נו, אז אנגליה הייתה חסרה למישהו? ממש לא. אולי זה לא יהיה ממש פייר פליי אנגלי לטעון שאדרבא, כלומר להפך, כלומר אליפות אירופה בכדורגל שזה עתה הסתיימה הייתה טובה יותר משום שאנגליה לא נטלה בה חלק, אבל מה שבטוח הוא שחסרונם של וויין, ריו, פרנק, סטיבן וג’ון לא הורגש. יורו 2008 היה טורניר הכדורגל הטוב, השמח והסקסי זה 20 שנה, מאז אותה מסגרת בגרמניה 1988, ובין סימני השאלה שהוא השאיר אחריו אין אפילו אחד קטנטן הנוגע למולדת הכדורגל.
היא יכולה עתה, אם היא רוצה (מזה אין סיכוי שקרואטיה תדיח אותה), להשתתף בפוסט מורטם. לחפש את התשובות. לנסות ולמצוא פתרון לתעלומה הגדולה: איך זה שהכדורגל ההגנתי, הססני, שפני ופחדני של הדור האחרון, הוליד לפתע טורניר שובה עין, מרנין לב, יצירתי, ססגוני, נזיל, דרמטי, בלתי צפוי שכזה. הכיצד מן העכבר נולד הר, ומהגולם בקע פרפר?
האמת היא שעוד במהלך המשחקים יצאתי לתהות על קנקן היורו ולבדוק את מצבו מקרוב. והיכן טוב יותר לעשות זאת מאשר בווינטרטור? Winter who? ובכן, ווינטרטור היא עיר שווייצרית ציורית במיוחד השוכנת 20 קמ מציריך. למעשה, ווינטרטור כל כך ציורית, שלתיירים מזדמנים ולכותבי מדריכים למטייל, מפתה לכנותה עיירה. אבל מה לעשות שהכפר היחיד אליו אפשר לקטלג את ווינטרטור הוא הכפר הגלובלי.
בתחילת יוני נערך בה מפקד האוכלוסין האחרון, שהעלה בחכתו 99,989 תושבים בעיר. מה שאומר שבמהלך יורו 2008 עקבו בווינטרטור בציפייה דרוכה וצמודה אחר המתרחש בחדרי הלידה בבתי החולים המקומיים, הרבה יותר מאשר אחר המתחולל על המגרשים. 11 התינוקות שייוולדו כאן בדרך אל היסטוריית והיסטריית ה-100,000, מעניינים את האוכלוסייה הרבה יותר מאשר 11 כדורגלנים, לא חשוב מאיזו ארץ ובאיזו מסגרת, על כל כר דשא סמוך או פחות.
תושבי ווינטרטור יתנערו משלוותם האולימפית רק אם תעזו להציע כי הם פחות פטריוטיים או ספורטיביים מאחיהם בשאר חלקי היודל. אבל במשאל שנערך בעיר חודשים ספורים לפני חנוכת יורו 2008, הם הצביעו ברוב מוחץ נגד הקמתו של Fan-fest, איזור צפייה וחגיגה משותף של אוהדים במרכז העיר. למה להסתכן בהפרת סדרי עולם כלומר תשעה קבין של שקט, סדר, רוגע ופסטורליה הרשומים על שם ווינטרטור בטאבו כאשר אפשר לתמוך בנבחרת ובטורניר מהמגרש או מהבית.
מה שהשווייצרים בכלל ואנשי ווינטרטור בפרט כן אוהבים תמיד, בכל עת ומועד, זה ליטול חלק במשאלים. להכריע כל סוגיה על ידי רפרנדום. לקום בבוקר וללכת לקלפי. בווינטרטור ניגשו אל מאחורי הפרגוד והטילו פתק כלשהו במשאל עם ארצי, מחוזי או מקומי, שמונה (!) פעמים בשנה האחרונה. סוג של דמוקרטיה במיטבה, או התמכרות כפייתית במירעה.
אבל האובססיה השווייצרית הזו לפחות מביאה אותנו להבנה מדוע summer tour בווינטרטור הוא הוא הדבר הנכון לעשות בחיפוש אחרי תשובות. כאן כאמור יש משאל לכל דבר והציבור הוא הפוסק. לכן מילאתי בסניף הדואר המקומי טופס עם הצעה למשאל העם שלי – משאל בזק (קטן על השווייצרים): איך זה שהטורניר הזה היה כל כך טוב? מה קרה פתאום?
כמובן שהקפדתי למלא את השאלון באופציות, כלומר בריבועים קטנים לבחירה שבתוכם על התושבים לסמן וי או איקס. הם מתבקשים לבחור למשל, בין התיאוריה הטוענת שההגנות של רוב הנבחרות המשתתפות אכן כמאמר פרשנים באנגליה ובגרמניה – הפכו לפתע לנטל, כבדות ונטולות כריזמה, ובגללן חגגו החלוצים והיזמים, לבין השגה נדירה יותר, של מיעוט שסבר שמאמנים הגיעו לטורניר הזה אחרי השתלת מוח טאקטי חדש.
הם יתבקשו להביע דעתם הנחרצת באשר לקושיה סביב הכדורגלנים ומאמניהם האם הם הגיעו עייפים מעונה מפרכת ונשטפו בהוריקן ציקלוני מפני שלא יכלו לעמוד על הרגליים, או שפשוט נמאס להם מכדורגל דפנסיבי-שלילי-מדכא שאיים להוריד את המקצוע ביגון שאולה. אני מקווה מאוד שהנשאלים יוכלו להכריע ללא עוררין בסוגיה אם יש קשר ופשר בין התענוג ושפשוף העיניים מרוב המשחקים המצויינים, ההפכפכים, התוססים, לבין העובדה שאף נבחרת לא באה ליורו כפייבוריטית של ממש וכולן האמינו בסיכוייהן?
המון סוגיות, וכולן מרתקות, מלבבות, חיות, בועטות ומפתיעות בחיוניותן. וכמובן, בטורניר שטרף הכי הרבה קלפים, שבו מרפי כיכב בהכי הרבה הרכבים (מה שיכול היה להשתבש השתבש), שבו לא ניתן היה לבנות על שום תוכנה או תובנה – כל התשובות נכונות. ובעידן הכדורגל הציני (מי שלא הבין את משמעות המושג הזה, יכול פשוט לראות בטורניר הזה את ההפך, הפוזיטיב שלו, ולהפנים) זה ממש לא דבר של מה בכך.
הסיבות והנסיבות עוד ישמשו כר נרחב להשגות, פרשנויות וחילוקי דיעות, אבל איזה יופי יש לנו יותר מחודש שלם, עד הרמת המסך על הפרמיירליג 2009, לדון ולדוש בהם, להתרפק על מה שהיה, להתווכח, להתקוטט ולהמציא עוד כדור מחדש. ובסופו של דבר יכולה בכל זאת להיות תרומה אנגלית: את התיאוריות וההסברים שווה להלחין. משהו בנוסח ג’ולי אנדרוז, שזימרה על הגבעות המתמוגגות (קמות לתחייה) עם צלילי המוזיקה בהרי האלפים. עכשיו בהחלט מגיע גם פזמון, שיר הוקרה, לצלילי הכדורגל באוסטריה ובשווייץ.
