צילום של שנינו בכאפיות), הוא הוציא הודעה שאין לכעוס על העיתונאים השמאלנים.
ועכשיו הוא נצלב בכיכר העיר המדממת, זו שמדי פעם מוצאת לה אויב חדש והיא אוהבת לתלות אותו הפוך ולדקור את גופו בסכינים חדות ומשוננות.
למרות הכעס העצום שהיה לי עליו, לא שמחתי כשהתברר שהשייגעץ מטריד לכאורה באופן גס ובוטה. נזכרתי בארבעת ילדיו ובאשתו שבוחרת קישואים בקפידה אצל הירקן. בטח גם לו יש הורים דואבים. לא, לא שמחתי. כן ניסיתי להבין מאיפה היה לו העוז לרוץ לכנסת. הרי הוא ידע מה עשה פעם, הוא כבר הודה בחלק מהדברים, איך הוא חשב שזה לא יצוץ? מאיפה יש לאנשים האלה האומץ להיות נציגי ציבור אחרי שחטאו בעברם בצורה כל כך נלוזה? רק אלוהים, אולי לא זה של הבית היהודי, רק הוא יודע.
ניסיתי לחשוב מה חבר הכנסת לשעבר ינון מגל יעשה עכשיו – אחרי קריירה מפוארת של חצי שנה בכנסת, אחרי שהיה עיתונאי בינוני רוב הזמן. מה יעשה עכשיו כשקופת השרצים הזו תלויה עליו כזרקור ענק? לעיתונות הוא לא יוכל לחזור, לפוליטיקה בטח שלא, אז כנראה שנשאר לו רק מפלט אחד – לחזור לימיו הטובים בסיירת מטכל, שם היה גיבור גדול. כך לפחות סיפר. אז הצבא כנראה לא יקבל אותו, אבל הוא יכול להסתובב ברחובות עם הנשק האישי ולחפש ערבים רעים עם סכינים כדי לדפוק להם כדור בראש. שיהיה בהצלחה.
הבית שלי
והנה סיפור מהצד השני לגמרי של החיים – אנחנו רוצים לעבור דירה. לא בגלל השכן. פשוט מאז שהילד נכנס לחיינו (הוא כבר בן שלוש!) חסר לנו עוד חדר. לצורך האירוע, פרסמנו משהו צנוע באתרי הרשת המובילים ועטו עלינו עדת מתווכים. לא נתקלתי באירוע כזה מאז שחברות המובילים העבירו אותי דירה לפני שבע שנים. יש להם שיטה, למתווכים. הם באים ומיד מספרים על שיטה ייחודית שהמציאו לתיווך בתים, והם אפילו לא רוצים לקחת הרבה כסף בשביל זה. רק קצת המון כסף. מגיע להם, הם עובדים קשה, רק שאני לא ממש ביקשתי שהם יבואו. רק רציתי להשכיר את הדירה לאיזו משפחה נחמדה.
היה מתווך אחד שבטלפון הסביר לי שהפגישה הראשונה שלו איתי לא תעלה לי כסף. הצעתי לו לדלג גם על הפגישה השנייה, כי נגמר לי הכסף אצל המתווכים הקודמים. משה את משה, כך קראו להם. הם תמיד מגיעים בזוגות ומסבירים לך שהנכס שלך מאוד בינוני, ורק הם, הם בעזרת השיטה שהמציאו, יצליחו אולי להוציא עליו חצי ממה שרציתי. ויש כמובן מקסימים ביניהם, אנשי מקצוע טובים וחביבים, אבל הם מעטים ממספר המתלוננות נגד ינון מגל. אני מאחל לכם חורף קל. אני אולי עובר דירה, תלוי ביעקב מיעקב את יעקב או תיווך יצחק את יצחק.
טיסות לארץ
