הבעיה ידועה מזה עשרות שנים, אבל רק לאחרונה פורסם דוח של ה- London Assembly, שתוקף את המצב הקיים ודוחק בתעשיית הנדלן להתאפס על עצמה. אפשר לקרוא את הדוח גם כמעין ביקורת מרומזת על שר השיכון הבריטי, גרנט שאפס (בתמונה למעלה), שדחה צעדים שהיו יכולים להעניק לחוכרים הגנה נוספת מפני ניצול לרעה של דמי השירות.
על פי ההערכות בדוח, למעלה מ-500 אלף חוכרים בלונדון משלמים דמי שירות המסתכמים בכחצי מיליארד פאונד בשנה. כמו כן, מצוין כי מספר המחלוקות בנוגע לחכירה גדל בלמעלה מ-50 אחוז, אך מופעל לחץ הולך וגובר כדי לתקן את המעוות. יחד עם זאת, חוזה הדוח כי קטן הסיכוי שתיחקק רפורמה חדשה באופן מיידי. הבעיות המרכזיות נובעות מחוסר שקיפות, וכתוצאה מכך, מתווספים חיובים מנופחים ו/או עמלות מוגזמות על דמי השירות, בעיקר במקרים של ביטוח קבוצתי.
הדוח גם קורא לבעלי קרקעות פרטיים ולסוכני תיווך להפוך את חוזה הרכישה ואת החשבונות הנלווים לשקופים יותר, וקורא למכון המלכותי לשמאים מוסמכים (ה-RICS) ולהתאחדות סוכני ניהול המגורים (ה-ARMA) לשמש דוגמה לפרקטיקה טובה. הביקורת שהופנתה כלפי ה-ARMA היא על כך שההתאחדות אינה פועלת לתיקון דרכיה, ולכן סוכנויות תיווך רבות בלונדון מסרבות להצטרף אל ארגון זה, שנתפש בעיניהן כמושמץ.
כמו כן, ממליץ הדוח על תהליכי ייעוץ משופרים שיועילו גם לחוכרים וגם לבעלי הקרקעות. לפיו, המגזר הפרטי צריך ללמוד לקחים מבעלי קרקעות במגזר הציבורי, שבהם תהליכי הייעוץ הם הרבה יותר מקיפים.
סטיב או’קונל, שעמד בראש צוות הבדיקה, אמר: במשך שנים רבות, מדיניות דמי השירות יצרה בעיות. חוכרים רבים מושכים בשערותיהם בייאוש. אנחנו חייבים למצוא דרכים לשפר את השקיפות ואת ההגינות של דמי השירות.
הדוח קורא לממשלה לבחון כיצד ניתן לשלב גישור בתור צעד חובה ראשוני בתהליך של יישוב מחלוקות, כדי לעזור לחוכרים להימנע מתביעות משפטיות יקרות. כמו כן, מכיר הדוח בחשיבות תפקידה של חברת הייעוץ, שותפות הידע על חכירה (ה-LKP), שבזכותה קיבלו תושבים החזרים של למעלה ממיליון פאונד מדמי השירות בסנט ג’ורג’ וורף, שבווקסהול, ובצ’ארטר קי, שבקינגסטון. לשותפות יש אתר אינטרנט יעיל ומאוד מומלץ: www.leaseholdknowledge.com
בספטמבר 2011, פסק הטריבונל להערכות חכירה (ה-LVT) כי החוכרים בסנט ג’ורג’ וורף צריכים לקבל החזר של מיליון פאונד כדי להתאושש מדמי ניהול שנמשכו למעלה מעשור וגם ממדיניות החברה של העסקת חברות-בת שסיפקו שירותי ביטוח ומערכות מעקב וידיאו. חודשיים לאחר מכן, ה-LVT פסק כי החוכרים בצ’ארטר קי צריכים לקבל החזר של 185 אלף פאונד ומתח ביקורת על בעל הבית שחתם על חוזים עם חברות שגבו עמלות ביטוח מופרזות. בפסיקה של ה-LVT נקבע כי בעל הבית צריך להחזיר 75 אחוז מדמי הניהול לשנת 2009, 50 אחוז ל-2008 וכן כי עמלות הביטוח שמקבל בעל הבית יופחתו מ-30 אחוז ל-10 אחוז.
לדעתי, כל זה מעודד אך גם מאכזב. מצד אחד, תמיד טוב לשמוע על חוכרים הנאבקים על חלקם ומנצחים בקרב של דוד וגוליית כנגד בעלי הבתים והסוכנים. אך מצד שני, חורה לי שכמעט 17 שנה אחרי הקמפיין שערכתי באיבנינג סטנדרט למען זכויות החוכרים, שדחף ליצירת חקיקה שתבלום את הניצול לרעה של בעלי בתים, בעלי דירות רבים חפים מפשע צריכים עדיין להילחם בקרב שהיה כבר אמור להימחק מדפי ההיסטוריה. כעת לפחות הם ערוכים טוב יותר לקרב, למרות שזה בדרך כלל תהליך ארוך, יקר ומתיש.
