במזרח התיכון המודרני יש מדינות רבות הסובלות מבעיה גנטית חמורה: העדר לגיטימיות, הן למדינה כמסגרת והן לשלטון. המסגרת, כלומר גבולות המדינה שהגדירו את אוכלוסייתה, סומנו על ידי הקולוניאליזם הבריטי (עיראק, איראן, ירדן, מצרים, סודאן, תימן ומדינות המפרץ), הצרפתי (סוריה, לבנון, מרוקו, תוניסיה ואלג’יריה) והאיטלקי (לוב), תוך העדפת האינטרס הקולוניאליסטי ולא המקומי.
כתוצאה מכך, נוצר מצב שאוכלוסיית רוב המדינות היא צירוף מלאכותי של קבוצות אתניות (ערבים, כורדים וטורקמנים), שבטיות, דתיות (מוסלמים, נוצרים וזורואסטרים) ועדתיות (סונים ושיעים). החיבור הזה לא הצליח, ועל המדינה השתלטה קבוצת מיעוט אחת: העלווים בסוריה, המשפחה ההאשמית בירדן, שבט קד’אף א-דם בלוב וכד’.
המיעוט השולט בכל אחת מהמדינות נאלץ להפעיל מנגנוני דיכוי, למנוע פעילות פוליטית דמוקרטית, לסתום את פיות מתנגדיו ולהשליט את האג’נדה שלו על אמצעי התקשורת, רק כדי לשרוד בשלטון. האוכלוסייה מנסה להתמרד נגד הדיכוי ומכאן נובעות כל הצרות והמלחמות הפנימיות המאפיינות את המזרח התיכון המודרני. בשנה וחצי האחרונות הצליחו תושבי ארבע מדינות – תוניסיה, מצרים, לוב ותימן – לשנות את הסדר השלטוני שהוריש הקולוניאליזם, אך טרם הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, אל הרגיעה והיציבות.
רק קבוצה אחת של מדינות ערביות היא יציבה: מדינות המפרץ, לא כולל בחריין. בכווית, בקטר ובשבע אמירויות האיחוד המצב יציב, המדינה לגיטימית והשלטון מקובל, רק מכיוון שכל אחת מהמדינות הללו מורכבת משבט דומיננטי אחד, ולכן המדינה לגיטימית, המשטר לגיטימי והמערכת יציבה. היציבות מקנה למדינות המפרץ יכולת ליהנות מהנפט, בניגוד לעיראק, תימן וסודאן, שגם הן מדינות נפט, ואי היציבות שבהן הופכת אותן למדינות כושלות. בחריין חריגה כי בה מיעוט ערבי סוני שולט ברוב פרסי שיעי, ומכאן נובע המצב הלא יציב במדינה זו.
המצב אינו שונה גם בחלקים גדולים של העולם האיסלאמי: אירן, פקיסטן, אפגניסטן, ניגריה, קניה, מאלי, צ’אד ומדינות איסלאמיות לא ערביות נוספות סובלות גם הן מאותן מחלות גנטיות.
המצב הפוליטי הלא יציב בעולם הערבי והאיסלאמי גורם לאי יציבות כלכלית, ומכאן נובע מצב התת-פיתוח, התשתיות הלקויות, העוני, החינוך הגרוע והבריאות המקרטעת בעולם הערבי, כפי שמופיע מדי שנה בדוחות האום. המצב הגרוע גורם לרבים לעזוב את ארצות המזרח התיכון ולהגר לאירופה, וכך צוחקת ההיסטוריה על האירופים: הם גרמו למצב הגרוע בעולם הערבי והאיסלאמי, והם אלו הסובלים היום מגלי ההגירה של ערבים ומוסלמים לאירופה, ואלו משנים את הנוף האנושי שלה ללא היכר.
איני בטוח שהציבור הבריטי מודע לאחריותה של בריטניה ואחיותיה האירופיות למצב המדורדר של העולם הערבי והאיסלאמי, ואולי הגיע הזמן שבריטים יישירו מבט למראה ויגידו: אבותינו טעו, ואנחנו היום מוכנים לסייע לעמים הערביים והאיסלאמיים לתקן את המצב על ידי סיוע בחלוקת המדינות הערביות והאיסלאמיות ליחידות הומוגניות, שיחיו כל אחת בשלום פנימי, כמו מדינות המפרץ.
בריטניה וארהב החמיצו את ההזדמנות לעשות צדק היסטורי כזה בעיראק אחרי 2003, אבל סודאן החלה בשנה שעברה את התהליך לכיוון הנכון, בכך שהתפלגה על פי מפתח אתני ודתי: סודאן הדרומית בעלת אוכלוסייה אפריקנית נוצרית ואנימיסטית (עובדי אלילים), וסודאן (הצפונית) בעלת רוב ערבי מוסלמי. התהליך יימשך, וכל אחת מהן תתפלג בעתיד על בסיס אתני ושבטי.
עדיין אפשר לתקן את המעוות ולגרום לחלוקת עיראק, סוריה, ירדן, תימן, אלג’יריה, לוב ומרוקו על פי מפתח אתני, שבטי, דתי או עדתי, במטרה להגיע למדינות הומוגניות ולכן גם יציבות.
* הכותב הינו מרצה במחלקה לערבית, חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים ומנהל המרכז לחקר המזרח התיכון והאיסלאם (בהקמה) באוניברסיטת בר-אילן.
** בחודש אוקטובר דר קידר יגיע להרצאות שונות ברחבי לונדון.
