אני לא אוהב שישראלים מאחלים לי כריסמס שמח. זה נראה לי פאתטי, גם אם אני או הם נמצאים באנגליה. אני מרגיש נבוך בשבילם, כמו שהרגשתי נבוך כשראיתי את מיטב המראיינים בארץ מנסים להרשים את ג’רי סיינפלד בביקורו לא מזמן בישראל. למשל יש לי חברים שגרו פה פעם ששלחו אימייל מרי כריסמס שכזה (עם שגיאת כתיב במרי) לכל מכריהם בניכר. מילא היו אלה מכרים נוצרים, אבל כל המכותבים היו בעלי שמות ישראלים / יהודיים זה לא מגוחך?
גם הקטע של קניית מתנות שדבק אפילו בחלקים של האוכלוסיה היהודית האורתודוקסית מביך אותי. המוזר הוא שבין היהודיים המקומיים יש שבאמת מאמינים שזה מנהג יהודי עתיק שקשור לחנוכה, כמו הכד הקטן או הדלקת נרות. אני די משוכנע שאם נגיד חג שבועות היה יוצא בחודש דצמבר אז אותם יהודים היו בכלל קונים מתנות לילדים בשבועות ולא בחנוכה. כלומר זה מנהג נזיל שלא לומר בחצי פה מתיוון – שבכלל אינו קשור לסיפור שבגללו אנחנו חוגגים את החג.
החשד שלי הוא שגם דמי החנוכה שנהוגים בארץ הם תוצר ישיר של ההשפעה הזאת. אבל את זה החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק. מסתבר לדוגמא, עפ סקר מ-2006, ש-74 אחוז מהישראלים נותנים דמי חנוכה, ובסכום ממוצע של 160 ¤. אצל החסידים, דמי החנוכה ניתנים לאפשר לילדים לקיים מצוות צדקה, ויש שנהגו לתת לילדים מעות חנוכה כעין תשלום מקדמה על חשבון עול תורה ומצוות. בפורום של אתר דתי/חרדי היה מי ששאל האם לתת? ואם כן, כמה? ומאיזה גיל? לכל אלה שענו היה ברור שכן צריך לתת, ואחד נתן תשובה יפה על כך שכדאי לתת לילד כסף, שידע לנהל אותו נכון לקנות ממנו דברים קטנים נצרכים, ולא יפתח תאווה לזה. הכל טוב ויפה, אבל למה דווקא בחנוכה?
אז הלכתי ושאלתי כמה יהודים שנולדו וגדלו במדינות ערב, האם גם אצלם היה קיים מנהג של דמי חנוכה, או מתנות לילדים. בסקר הקטן שלי השתתפו יהודים מתוניסיה, מרוקו (קזאבלנקה ומוגאדור), אלג’יריה, עיראק ואירן. התשובה שקיבלתי מכולם הייתה חד משמעית: לא היה לנו מנהג כזה.
השפעה נוצרית אחרת היא חגיגות יום השנה האזרחית החדשה. פה, באנגליה, יש לי כמה חברים דתיים, שאין להם בעיה לציין, אפילו לחגוג, את ה-New Years Eve. בארץ, לעומת זאת, לא תמצאו שום יהודי דתי שיעשה דבר כזה.
ההשערה שלי היא שלטייטל יש חלק גדול בכך. באנגליה, מדינה נוצרית אך רב תרבותית, הערב הזה הוא חג לאומי. ככזה הוא נושא שם שאין בו שום רמז למשמעות דתית או הקשר דתי, כך שאין בעיה ליהודים ולבני דתות אחרות להתחבר אליו. דווקא בישראל מוצמד לו הטייטל המאיים: סילבסטר.
סביר להניח שהוא הגיע עם העולים מגרמניה, פולין והונגריה מדינות שעד היום מכנות כך את החג אבל למה אי אפשר לשנות את זה? גם לי בארץ קשה לחגוג סילבסטר, בעוד אין לי שום בעיה עם ‘ניו יירז איב’. לפעמים, אני תוהה, אם הסילבסטר הוא לא עוד איזה מן סטטוס-קוו ישראלי אבסורדי – כזה שהדתיים שמחים לשמר כדי להזכיר לבני ישראל שמדובר אחרי הכל לא בערב שנה אזרחית תמים לחלוטין, ושמאחוריו יש הרבה דם יהודי שפוך; ומאידך, גם חילונים שאוהבים לעשות דווקא, מאושרים משימורו, המריח גלות ויין לא כשר.
אני משער שזה רק קצת יותר הגיוני לקרוא ליום הזה עפ שמו של אפיפיור מהמאה ה-4 שבמקרה נפח בו את נשמתו, מאשר לקרוא לו ערב ברית המילה – על-פי אירוע מחולל בחייו של ישו. ראיתי פעם לוח שנה צרפתי משנות ה-50, וב-1 בינואר היה כתוב: ברית המילה. משום מה זה כבר לא מופיע ביומנים עכשוויים.