מאמרים רבים טוענים היום כי יוון צריכה לצאת מהאירו בכדי להציל את עצמה, ונראה כי גם הבוחרים היוונים הראו לממשלת הקיצוצים את הדלת והם בוחרים מפלגות שלא תומכות בקיצוצים בלבד כדרך לשיקום הכלכלה היוונית. חשוב לציין כי גם מנהיג המפלגה הסוציאליסטית/שמאלנית, שמניף את דגל ההתנגדות לצעדי הקיצוצים, לא מעוניין לצאת מהאירו וכמובן שלא לצאת מהאיחוד.
לשאלה הטכנית, האם ניתן להוציא את יוון מהאירו או לא, אין תשובה ברורה, שכן המנגנון החוקי שהוקם עם האירו לא קבע כללי פירוק. די ברור מדוע לא נקבעו כללים אלה, ולכן רעיון הפירוק המבוקר הוא בעל סבירות נמוכה עד כדי אפסית. בכדי לסבר את האוזן, המהלך הכי קרוב לפירוק מבוקר של משהו שקרוב לאיחוד מוניטרי בוצע בארגנטינה לפני קצת יותר מעשור, ובו נאלצה ארגנטינה לשבור את ההצמדה שהייתה בין הפסו לדולר. כאשר בלילה אחד משנים את שווי המטבע, המגבלות הקיצוניות על העברות כספים לא מאחרות לבוא, דבר שאינו עומד בקנה אחד עם כללי האיחוד האירופי. בארגנטינה, לדוגמה, החליטה הממשלה כי פיקדונות הציבור יקבלו ערך גבוה יותר של שעח מאשר הלוואות הציבור, ובכך מוטטה לגמרי את מערכת הבנקאות במדינה.
הדרמה של הדרכמה
דמיינו לעצמכם שאתם אזרחים יוונים שהולכים לישון עם חסכונות ופנסיה במטבע אירו בבנק, וקמים למחרת בבוקר כשארצכם חוזרת לדרכמה ומפחתת אותה ב-50% בכדי להפוך את הכלכלה היוונית לתחרותית יותר. ביום שאתם חושבים שזה הולך לקרות, אתם מושכים את כל הכסף ומעבירים אותו לבנק בחול, ולא בטוח שמשיכה במזומן תעזור לכם. מנגד, איזה בנק ייתן אשראי במצב שבו האשראי הולך להישחק ב-50%? ביצוע פיחות הינו פיתרון כלכלי נכון למשק במצוקה, אבל יציאה מאיחוד מטבע תפיל את יוון אחורה עשורים שלמים ואת זה גם הפוליטיקאים של השמאל יודעים.
יש הטוענים כי ניתן לראות שפיחות הוא פיתרון נכון, ראו מקרה איסלנד לעומת אירלנד – שתיהן סבלו מבנקים שנתנו אשראי בהיקפים גדולים מדי וללקוחות מסוכנים מדי. שתי המדינות נקטו בפיתרונות הפוכים. איסלנד אמרה לבנקים זו בעיה שלכם, ניתקה את עצמה מהעולם, המטבע שלה הפך ללא סחיר, הבנקים קרסו וכל מחזיקי הפיקדונות הזרים ראו רק אפר מהרי הגעש במקום כסף, והנה שלוש שנים אחרי, איסלנד צומחת שוב. דוגמה אחת לגודל הבעיה התרחשה ביום המסחר הראשון בבורסה של איסלנד, לאחר שהייתה סגורה עקב המשבר – המדד ירד ב-76% ביום אחד. אירלנד פעלה בצורה אחרת. הממשלה לקחה על עצמה את חובות הבנקים, ביצעה תכניות צנע קשות ועדיין סובלת ממיתון שלא ברור מתי ואיך היא תצא ממנו. הבעיה בהשוואה הזו היא בכך שאיסלנד אף פעם לא הייתה באיחוד האירופי. זו מדינה קטנטנה עם כ-300,000 תושבים ועדיין עם סכסוכים גדולים עם מדינות, כמו אנגליה, ששילמו לתושביהם כארבעה מיליארד לישט, שהלכו לאיבוד בבנקים האיסלנדיים.
יש פיתרונות
כבר לפני כשנה כתבתי במדור זה שיוון תלך לשמיטת חובות, או במינוח מקצועי – תעשה דיפולט לחוב שלה, וזה אכן קרה. כיום, משקיע פרטי שהחזיק באיגרת חוב של ממשלת יוון מחזיק היום רק ב-20 אירו בעבור כל 100 אירו ערך נקוב שהיה לו באיגרת זו. בעיה נוספת של יציאת יוון מהאיחוד היא ריצה של הפורטוגלים, הספרדים והאיטלקים אחריהם, שכן גם מדינות אלו סובלות מבעיות דומות. יש לציין שלא כולן סובלות מאותן בעיות ובאותו מינון, אך הדבר המרכזי שהוביל לתמיכת גרמניה ביוון עד היום היה החובה להשאיר את הסכר סגור, שכן ברגע שהוא ייפתח, כל הסוסים יברחו מהאורווה.
אז מה הפיתרון? דבר אחד ודאי – יהיו עוד צעדי שמיטת חובות של ממשלת יוון וייתכן שגם ממשלות אחרות ישתמשו בכלי זה בכדי להקטין את החוב שלהן. מצד שני, הממשלות החזקות יותר ישתמשו באינפלציה בכדי לשחוק את החוב שלהן לציבור. כמעט כל חוב ממשלתי בעולם הוא לא צמוד לאינפלציה, וכל עוד הריבית נמוכה, החוב הממשלתי שאנו מחזיקים נשחק מהאינפלציה, ואילו הכנסות הממשלה עולות עם האינפלציה (תחשבו על מעמ – הוא גדל כאשר המחיר עולה והממשלה מכניסה יותר כסף). כך שלאורך שנים, היקף החוב כאחוז מהתוצר יישחק. מספיק אינפלציה של 3.5% לאורך עשר שנים בכדי לשחוק את החוב ב-40%.
*הכותב הינו כלכלן ויועץ פיננסי. ניתן ליצור עמו קשר במייל: moshe@alondon.net
** האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשבים בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
